Chloe Charles היא לא זמרת טיפוסית.
סיגר\סונגרייטרית שחורה, בת 25, קנדית שהולכת כננגד הצפוי והמתבקש, הצליחה לתפוס אותי ולגרום לי להדלק.
אני רחוק מלהיות גדול מעריצי אריקה באדו (כבוד וכו', לא מדבר אלי) או ביורק, אבל צ'ארלס לוקחת את שתי הזמרות האלה, מכניסה לשם את הנשמה של ג'ון מרטין אחרי 1977 (מה שאומר – לא פולק עדין אלא גרוב רגיש, כמו באלבום המופת שלו One World) ומצליחה להדליק אותי לגמרי עם האי פי החדש שלה Little Green Bud.
כתיבת השירים מפתיעה באיכותה, פיוז'ן יפה ומיוחד של הסינגר\סונגרייטר הקלאסי יחד עם תשוקה לנסיוניות והרחבת גבולות הז'אנר מהמוכר והצפוי – אבל מה שלוקח פה הם העיבודים.
גיטרות קלאסיות, צ'לו, כינורות – כל אלה מהווים מעטפת יפה לקול החם של קלואה ויוצרים את התמהיל המעניין הזה של כל העולמות שהזכרתי.
פרט טריוויה לא רלוונטי אבל כתבו אותו בקומוניקט ששלחו לי אז אולי כדאי שאכתוב זאת גם כי אני קונפרמיסט – היא הבת החורגת של סינת'יה, אשתו הראשונה של ג'ון לנון. יופי, עכשיו הורדנו את זה מהפרק.
אה כן והיא יפהפיה, אז לכו תקשיבו.
[אודיו] Chloe Charles – Soon On A Snowflake
[וידאו]
Chloe Charles – "Water" from Crash Avenue on Vimeo.
[מומלץ אם אהבתם] Erykah Badu, Bjork, John Martyn, Joanna Newsome
קצת התלבטתי מאיזה מקום אני אענה לך. הקשבתי לה, והיא מקסימה ונהדרת.
האמת שאני לא חושבת שהשוואה למישהי אחרת רלוונטית, כלומר הטעם שלך במה שאתה מקשיב לו הוא בפני עצמו.
בעושר המוגזם והלא נגמר וההיצע של מה שיש לעולם להציע
(בהכל, אבל כשאני נכנסת לחדר הזה שלך אני מתכוונת למוזיקה) עצם היכולת לעצור ולהקשיב למישהו אחד ולגלות אותו (אותה) ולחזור אחרי יום לרצות להקשיב הוא פלא.
וגם מתנה.
(מתנה נפלאה לחג זאת היתה, הזמרת הזאת, למשל)