They Don't Need No Education, They Were Born With Insights

English Version
My Education
Sunrise הוא האלבום החמישי של הלהקה הטקסנית My Education והוא אלבום מרתק.
במקור, האלבום היה אמור להיות הפסקול לסרט אילם משנת 1927 בשם Sunrise : A Song For Two Humans אבל המשיך להיות אלבום רגיל שמכניס את המאזין למסע פסיכדלי, פוסט-רוקי שנוגע ברגשות העמוקים באדם, ומתאר התתרסקויות של סלעים גדולים בקרקעית האוקיינוס.

זה לא רק הצ'לו\ויולה הבוכיים שפותחים בצורה מושלמת את האלבום וקובעים את הטון לאלבום, זה לא רק הגיטרות הדומיננטיות על מקצבים איטים ותובעניים – זה המיזוג המושלם והחכם של האלמנטים שעושה את האלבום הזה לכל כך מושלם.

אי אפשר להתיחס לאלבום כזה, שיודעים שהתחיל כפסקול מבלי לחשוב על פלוריאן פריקה (Popol Vuh) שעבד רבות עם הבמאי הגרמני וורנר הרצוג, ובוודאי השפיע על הלחנים והאסתטיקה הכללית של האלבום. אפשר לשמוע את השעות הנוספות שהעבירו חברי הרכב בהאזנה דרוכה לאלבומים כמו Aguirre וגם Garden Pharaos, כי מתחת לגיטרות הכבדות – יש חשיבה מינימליסטית ואוויר.

Sunrise : A Song For Two Humans

My Education הם לא הראשונים שמשלבים פסקולים משלהם לסרטים ישנים. קחו למשל את העבודה הנפלאה של טורטויז על סרטו של הרצוג Nosferatu, או את פרויקט האסיד-פולק של חברי האספרז עם Valery Project ואפילו הפסקול הנפלא All My Friends Are Funeral Singers שעשו קאליפון לסרט שביים כותב השירים שלהם – טים רוטילי.
אבל משהו שונה במקרה הזה שמבדיל את האחרים ממנו. כל שאר הסרטים שציינתי הם מודרנים ונערכו בזמנים שהקולנוע דיבר. הפסקול הזה, נותן למעשה בפעם הראשונה את חופש הדיבור לסרט. אז מה שהם עשו היה בעצם להשלים את עשיית הסרט, 73 שנים אחרי. חתיכת הישג.

אם כבר, זה מזכיר את הנסיון הטיפשי להלביש את הדארק סייד אוף דה מון על הקוסם מארץ עוץ (זוכרים? גיל 16, מסניפים דבק מגע ומקווים שדורותי תפתח את הדלת לעולם הצבע בדיוק כשיתחיל Money?) – זה לא עבד, אבל זה סיפק כמה רגעים יפים. עם Sunrise, אין לי מושג על מה הסרט אבל אני מניח שצפייה בו תוך כדי הקשבה לפסקול תספק חוויה אדירה, בה אתה נקי ממחשבות ונותן למישהו אחר להלחין את המחשבות עבורך.

הז'אנר הזה, פוסט רוק, כמו שטענתי בעבר, סחטו ממנו את כל המיץ בשנים האחרונות ואפשר להריח מקילומטרים להקות שנורא מושפעות ממוגאווי ומשוכענות שהם היחידות על כדור הארץ שמכירות את Red Sparrows. אפשר להריח את חוסר האותנטיות שלהם. מלודיות וגרוב איטי זה לא מספיק, חביבי.
My Education באלבומם החמישי ממש מראים לכולם מי הגבר (הרגיש) בסביבה ומוכיחים מה להקה שיושבת כבר עשר שנים וחמישה אלבומים שווה ואיך צריך להשמע אלבום של להקה כזו. מושלם.

קנו באתר הלייבל שלהם Strange Attractors. אם תכתבו בקומנטס את שם הבלוג הזה, תקבלו עשרה אחוז הנחה. שווה.


My Education – Sunset

My Education – Oars
My Education – Peasant Dance

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על They Don't Need No Education, They Were Born With Insights

  1. מאת דרור‏:

    אופטופיק: זכור לי שאתה אוהב את My Morning Jacket. באלבום Z אמור להיות רעש ביפ (די חלש שקשה לשים לב אליו) בתחילת/סוף כל שיר? או שזה רק בהעתק שיש אצלי?

    • מאת Small Town Romance‏:

      דרור – אני לא זוכר והעותק לא אצלי כבר כמה חודשים, ככה שאני לא יכול לענות. סורי.
      בכל מקרה, אהבתי את מורניג ג'קט, אבל מה שקרה איתם באלבום האחרון היה מבעס תחת אז אני ממש חושש מהאלבום הקרב ובא.

  2. מאת איריס‏:

    אגב, Zita Swoon (להקתו של סטף קמיל קרלנס, הבסיסט לשעבר של dEUS) גם הקליטה בזמנו פסקול ל-Sunrise. שונה כמובן בתכלית, אבל מקסים לא פחות וכולל את Giving Up the Hero – אחד השירים המדהימים שלהם.
    מומלץ ביותר.

כתיבת תגובה