רגע לעצור, ולהריח את הפרחים – על האלבום החדש של עמוס הופמן

Amos Hoffman

עמוס הופמן הוא גיטריסט ג'אז ונגן עוד, בעל רפרטואר מרשים שכולל נגינה בלהקתו של אבישי כהן וארבעה אלבומי סולו.
אני נחשפתי למוזיקה שלו לפני כמה שנים כשהוציא את האלבום הנפלא שלו Na'ama, אלבום של מוזיקת עוד ששילבה מוזיקה ערבית ביחד עם נגיעות פיוז'ניסטיות שנתנו הצצה לעולם המוזיקלי העשיר של הופמן.
לפני כחודש, השתתפתי בפסטיבל הגיטרה בלבונטין, והופעתי מיד אחרי הופמן שנתן סט של עשרים דקות על עוד. הוא היה אדיר. הרגישות שלו על הכלי, הרעיונות המוזיקלים והשליטה המלאה שלו היו פשוט מפעימים. לא הרגשתי נוח לעלות לנגן אחרי מישהו כמוהו, אבל בסוף צעדתי ועשיתי מעשה, אבל זו לא הנקודה.
Amos Hoffman - Carving

הנקודה היא שבמאי האחרון, הוציא הופמן את אלבומו החדש – Carving.
קארבינג הוא אלבום הרבה יותר מתון ונגיש מאלבומו הקודם Evolution. כבר באלבום הקודם התחיל הופמן לצעוד מערבה בכיוון המוזיקלי שלו, והכניס אלמנטים של 'פופ' לתוך המוזיקה שלו. ב'קארבינג', הוא ממשיך את המגמה הזו, ויוצר אלבום נפלא, עשיר, פופי ומהנה. חובבי ג'אז אקספירמנטלי ומאתגר, סביר שלא ימצאו את עצמם באלבום ואולי אפילו יפטרו אותו בביטול. המוערבות ההפקתית של אבישי כהן מורגשת לכל אורך האלבום, ובאה לידי ביטוי במיוחד בעיבודים ובתוספות הכלים באלבום – ובראשם אילן סאלם שמנגן על חליל צד.

אבל אותי לא כל כך מעניינות הדעות של חובבי הג'אז האקספירמנטלי. אותי מעניינות האוזניים של יאיר. ובאוזניים של יאיר מתנגנת בחודש האחרון מוזיקה ננפלאה שמגיעה מ'קארבינג'. הופמן את כהן הצליחו ליצור אלבום מרגש ומגוון, שנע בין המוטיבים הערביים של The Well, לחולמניות חמה ומנחמת ממש באותו הקטע ובקטעים כמו All Along הנפלא, סולו גיטרה בלוזי וחם שמזכיר שבתוך כל תדמית העודיסט הנהדר שהוא הופמן, הוא גם גיטריסט ג'אז מלא הבעה ורגש והבנה מעולה של פראזות 'בופ'.
הייתי קורא לאבום הזה Roller coaster כי זה מה שיש כאן – רכבת מהירה ומזגזגת בין סגנונות ומצבי רוח. Brown Sugar הוא קופצני ומחבר את הג'אז, הערבי והעולם ואת הרית'מיקה המושרשרת של הופמן (Ras), ויחד עם זאת יש לו את הרגוע והבלדי (A Minute To Smell The Flowers). יש דבר אחד שמאחד את כל הקטעים באלבום, וזו אהבה.

אני אפילו לא אתנצל על כך שאולי אני נשמע קיטש (הרגע עשיתי את זה?), אבל Monique (שמה של אשתו של הופמן) הוא הקטע האהוב עלי ביותר באלבום, הוא נעים וחם והחליל של סאלם חודר לתוך העצמות, רגע לפני שנכנס הקטע שנשמע כמו איזה רגע אבוד ברפרטואר של הרכב הענקים 'ששת'. ולמה 'מוניק' כל כך אהוב עלי? כי הוא בעצם ה DNA של האלבום. אלבום של משפחה וחברים, שבו חלק מהקטעים קרוים על שם אנשים, חלקם קרוים על שם רגעים ('רגע להריח את הפרחים', All Alone) והאוזניים של יאיר, מנסות לשים את הציניות בצד ולהתמכר לדברים החשובים בחיים. אז אולי זה קיטש, אבל הופמן צודק. קנו לעצמכם מתנה לחג.

[אודיו]
Monique

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

A Minute To Smell The Flowers

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

[קנייה]
קנו לכם במוזיקהנטו, החנות השווה ברשת.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה