צלילי פסנתר רפיטטיבים, נגיעות של גשם רך, מלנכוליה ומצוקה קשה וטורדנית. ככה האלבום החדש של ג'יימס בלקשאו נפתח.
עוברות 4 דקות ו-12 שניות ועדין לא שמעתי גיטרה אקוסטית 12 מיתרים. אני מציץ שוב כדי לראות שאכן מדובר ב-All Is Falling, האלבום החדש של בלאקשאו בלייבל המשובח Young God של מייקל ג'יירה מהסוואנז.
כן, זה האלבום הזה. כן, הרפיטטיביות הזו מוכרת לי מפעם. אבל זה לא אותו הבלאקשאו. וכשהשיר השני נכנס, עם גיטרה חשמלית, אני מבין שהעולם השתנה או שבלאקשאו עבר פאזה. וכשהצ'לו נכנס ואיתו מלנכוליה של ליל קיץ חם בעיירת כפר אנגלית, אני עוצר את הכל ומפסיק להקשיב ל-Falling כמוזיקת רקע שמלווה את העבודה האקדמית שאני כותב, ומקשיב רוב קשב. וזה סוחף אותי בכמה שזה יפה.
וכך זה נמשך, בלאקשאו מתפתל, עובר בתוך הסגנון המתוזמר החדש שהוא הוא האלבום החדש, נטול שמות קטעים, לועס את הלב עם כינורות בוכיים ומביא את המלנכוליה הסקוטית של מוגוואי לתוך ההשפעות של רובי באשו שאני רק יודע דה פאקטו שקיימות אבל לא נוכחות באלבום החדש בשום צורה, ויוצרות תמהיל חדש וחדשני, מעיין Tubular Bells של מייק אולדפילד, פוגש את Hosianna Mantra של פופול וו. הגלוקנשפיל והקסילופון והגיטרה החשמלית 12 מיתרים והכינורות והצ'לו והכל אומר משהו אחד פשוט – Cinematic Orchestra.
פסקול ארוך ומתמשך לסרט שלא נכתב, יצירה ארוכה ושלמה שאין להפריד בתוכה על ידי דברים כביכול אלמנטרים כמו שמות של שירים, כדי למנוע מהיצירה הזו להיות קטע ארוך בן 45 דקות. הוא הוציא את האלבום ב 24.8, התאריך שבו אני הוצאתי את Remember בארה"ב. וכששמעתי את האלבום הזה, נכנסתי קצת לדכאון. הנה יוצר, עם תשעה אלבומים, שעבר בצעדי ענק על פני כל סגנון הפוסט-פאהי והגיטרה האקוסטית, והגיע לאלבום כל כך מושלם ומדהים, עד שהרגשתי כמו ילד בן ארבע לידו. אז החלטתי להרים לו שיחת סקייפ ולשאול אותו כמה שאלות.
זו פעם ראשונה שאני עורך ראיון אודיו בבלוג וזו דווקא הייתה אחלה חוויה וכדאי שאעשה זאת שוב.
[ראיון עם ג'יימס בלאקשו]
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
[אודיו מהאלבום החדש]
James Blackshaw – All Is Falling – Part 5
[מומלץ אם אהבתם את] מייק אולדפילד, פופול וו, רובי באשו, סטיב רייך
Dunno, it kinda sounds like a new age album. You know, the kind that you hear in the dentist's office.
I'd much rather be listening to your album.
I disagree, I think he's very careful not to dive into the Oliver Shanty land. did you like his previous records?
כנראה עניין של טעם; אני לא הצלחתי לצלוח אפילו קטע אחד בשלמותו, והאזנה מקוטעת לכמה שניות מכל קטע לא גירתה אותי להמשיך ולהתעמק
פייר, גם אותי זה די צ'עמם.