פוסט אורח : שמש שמש על לוסינדה וויליאמס

'שמש שמש' או אלה בשמה האמיתי, פנתה אלי לפני שנה או משהו כזה וביקשה המלצות למוזיקת קאנטרי רוק טובה, שתתאים לנסיעות ארוכות בארה"ב. הסכנה בזה היא ליפול למלכודות הדולי פארטון (תחשבו על מושיק עפיה של הקאנטרי), אז הרכבתי רשימה ושלחתי לה. היא הייתה בארה"ב, הקשיבה למוזיקה, והתאהבה בלוסינדה וויליאמס. עכשיו, היא החליטה להחזיר טובה, ולשלוח לי פוסט אורח על Car Wheels On A Gravel Road הנפלא שלה. הבמה לרשותך.:
——–
על האלבום הזה צריך לחשוב בנסיעה, לא משנה לאן. זה אלבום של אישה שנוסעת, עוצרת, מבקרת, מתרשמת, ממשיכה לנסוע, מתגעגעת, נקרעת , עוצרת בצד הכביש, מתיישבת על אבן גדולה מתחת לעץ, כותבת שיר-סיפור, חוזרת לאוטו כשמתחיל להחשיך. חיים בתנועה.
***
מוכר נחמד בחנות מוזיקה שאל אותי פעם אם אני יודעת מה ההבדל בין פולק לקאנטרי. "אין לי מושג", עניתי."פולק זה של שמאלנים וקאנטרי זה של ימניים", ענה המוכר בחיוך. טוב, אז מסתבר שאני בצד הרפובליקני של המוזיקה בנסיעה הזאת. עדיין קצת מביך אותי להודות שאני שומעת מוזיקת קאנטרי. כן כן, קאנטרי על אמת, לא אלטרנטיב קאנטרי מתוחכם עם סאונד מורכב.
אני מאשימה את הנסיעה לאוסטין, טקסס. הייתה לי מאזדה 3 שחורה ונהגתי בה לעבודה בהיי-ווי במהירות לא ידועה (כאילו שאתם מסוגלים לחשב את היחס בין ק"מ למייל תוך כדי נהיגה), לצד משאיות של 16 גלגלים. בדרך לעבודה ביום שני בבוקר שמעתי ברדיו שירי גוספל. זה היה משמח ונפלא והפך ביזארי באחד משירי ההודיה לאל שכלל את השורה הבאה:
“If you lose weight – be happy!”.
נדמה לי שבסוף השיר הזה החלפתי את התחנה ברדיו. מצאתי תחנה ששידרה קאנטרי.
Lucinda Williams
***
Car wheels on a Gravel Road יצא ב1998. מתארחים באלבום הזה סטיב ארל ואמילו האריס (שניהם בנגינה), אבל האישה היפה עם קול החצץ היא הנהגת היחידה בנסיעה הזאת. עוצרים רק כשהיא מחליטה לעצור.
ללוסינדה וויליאמס יש קול חרוך ומבטא דרומי. כל אחד מהשירים שלה הוא סיפור קטן, זיכרון של מישהי, אולי אפילו של וויליאמס בעצמה. על חוברת המילים של הדיסק יש תמונה של שלושה ילדים מחייכים בשדה כותנה מאפריל 1966, הילדה הגבוהה מצד שמאל היא כנראה כותבת השירים והמבצעת המרשימה לכבודה התכנסנו.
***
car wheels
בשיר הנושא של האלבום וויליאמס נוסעת בג'ורג'יה, ממייקון לג'קסון ובחזרה, ונזכרת בקולות ובריחות ילדות. וויליאמס המבוגרת מסתובבת בין חדרי בית גדול וישן ומדמיינת את עצמה באותם חדרים בתור ילדה. היא מחייכת, נאנחת קצת, חובשת את כובע הcow-girl הלבן שלה ויוצאת החוצה. המגפיים שלה מרעישות על השביל – עכשיו כבר שביל סלול. היא נכנסת לטנדר, מתניעה, מדליקה את הרדיו, נוסעת ברוורס ויוצאת מהחנייה.
***
מאיר אריאל כתב פעם:
" מה את כל כך צודקת
מה את כל כך באמת חושבת שאת
הצדק היחידי עלי אדמות עלי אדמות
הנה תסתכלי גם עלי רגע
תראי איזה חתיכת צדק לא מי יודע מה
אולי רק עפר לרגלייך
אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגלייך
." (מתוך: "היכנסי כבר לאוטו וניסע")

כשוויליאמס גומאת מרחקים בדרום העמוק של ארה"ב בנסיעה אינסופית, אני נוסעת בהאזנה הזאת איזו חתיכת נסיעה לא מי יודע מה. בסך הכול מירושלים לדירתי הפעוטה בת"א, ולא אל מוטל דהוי ומג'ויף כמו בסרט של האחים כהן, אבל גם זאת חתיכת נסיעה. הפסקול שלה הופך אותה לכזאת.
***
Concrete and Barbed Wire הוא השיר האהוב עליי באלבום הזה. זה שיר על בתי כלא בניו-אורלינס (Algiers אינה אלג'יריה, אלא שכונה בעיר), והוא לא קשור לחיים שלי בשום צורה. הוא גם לא שיר על נסיעה, למרבה הפלא, ועדיין הוא מרגיש כמו עוד תחנה בנסיעה המתמשכת של וויליאמס. המבטא הדרומי שלה כבד כל-כך בשיר הזה, מדהים שאפשר להבין את המילים שהיא שרה.
אני עוברת ליד נתב"ג בנסיעה שלי. אולי אסע לשם השבוע, כמו ב'טרמינל לומינלט', לראות את לוח הטיסות היוצאות, לראות מטוסים ממריאים. מעניין אם יש טיסה ישירה מארץ הקודש לניו-אורלינס, לואיזיאנה. נראה לי שוויליאמס אוהבת את לואיזיאנה במיוחד, בעיקר את Lake Charles, אגם שזכה לשיר משלו.
***
Joy הוא שיא נוסף באלבום מבחינתי. אם תתרגמו את השיר הזה לעברית תקבלו שיר מתבכיין, פשטני, מביך קצת. אין לי אלא להצטער שהעברית, אהובתי הנצחית, לא מסוגלת להכיל את הכעס והגעגוע של וויליאמס מבלי ליפול לפשטנות ולקיטש. ההגשה של וויליאמס בשיר הזה, כמו בשירים אחרים, משכנעת מאוד: אישה מנוסה שמחפשת לעצמה דברים טובים ונתקלת לפעמים בדברים רעים, ממשיכה הלאה, מתגעגעת וזוכרת.
***
Car Wheels on a Gravel Road יצא בשנת 1998 (ואף זכה בגראמי בתור "Best Contemporary Folk Album"), את מילות השירים ואת רוב הלחנים כתבה וויליאמס. אני חושבת שזה אלבום מצוין. קחו אותו לנסיעה מתישהו.

[אודיו]
Lucinda Williams – I Lost It
Lucinda Williams – Concrete And Barbed Wire

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, פוסט אורח, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על פוסט אורח : שמש שמש על לוסינדה וויליאמס

  1. מאת בוחבוט‏:

    נהדר. בחיים לא שמעתי קאנטרי, אבל נראה לי שאני אחבב קצת דברים. אני אנסה.

  2. מאת D!‏:

    נחמד גם שיש פוסט אורח מדי פעם. יש המון הפתעות טובות בקאנטרי ואני בטוח שבדרכי האמריקאנה הם נשמעים אפילו טובים יותר.

    ומה אם לחלוק גם איתנו את אותה הרשימה?

    • מאת Small Town Romance‏:

      האמת שאני כבר לא זוכר את הרשימה… :)
      אולי אעשה רשימה חדשה וזהו, מניח שזו תהיה אותה הרשימה אניווי.

  3. מאת רוז'ה‏:

    יש מן נטייה לאנשי אלטרנטיב לחבב את לוסינדה אם כבר מבטים לכיוון הקאנטרי.

    אבל אם באים לקאנטרי , יש המון, המון, המון, לשמוע עוד לפני לוסינדה וויליאמס.

    אבל אין לי כח לפרט.
    כל אחד שומע מה בא לו.

  4. מאת D!‏:

    זה יהיה נהדר

  5. מאת דפנה‏:

    קאנטרי זה נהדר
    גם סטרינגפיקינג זה נהדר, אם כבר מדברים על רשימה מובטחת (לקוראי פולנית בלבד)

  6. מאת מירון‏:

    גם אני מתרגש שאני שומע את האלבום הזה והוא ליווה אותי במסע / טיול שערכתי בארצות הברית. התיאור שלה של איזור טקסס / לואיזיאנה/ מיסיסיפי הוא מדויק ומחזיר אותי לרגעים נשכחים.

    הערה- lake charles הוא לא אגם אלא עיר בלואיזיאנה בדרך מטקסס לעומק לואיזיאנה (לאפייט או ניו אורלינס)

כתיבת תגובה