כך לא הפכתי להיות דתי; על ההופעה של וובן האנד, 3.7.2010, ת"א

Woven Hand In Tel Aviv
מצחיק איך ההוויה שלך משתנה ברגע שכימיקילים וחיידקים מערבבים לך את המוח.

ההופעה של וובן האנד אמש בבארבי הייתה אמורה לכבוש אותי, לפרק אותי, ללעוס אותי ולירוק אותי על האדמה. הייתי אמור להתמסר לו כמו כלב שבעטו לו בראש מתמסר לבעליו מתוך כבוד אדיר למי ששולט בחייו, על הרגעים שישתין ועל הרגעים שיאכל.

אבל זה לא קרה. וזה לא קרה בגלל המזגנים המחורבנים שטישטשו לי את הצורה בסופ"ש. כדי להתגבר עליהם, פניתי לחברים הטובים שלי ששוכבים בקופסת קרטון קטנה של חברת 'טבע'. החברים האלה, להלן הכדורים של 'נוסידקס' יש להם יכולת הבראה מדהימה מצינון – אבל הם דופקים את המוח. הם מייבשים לך את הצורה, מרדימים אותך, וגורמים להכל להשמע עמום, כאילו מאחורי מפל של מים אדירים.

His Rest

את ההטפה והשליחות של דיוויד יוג'ין אדווארדס אי אפשר היה לפספס אתמול ולא משנה כמה חולה ככלב הייתי. הוא ישב שם, שר לשני מיקרופונים – אחד מיקרופון עם סאונד מגהפון\טלפון והשני רגיל. והוא המחיש לכל הכוכבים הנולדים בעולם, איך שרים בווליום בלי לצעוק. הוא היה מרוסן אבל השתלח בכל מה שהיה שם. חרק שינים, הניד בראשו מצד לצד, נאחז בכישוף, נבלע לתוך הטקסטים הנוצרים האדוקים שלו. ישו הצלוב ישב שם על הבמה באותו הרגע, וכנראה שזה נכון שאלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו, כי מי שהוביל את להקת woven hand אמש לא היה אדם. הוא היה איש בתפקיד, בשליחות.

אפשר לראות בשירים של וובן האנד כמו שיר אחד ארוך שמחליף פורמט מדי פעם, אבל היו שם כמה רגעים שגבלו בגאונות. הרגשתי את זה, אבל לא יכולתי להתפרק כי הייתי זומבי. אני מקווה שאני זוכר נכון את שמות השירים. Not One Stone היה אדיר, Dirty Blue היה עילאי וכל ההופעה נעה בין המושלם לבין האלוהי. הלהקה שלו הייתה עוצמתית, נכנסה בשירים האלה משל היו בובת וודו של נסראללה בידיו של ברוך מרזל, אבל גם ידעו לזוז הצידה ולתת לאדווארדס להיות הוא.
Tin Finger

הלכנו קצת לפני הסוף, כי לא יכולתי להחזיק את עצמי ונפלתי שדוד במיטה חצי שעה אחר כך. גם עכשיו, חבול מהצינון המחורבן, ומרגיש שעולמי תוקף אותי, כמו כל גבר עם מיני צינון, גם עכשיו אני מקשיב ל-Ten Stones ומנסה להבין איך אתמול בלילה לא חזרתי בתשובה.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פוסט זה פורסם בקטגוריה הופעות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על כך לא הפכתי להיות דתי; על ההופעה של וובן האנד, 3.7.2010, ת"א

  1. מאת עמרי‏:

    "הלהקה שלו הייתה עוצמתית, נכנסה בשירים האלה משל היו בובת וודו של נסראללה בידיו של ברוך מרזל, אבל גם ידעו לזוז הצידה ולתת לאדווארדס להיות הוא" – גם מצחיק וגם נכון.

    תודה ותרגיש טוב.

  2. מאת ארז‏:

    דיוויד יוג'ין אדוארדס היה עצום אתמול, וכך גם הלהקה. ההופעה הייתה עוצמתית בטירוף והיו רגעים ממש עילאיים. אבל באופן כללי, לדעתי משהו בכל זאת לא עבד שם. אני לא מכיר את הלהקה מספיק טוב, אבל הסאונד שלהם (בין אם זה ברמת הלהקה או ברמת ה"בארבי") היה מונוטוני מדי, משהו שדווקא לא תאם את מה ששמעתי מהלהקה בעבר (ושמעתי גם כמה וכמה שירים בלייב ולא הייתה לי בעיה איתם בכלל). זה נשמע לי כאילו ניגנו את אותו שיר במשך שעה וחצי עם הבדלים קלים בלבד לאורכו. אפילו את מה שאדוארדס שר לא הצלחתי להבין רוב הזמן (ואני לא מדבר על הצרחות האינדיאניות) השירה נשמעה דחוסה מדי ובלתי מובנת גם במיקרופון הרגיל. אני לא מספיק בקיא בפן הטכני של הסאונד אז מעניין אותי אם אפשר להתאכזב מהבעיה הזו מהבארבי ולא מהלהקה.
    דיברתי על כך עם חברה שלי שהייתה איתי ובכלל לא הכירה אותם לפני כן, והיא הסכימה איתי לגבי הטענה אבל לדעתה זה באשמת השירים שנבחרו על ידי הלהקה, שהם דומים מדי אחד לשני. לא הסכמתי איתה.אפילו את דירטי בלו הכביר לא הצלחתי לזהות אלא רק על פי המילים.
    אשמח לביאור בנושא.

    ושום דבר על הכלבה שהייתה לידנו ונופפה בידיה לכל עבר מתוך טרנס ועוד עם סיגריה לרוב, כמעט שרפה אותנו איזה 40 פעם.

  3. מאת שמש שמש‏:

    ההופעה בירושלים ביום שישי היתה חזקה מאוד: הרגשתי איך התופים (וקצת הבס) מרעידים לי את הבגדים בתיאום עם הגיטרה שהרעידה לי את הלב.
    הקעקוע הענק "ישוע" על ידו השמאלית של אדוארדס הסביר היטב מאיפה הוא בא ואת השליחות שבהופעה שלו בירושלים.
    אני לא באמת זוכרת מתי נגמרו השירים ומתי התחילו, אבל לא כי הם דומים זה לזה, אלא בגלל שהחוויה הכוללת היתה חזקה מהחלקים שלה.

  4. מאת שחר‏:

    ארז, למרות שלא הייתי בהופעה בבארבי, אני חושש שהבעיה לא בסאונד של המועדון (וכן, אני משוחד, כל ההופעות שהבאנו לבארבי הוכיחו לי שזה המועדון אם אחד הסאונדים הטובים ביותר בארץ ובכלל אם הסאונדמן יודע מה הוא עושה).
    ראיתי את יוג'ין לפני חודש בלונדון ויצאתי בדיוק באותה תחושה. אני מכיר את החומרים שלו די טוב ואיכשהו האנרגיה המדהימה בהופעה הצליחה לגרום להכל להשמע כמו עיסה אחת שקשה להבדיל בה בין השירים.
    אני יצאתי מתוסכל משהו מההופעה, כי הרגשתי שמשהו היה מקולקל בי, ולא בלהקה או בסאונד, בעיקר כי מי שהיה איתי בהופעה לא הבין על מה אני מדבר.
    ועם זאת, הייתי שמח ללכת שוב בהזדמנות הראשונה.

  5. מאת מלוסינקי‏:

    עם הכותרת והפתיחה כבר חשבתי שאתה הולך לאכזב אותי, אך שיו, שמחה שלא.
    הכי מדהים לי לגלות שאני לא היחידה שהרגישה כך אתמול, כחלק ממשהו שהוא גדול ממך ובא לגמרי מעולם אחר.
    בקושי שמעתי פסיק מהוובנהנד בטרם הלכתי להופעה ומה שגיליתי הוא שזה ממש לא משנה, כי מה שבדיסק ומה שעל הבמה הם כמעט 2 עולמות שונים לחלוטין. וזה מקסים.
    פעם ראשונה שהרכב מחו"ל הצליח לעורר בי את התחושה שהוא בא, באמת, מחו"ל, הווה אומר מעולם אחר.
    יאמי.

  6. מאת aws-1‏:

    הופעה מושלמת.
    מכל בחינה.

  7. מאת מיוריאל‏:

    יאיר, מותר לי להגיד את דעתי ?

    זה פשוט חנטריש מזוקק.

    (על פי הסרטונים כאן, ועוד קצת אודיו ויוטיוב)

  8. מי ייתן ואלוהים יחזק חוטמך

  9. מאת לאון‏:

    הצינון מהשטן

  10. מאת שחר‏:

    הייתי בהופעה בירושלים
    הופעה מאלה שמשאירות אותך עם פה פעור
    הייתי אולי ב-4 הופעות שהשאירו בי את ההרגשה הזאת…
    מדהים איך אמן שיושב על כסא יכול להיות כל כך מעניין…
    ותודה שלשם שינוי איפשרו לנו לראות משהו טוב בלי לנסוע 45 דק' לעיר הגדולה,
    ותודה גם על הקטעים היפים שהעלית ביוטיוב…

  11. מאת שמוליק כץ‏:

    משורת הפתיחה חשבתי כבר שאני הולך לקרוא את חוויות היונה בשדות הנרקוטיקה להמונים.
    נוסידקס. אלו הכימקלים שנשארנו איתם. לאן נעלמו שנות הזוהר (30 שנה לאלבום הבכורה) שלך מר יונה היקר. החלמנו או שזה רק עלה לנו שוב תוך כדי נסיעה. התבגרנו.
    אהבתי.

  12. מאת nakamir‏:

    גם לדעתי הרפטטיביות מכוונת וזה חלק מהעניין של להפוך את ההופעה לטקס דתי. לא סתם הוא הזכיר שהוא מעריך את OM באיזה ראיון (למרות שההופעה שלהם היתה הרבה יותר רפטטיבית לדעתי).
    לפחות, בניגוד ל-OM, שמחתי לשמוע שהוא לא קושר בין דת למקום. זו כנראה הסיבה שההופעות בירושלים ובתל-אביב, לפחות לפי הסיפורים של הירושלמים, היו באותה רמת אנרגיה. כמה שההופעה של OM בת"א היתה חזקה, הסיפורים על מה שהלך בירושלים גרמו לי להרגיש החמצה.

  13. מאת Che‏:

    Greetings. I've been there – didn't feel any religious atmosphre. The music was ok though. Here's my review and some pics. Cheers
    http://israhellocalscene.blogspot.com/2010/07/woven-hand-tel-aviv-372010.html

כתיבת תגובה