ערי הזהב הנסתרות

New Bands Etc
אני שייך לאותו זן נדיר של אנשים שלא אוהבים את הביץ' בויז. כן, הנה אמרתי. אני לא חושב שאני לבד בזה, אני רק חושב שיש הרבה אנשים שלא יודו בזה מחמת פגיעה ברגשות הקולקטיבים הקונצזוסיאלים שמכריחות את האנושות לאהוב דברים מסוימים. כמו למשל, ג'ינג'ר. תהרגו אותי, אני לא מבין איך אפשר לאכול ג'ינג'ר. לא, באמת, מילולית, תהרגו אותי, רק אל תגרמו לי לאכול ג'ינג'ר. לא לשתות אותו בתה, ולא לאכול אותו במוקפץ. גם לא וואסבי. אבל אני סוטה מהנושא.

אז אני לא אוהב את הביצ' בויז. זה לא שהם לא היו להקה גדולה. וזה לא שבריאן וילסון לא גאון, היי-הוא ממש לא צריך אותי כדי שיגידו לו באוזן הנכונה שהוא גאון. הוא כבר שמע את זה במונו כמה פעמים. זה פשוט שהם עגולים מדי, נכונים מדי, יפים מדי – ואני אוהב את הלא סימטרי, הגס והמחוספס. זו גם הסיבה שמעולם לא הבנתי מה העולם רואה בשעמום הזה שנקרא בר רפאלי.  לפני שבועיים חבר שאל אותי איך אני לא אוהב ביצ' בויז, או את בל וסבסטיאן. הוא חושב שאני מנסה להיות חתרן בכח והצהיר 'טוב, אני אוהב שירים טובים'. גם אני חביבי, גם אני. אני רק אוהב אותם עם זיפים. זו הסיבה שניק דרייק יתקבל אצלי בברכה פעם בשנה, אבל Ed Askew יתקבל כל יום.
לכן, כשהקשבתי לאלבום הפופ המושלם שחברו שלישיה אנונימית מדקוטה הצפונית בשם Secret Cities, הייתי מופתע מעצמי. משהו שכל כך מושפע מביצ' בויז ואני כל כך אוהב אותו? ואו. אני בטח מזדקן.
Secret Cities

לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, הלכתי לבדוק בלאסטאף אם כמה פעמים שמעתי את Pink Graffiti, האלבום החדש שלהם. מצאתי שכמעט בכל יום שמעתי את האלבום הזה פעמיים, וזה עוד שבוע שהייתי אמור ללמוד למבחן. אין פלא שאקבל 60 במבחן הזה. האלבום של הסיקרט סיטיז ריתק אותי הרבה יותר מפוליטיקה וממשל בישראל.

הם התחילו בכלל בשם אחר, The White Foliage. שני ילדים שהתחילו לשלוח קלטות מיקסטייפ מאחד לשני ברחבי דקוטה, Marie J Parker ו-Charlie Gokay, אחרי שנפגשו ב-2001 במחנה קיץ. לאט לאט החלפת הקלטות התפתחה להקלטות 4-טראק הדדיות של שירים שכתבו ביחד דרך רשות הדואר האמריקאית, עד שפתאום נאגר להם מקבץ של הרבה מאד שירים שהרשימו את הנציג של הלייבל Fall שהחתים אותם והוציא להם אלבום בכורה בשם Zurich ב-2005.

תשעה שירים יש באלבום החדש שלהם, עכשיו, כבר כ-Secret Cities. תשעה שירים מושלמים שמשלבים מלודיות פופ מבריקות עם גוון סיקסטיז שאינו מתרפק על העבר אלא מצעיד את האנושות לקראת חזרתו של הפופ-סייק במהדורה המשודרגת שלו, צוהר שפתחו כבר MGMT, השינז, גרנדדי והפליימינג ליפס של The Soft Bulletin. כל השירים עטופים בהפקה מרשימה, שמריחה קצת כמו הטירה של פיל ספקטור, לצד סוג מסוים של ביישנות ראשונית שנוכחת פה. השירה של גוקאי מלאת נוכחות וחודרת, ולעומתו פארקר שמביאה להגשה שלה רסיסים של מאזי סטאר וסלואודייב, יחד עם ההתרפקות הנוסטלגית של ברואדקאסט.
Secret Cities - Pink Grafitti

כדאי להתעכב עוד רגע כדי לדבר על ההפקה פה, שמחמיאה לשירים ונותנת להם בדיוק מה שהם צריכים. היא לא קוברת אותם במפגני סאונד מלאי מחווה, אלא ממלאת בתוכם את הנפח הדרוש כדי להנפיק את (וסליחה על הביטוי המעצבן) האינדי-פופ שאתם כל כך אוהבים. לצד גיטרות ותופים, הקלטות שדה, כינור ו-ויולה, שריקות, פסנתר – כל המעטפת הנפלאה הזו והם לרגע לא מזכירים את הביצ' בויז. זאת, למרות הטריביוט שלהם ב-Boyfriends בו הם שרים על בריאן וילסון. זה בסדר, השפעות זה דבר טוב, כל עוד שזה לא אוכל אותם.

להקה שזה עובד לה פחות, בהקשר הזה, הם ה-High Llamas שאצלם הגבול בין יצירה מקורית לבין under the influence הוא קשה להפרדה. גם הם עושים חומרים מקורים, אבל אצל הלאמות, זה נראה כאילו הם מבקשים להיות משהו אחר. סיקרט סיטיז שומרים על האותנטיות ועל האמירה שלהם ולא נופלים לקלישאות פיל ספקטוריות כמו תופים גדולים ובס-עם מפרט אה לה קרול קיי.

הייתי מת לשמוע איך האלבום הזה היה נשמע תחת ההפקה של ג'ק ניטשה, בלי ספקטור על הראש אלא עם ניל יאנג כיד מכוונת. ניטשה ידע להוציא מ-Harvest אלבום קאנטרי-רוק מושלם, שמצליח להיות גדול כשצריך (A Man Needs A Maid) אבל ידע לפשט את העניינים ב-Heart Of Gold.ואני אומר את זה כי פינק גרפיטי היה יכול להיות אלבום פולק מושלם, יש לו את השכבות האלה למטה. זה הרי תמיד המבחן בשביל לבדוק האם שיר טוב באמת טוב, אם מורידים ממנו את ההפקה ונשארים עם גיטרה אקוסטית בחדר – אם הוא עובד גם אז, הצלחת.
Secret Cities

אני מהמר שהתקליט הזה יעשה את אותו הרעש המינורי שעשה All Hour Cymbals של Yeasayer אי שם ב-2007. הוא יסמן טריטוריה והבטחה והם יתחילו להיות מוזמנים לכל מיני פסטיבלים קטנים על הבמה הגדולה או פסטיבלים ענקים על הבמה הקטנה. אבל שלוש שנים אחר כך הם יוציאו אלבום חדש ויהפכו להיות הלהקה שכולם אוהבים מאד לאהוב. ובצדק. אי אפשר שלא לאהוב את האלבום הזה. אם אתם אוהבים שירים טובים משולבים בהפקה עגולה ויפה ויש לכם זיקה לכל הלהקות שהזכרתי קודם, פינק גרפיטי יככב אצלכם כאחד מאלבומי השנה של 2010.

פינק גרפיטי ייצא בלייבל Western Vinyl ב-6.8. כדאי שכבר מעכשיו תשריינו לעצמכם עותק של הוויניל.

לאוהבי : ביץ' בויז, רוקפור, טוד רנדגרן, פליימינג ליפס, שינז, גרנדדי, אריאל פינק, פליט פוקסז.
[לינקים] : פייסבוק | אתר | אירוח ב WFMU |
[הזמנה מוקדמת] Insound

Secret Cities – Boyfriends
Secret Cities – Pink Graffiti Pt.2

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה New Bands Etc, סקירת אלבומים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על ערי הזהב הנסתרות

  1. מאת עלי צור‏:

    גם אני לא אוהב את הביץ' בויז. ג'ינג'ר לעומת זאת אני מאוד אוהב. אבל אני שוב סוטה מהנושא…
    רציתי להגיד שגם את הסיקרט סיטיס אני לא אוהב אבל פתאום קלטתי שיש פה בכל זאת משהו ששווה האזנה (הם מתנגנים ברקע בעוד אני מתקתק שורות אלו).

  2. מאת גונבה לאוזניי שמועה‏:

    אני אוהב איך שאתה כותב, אבל אם אסטה לרגע מהנושא, לפעמים, יש לך נטייה להמציא תיזה, להתווכח עם עצמך, ולצאת צודק.

    בי'ץ בויז – לא מת עליהם, וגם לא זורק חשבון לאף אחד.
    זאת תהיה מצידי חוצפה/זלזול אם אזרוק לאחרים חשבון.
    מותר להם להיות אפילו חולים על הביצ'בויז.

    אבל בוא נבדוק את אלה שהמלצת עליהם.

  3. מאת גלי‏:

    הטקסט כתוב לעילא כרגיל והוא גם תאווה לעייניים ולאוזניים.

    האם העדר הזיפים הוא הוא שבאמת מפריע לך אצל נערי החוף? כמוזיקאי רציני וכשוחר מוזיקה אמיתי בעל עומק שאני יודעת שהינך, אני מאמינה שאתה עושה את ההבחנה בין המוזיקה לאישיות של המוזיקאי. אני חושבת שגם אם המעטפת אצל הנערים היא קלילה ומתקתקה, הרי שהאישיות שלהם ובמיוחד של בריאן עטירת זיפים.
    האם במוזיקה של טיים איפמלה יש זיפים ? אני חוששת שלא. יש מלנאז' שיחד נשמע סקסי ונכון לנקודת הזמן בה הוא מפציע , אבל מה בעצם מסתתר מאחורי זה?

    ההשוואה לבל אנד סבסטיאן (בניגוד לבר רפאלי, ג'ינג'ר וואסאבי) היא מעניינת ,כי גם שם אין זיפים פיזית , אבל יש הרבה תוכן למי שרק מוכן לצלוח את הנעים נעים באוזן .

    • מאת Small Town Romance‏:

      גלי – זו נקודה חשובה, אבל אני קודם כל מתייחס לזיפים המוזיקלים. אם הבנאדם פסיכופת אבל עושה מוזיקה מתקתקה לחלוטין – זה עדיין לא יעשה לי את זה.
      פגשתי כמה אנשים סופר נחמדים שעושים מוזיקה קוצנית לחלוטין, אני מעדיף את זה על פני מעטפת מתקתקה של אנשים פסיכופטים :)

  4. מאת עידית פארן‏:

    גם אני לא מאוד אוהבת אותם אבל רק עכשיו כשקראתי את מה שכתבת בענין הקונסנזוס נזכרתי בילדה מהכיתה שנסעה לאנגליה וחזרה עם קסטות (אשכרה) שלהם והשמיעה לי בקיץ של, לא של, בקיץ 80 אולי 81, ולא אהבתי אותם משמיעה ראשונה וגם לא היום
    ולא חייבים לאהוב הכל.
    אבל אי אפשר להתכחש לזה שהם מקור השפעה השראה ועוד ללא מעט שאני כן אוהבת…
    יש משהו בחזרתיות שלהם ובמקצב שכמו דופק על האוזן ובתוך הבטן, זה מדהים גם בגיל 16 לא אהבתי את זה.

    הולכת להקשיב למסתוריות סודיות האלה עוד מעט

  5. מאת ג'ו אנה‏:

    ג'ואנה ניוסום באה לארץ

    בחיאת תרשום פוסט בנושא.

    יהיה מעניין מה אתה חושב על הקרציה הזו.

    • מאת Small Town Romance‏:

      אין לי מה לומר על זה ת'אמת. קרציה לא נורמלית אבל יש מספיק אנשים שאוהבים אותה, אז שיהנו. הייתי זורק עליה מערוך, זה כן.

  6. מאת דודי‏:

    צודקק לגבי האלבום הזה, ותודה כי למעשה דרכך הכרתי ת'יצירה הזו, ראו את אתרי לעוד דברים גדולים.
    ואני, אגב, גם לא אהבתי מעולם ת'ביץ' בויז, הגדרת האובר-רייטד זו הלהקה הזו.
    אבל לא יודע כמה מהמוזיקה פה שואבת מהמקומות האלה. האלבום שואב מאינדי- פופ מהעשור האחרון\ ניינטיז הרבה יותר מימה שציינת בביקורת טובה זו.

כתיבת תגובה