יש לי שלושה כרטיסים זוגיים בשבילכם למופע של ג'ף בק, אתם בעניין?

jeff-beck
שלא תגידו שהבלוג לא מפנק אתכם ונותן לכם ערך מוסף – הפוסט הזה יעסוק באושיית גיטרה וותיקה, סופר מכובדת, עם ארסנל ומוניטין של 45 שנה.

ג'ף בק, למי שעוד לא יצא לו להפגש באלבום האדיר Truth ובחומרים אחרים שלו, כסולו או כגיטריסט היארדבירדז (להקתו הראשונה של אחד בשם ג'ימי פייג') – הוא גיטריסט בלוז חשמלי, שכל תואר חוץ מ'אחד הענקים', יעשה לו עוול.
בשבוע הבא הוא מגיע לכאן לשתי הופעות – 4.10 ברידינג 3, וב-5.10 בקיסריה. את ההופעות שלו תפתח תמר אייזנמן, שנבחרה אישית על ידי ג'ף קשישא.
בק (ג'ף, לא הנסון), נכנס לאחרונה להיכל התהילה של הרוק בפעם השניה (תמיד רציתי לדעת מה זה מקנה בעצם? האם זה נותן הנחה במזנון של ההיכל למשל? והאם כדי להכנס פעם שניה, צריך לצאת בפעם הראשונה?) ועושה טורים של סולד אאוט בכל העולם.

אם אתם בענין בלוז חשמלי מהסטטנדרטים הגבוהים ביותר שרק אפשר לבקש, זו הופעה בשבילכם, וזה ממש לא רק לגיטריסטים.
הנה כמה מלים מהקומוניקט, שחוסכות לי עבודה:

בק, פרץ לתודעה ב 1965 כגיטריסט המוביל של להקת ה-"YARDBIRDS" כמחליפו של אריק קלפטון, בעקבות המלצתו של ג'ימי פייג'. בזמן  שהייתו בלהקה פיתח טכניקות נגינה שהיוו פריצות דרך לעולם הגיטרה כגון: דיסטורשן, נגינות סולו מורכבות ועוד. כשעזב את הלהקה, הרכיב יחד עם רוד סטיוארט להקה,הפיק פרויקטים עצמאיים בסגנון המיוחד והחופשי המזוהה עם מוסיקת רוק, ג'אז, סול ואר אנד בי. הוא יצר מוזיקה אינסטרומנטלית מרתקת וחדשנית שבאופן טבעי מגנטה  אליו שיתופי פעולה עם מוסיקאים מובילים בעולם כמו: רוג'ר ווטרס, סטיבי וונדר, זיזי טופ, רוד סטוארט, לס פול, קית מון, רוני ווד, מיק ג'אגר ועוד רבים…

הטווח הרחב של תחומי העניין שלו והרצון להתנסות עוררו אותו לסגנונות רבים: הוא התחיל ברוק כבד וג'אז, התנסה במוסיקה אלקטרונית, חזר לבלוז ולפאנק, חקר את הרוקבילי ועוד. כל אלה הובילו אותו להקליט ולנגן עם זמרים מגוונים כגון: לוצ'יאנו פאוורוטי, באדי גאי, מייסי גריי, כריסי היינד, ג'וס סטון, סינדי לאופר ואחרים.

Jeff Beck – What Do You Want

שלוש הזמנות זוגיות להופעה בקיסריה (5.10) יינתנו לקוראי הבלוג שיתפייטו יפה על הגיטריסט המועדף עליהם במשולש בק-פייג'-קלפטון. הקווים פתוחים עד יום ראשון.
שידור חוזר, נא לא לטלפן.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה הופעות, חדשות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

36 תגובות על יש לי שלושה כרטיסים זוגיים בשבילכם למופע של ג'ף בק, אתם בעניין?

  1. מאת גיא‏:

    יהיה כייף גדול לקבל כרטיס להופעה..!

    אני אישית מעדיף את פייג' רק בגלל לד זפלין,וזהו.
    חג שמח

  2. מאת שחר‏:

    תמיד תהיתי לגבי הצורך האנושי לדרג כל דבר. מי הכי עשיר בעולם, מי הכי יפה, מי הגיטריסט שהכי מצליח לגעת, הכי עמוק והכי קורע מכולם. נכון שלהגיד על כולם: "היי, הוא אחד הענקים" זה קצת לוותר לעצמך בויכוח האינסופי הזה, אבל היי, מה למה לא לוותר לעצמנו לפעמים :) בכלל, אני מאמין שזה ענין משולב של תקופות בחיים.
    מתי הכרת את הבחור, מה הכרת קודם וכמה הוא שינה את עולמך, מי הבחורה שבדיוק יצאה מחייך ואז האמן הזה פשוט מילא את החלל בצריחות מיתרים שהיה קל עד הכרחי להתחבר אליהם. במשולש בק פייג' קלפטון, אצלי זה התחיל בקלפטון (תיכון) המשיך לגמרי בפייג' (צבא), ורק אז התוודעתי למושא הפיוט, בק. כנראה שרק אם אזכה לראות אותו בלייב (היי, אני עוד לא פוסל לראות את שני האחרים, עם מספיק מזל) אדע איך לסיים את הפיוט הזה כמו שצריך, גם אם זה אומר לדרג אותם :)
    תודה (בכל מקרה..) וחג שמח!

  3. מאת Mr. Z‏:

    אהבה גדולה לפייג' וקלפטון, אבל גיבור הגיטרה האמיתי הוא ג'ף בק.
    הרבה מים עברו מימי היארד בירדס ובק הוא היחידי מהשלושה שלא מפסיק להתפתח ולהישמע עכשווי.
    בלוז, רוק או פיוז'ן (Wired, Wired, Wired), הצליל שלו כל כך מובהק, כל כך מיוחד שהוא מדביק לי את האוזן כל פעם מחדש, כאילו והיתה זו הפעם הראשונה (ואני לא אשכח איך חיפשתי את הסלייד בקליפ של "מוסטנג סאלי", עד שהבנתי מה הבן אדם מסוגל לעשות עם הוואמי בר).
    שיירבו אלבומים, הופעות ויצירה. באמת אחד ויחיד במינו.

  4. מאת ליאור‏:

    משולש הזהב :)

    אבל פייג', אח פייג', הריפים שלו מורידים לי את קו השיער במספר מילימטרים כל פעם. שלושתם גיטריסטים בחסד, אבל לפייג' יש את האומפ!

  5. מאת Yuv‏:

    מאיפה להתחיל , גם זו היתה התלבטות אבל בסופה היה ברור, שלאחר שראיתי גם את פייג׳ וגם את קלפטון בעבר הרחוק, כל מה שחסר לי כדי לשים V על הנישה הזו הכל כך אהובה עליי זה לראות את ג׳ף בק והעיתוי של הגעתו לקראת יום הולדתי, הכי הגיוני שיש.

  6. מאת עידו מוצרי‏:

    אז ככה:
    לאחרונה פיניתי את דירתי האהובה מה שהפך אותי לסוג של הומלס שעובר מחבר לחבר. אני כבר חודש ויותר לומד (או לפחות מנסה ללמוד) למבחני הלישכה. בקצב הזה (אם אתם מתעניינים) אני נכשל… עקב "הלימודים" נאלצתי לעזוב את עבודתי ואני גם מובטל ואם כל זה לא מספיק תוסיף מינוס עצבני בבנק שרק הולך וגודל, ויש לי שתי מגה חתונות שאני מוכרח ללכת אליהן מה שלא יתרום לאווירה.
    כך שאם לא יתנו לי כרטיס אין סיכוי שאני אראה את הפרפורמר הענק הזה מלבד ביו טיוב, או אולי עוד 5 שנים שאני אסגור חלק מהמינוס ואז אולי אוכל להגשים חלום.
    שתהיה שנה טובה…

  7. מאת אופק‏:

    למה?
    האמת? אני מכיר מעט מאוד את ג'ף קשישא, וזו בדיוק הסיבה שאני "מועמד" להגרלה – אף פעם לא מאוחר מדי בכדי להכיר אמן, במיוחד כזה משפיע, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מעבר להופעה. נכון, שאין לי קילומטראז' איתו, אבל מי אמר שמתישהו מאוחר מדי להתחיל?

  8. מאת איתן‏:

    אני לא יודע להתפייט יפה אבל הגיטריסט המועדף עליי בין השלושה הוא ג'ימי פ'ייג …… ואני אשמח לכרטיס , תודה !!!

    קבל שאפו ענק על הבלוג הזה !

  9. מאת עינב‏:

    אני הכי אוהבת את בק, גיטריסט איכותי ומוכשר. אני כל כך רוצה לזכות בכרטיסים אני יעשה הכל בשבילם!!!!

  10. מאת עידו‏:

    אישית אני מעדיף את קלפטון.
    הוא לא מתוחכם מדי, הוא לא מנסה להרשים מדי.
    אבל הוא נכנס חזק ללב של מי שישמע אותו.ואני מניח שככה זה כשאתה מושפע מאמני בלוז חפים מהתחכמויות ומלאים בטונות של רגש וכאב.

  11. מאת רונית‏:

    watch my back…
    תראה, באמת שלושתם אגדות,
    אבל, מי שנבחר ע"י רוג'ר ווטרס לנגן באלבומו
    (למרות שווטרס שיתף פעולה גם עם אריק קלפטון בשיר במופע התרמה למען נפגעי הצונאמי)
    הוא הנבחר שלי.
    האמת, שהגיטריסט המועדף עליי הוא דיויד גילמור,
    אבל האם אין לנו פה מישהו מפינק פלויד אז לפחות מישהו שהכי קשור…

  12. מאת יניב שלו‏:

    טוב, זה הולך כך:
    יש לי ילדה בת חודשיים בבית, הפעם האחרונה שיצאתי מהבית הייתה לפני כשבועיים, וגם זה רק לכמה שעות של התאווררות בהצגה. הפעם הבאה שהתכוונתי לצאת מהבית, בתור מתנת יומולדת שמתקרב, היא להופעה של ג'ף בק.
    קניתי לא מזמן את הדיוידי האחרון שלו, עוד לפני שהוא הודיע על הגעתו לארץ, ואמרתי לעצמי (אולי אפילו כתבתי את זה באיזה טוקבק) שיהיה מדהים אם הוא יחליט להגיע לארץ, במיוחד עכשיו שהמופע החדש שלו מדהים.
    בפעם הראשונה שנחשפתי ליכולת המדהימה שלו הייתה באלבום "אמיוזד טו דת'" של ווטרס, שכל העשר דקות הראשונות והאחרונות של האלבום זה פשוט תצוגת גיטרה לא מהעולם הזה. כל כך הרבה רגש וייחודיות בגיטריסט אחד. מייד אחרי ההאזנה הוא הפך להיות אחד הפייבוריטים שלי, למרות שהוא נחשב יחסית אנדרדוג בין שלל כוכבי הגיטרה.
    מקווה שזה מספיק ולא משתפך מדי.
    תודה, יניב

  13. מאת שרון‏:

    יש מצב שאני משתעמם נורא בהופעה כזו, וגם ספסלי האבן קשים בקיסריה אבל נו, לטס גיב איט א שוט. אני חושב שהאלבום TRUTH שהזכרת הוא היחיד שאני מכיר שלו. בכל מקרה אני חושב שאני מעדיף את פייג', אבל אז ניתן לשאול- אז מה?…
    עם כל הכבוד, ויש, לקלפטון, בק ופייג', אני מעדיף את הגיטריסטים של הרוק המתקדם כמו גילמור, האקט, האו, פריפ ואני לא מקדש וירטואוזיות, להפך. מעדיף גם את יאנש ואת רנבורן ובטח את גראהם. הכי אני מעדיף את סנטיאגו מהפיקסיז, וכמותו, שזה אלף מיילים מג'ף בק…
    ויש את אנדי סאמרס, את פיל מנזנרה, את לו ריד, את רוברט סמית, את ת'רסטון מור, את פול וולר, טוב די.

  14. מאת אבירם‏:

    אח כמה שגיטרות יכולות לנסר לי בנשמה. כלי מענג.

  15. מאת יניב‏:

    קלפטון ברור, בגלל הסולו שהוא סיפק לביטלס.
    אגב ידעת שהשם קלפטון נדבק לו בשם היותו קלפטומן? :)

  16. מאת אורית@‏:

    שיואו!!!! זו יכולה להיות הגשמת פנטזיה לראות את האיש הגיטרה והידיים המסוקסות בהופעה חיה.
    אילו רק היתה מגיעה איתו הבסיסטית המוכשרת טל וילקנפלד, זה יכול להגמר באורגזמה:-)))

  17. מאת Layla‏:

    אהלן חבר'ה,

    אפילו שקלפטון הוא המועדף עליי מבחינת החומרים, אני מעריצה את האדמה שג'ף דורך עליה, מבחינת הכישרון.
    אל תשכחו אותי להגרלה.
    מוכנה ללבוש להופעה חולצה של העונג ולחשוף פופיק כדי לעשות לכם יח"צנות..

  18. מאת ינשוף‏:

    בק, כי רק כשקראתי פה הבנתי כמה אני מכיר אותו בלי בכלל לדעת שמדובר בו. איזו השכלה מוסיקלית רדודה :)

    ובשולי הדברים – תמר אייזנמן בקיסריה, וואו.

  19. מאת Tom‏:

    למה קלפטון? בגלל BLIND FAITH, בגלל הקטע הזה http://www.youtube.com/watch?v=AgSptNx19AI ולמרות שהוא קצת פקיד מס הכנסה ב-20 שנה האחרונות, הוא עדיין ענק. הקטע שבלינק גרם לי לרוץ לקנות סטראט אמריקאית עם לייס סנסורים.

  20. מאת יובל‏:

    נכון, לא העונג פה, וטוב שכך. לפחות ככה אני מעדיף.
    הרי לא מדובר בלינקיאדה , וגם אל תגרר ותיהפך למשרד חלוקת כרטיסים … כמו העונג.

  21. מאת תומר‏:

    אז מה עדיף בעצם ? פיצה או פסטה ? פנדר או גיבסון ? פרארי או פורשה ?

    כשאנחנו עומדים מול כזו דילמה , קשה לתת תשובה, גם אם מדובר בשלושה גיטריסטים שכל אחד מהם מהווה אבן דרך משמעותית בהיסטוריה של הרוק והבלוז. כשזה נוגע לטובים ביותר , ההחלטה כמעט ובלתי אפשרית, אבל אין ספק שלכל אחד יש את האיכויות שלו:

    אם ללכת על ג'ימי פייג' ,אחד המוזיקאים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הרוק , שהתחיל את דרכו כגיטריסט אולפנים ובכלל הגיע ללהקה בתור בסיסט מחליף ,ולאחר שהתפרקה הקים ממנה את לד זפלין, אי אפשר לשכוח את כל החדשנות שהביא למוזיקה.
    בין אם זה בשירים הארוכים והפסיכדליים , האקוסטיים או אחד ממקימי הרוק הכבד שנכנס לתרבות המוזיקה באותה תקופה.

    או בכלל אריק קלפטון(היחיד שנכנס להיכל התהילה של הרוק 3 פעמים – וזה בטוח מקנה לפחות קפה על חשבון הבית) שהצליח ללכת לכל כך הרבה כיוונים וסגנונות שונים בקריירה שלו : הבלוז-רוק ב Yardbirds , הרוק הפסיכדאלי עם Cream , ולאחר מכן נסיונות מוצלחים ברגאיי ובלוז אקוסטי.

    ואם נלך על ג'ף בק , שהתחיל גם הוא בתור גיטריסט אולפנים פשוט , והגיע מהר מאוד להחליף את קלפטון ב Yardbirds , ובעצם רוב להיטי הלהקה הגיעו איתו.מכל השלושה ג'ף בק הוציא הכי הרבה קטעים אינסטרומנטלים (מעולים יש לציין).והיה גם הוא לחלוץ בתחום הבלוז-רוק , רוק-כבד , וג'ז-פיוז'ן.
    ג'ף בק שיתף פעולה בהקלטות עם הטובים ביותר וזה מה שהפך אותו לאחד מהגיטריסטים הטובים בכל הזמנים.
    (רק להיזכר בשמות – סטיבי וונדר , ZZ Top , רוג'ר ווטרס ועוד רבים זה מספיק כדי להבין עד כמה הוא גדול )
    אין ספק שנפלה עלינו ברכה כשאמן בסדר גודל כזה מגיע לארץ , והופעה כזו אסור לפספס.

    אז מה עדיף בעצם ? כמה שקשה ההחלטה , אני חושב שאלך על ג'ימי. לא , לא פייג' , ג'ימי אחר, שנפטר בדיוק לפני 40 שנה, אבל הוא לצערינו כבר לא יגיע לארץ…

  22. מאת מתי‏:

    ברור שפייג'!
    לגבי התפייטות – אני לא ממש חזק בזה…

  23. מאת רון‏:

    פייג' ללא ספק. כולם ינקו מאותו שד שחרחר של נשמה ובלוז, אבל פייג' טינף אץ כל העסק ויצר יצור כלאיים חדש (בתוספת קמצוץ בריטאניה).

  24. מאת אבי עבודי‏:

    "קלפטון הוא אלוהים" היה כתוב בגרפיטי אדום צועק על הקירות של הטיוב, וקלפטון, רציני להחריד, לא רצה לשמוע על כלום חוץ מבלוז. אריק קלפטון אחראי להמצאת ה"רייב-אפ" – סולו ארוך בקצב הולך וגובר שאפיין את ההופעות של היארדבירדז. כשנכנס לטראנס, זה יכל להגיע גם לעשרים דקות. לא היה אף גיטריסט שניגן ככה בשנת 1963, והקהל, שנכנס איתו ביחד לטראנס, הכתיר אותו כאלוהים.
    קלפטון החליף ביארדבירדז את טופ טופהאם, גיטריסט לא רע בכלל, שיכל גם הוא להגיע רחוק. אבל טופהאם היה רק בן 16 כשניגן עם היארדבירדז, ובתחילת שנות השישים רוק עדיין לא היה משהו ללכת איתו למכולת. ההורים לא הסכימו שימשיך לנגן בגיטרה והוא עזב את הלהקה. היום שלום חנוך עומד על הבמה ומציג בגאווה את הנכד הגיטריסט המוכשר בן העשר, והורים בפתח תקווה אומרים לילדיהם, תלך אבני, תנגן גיטרה, אולי עוד יקחו אותך חלוץ מרכזי במנצ'סטר, או ליברפול. אבל אז, בתקופה ההיא, ההורים של רוברט פלאנט שלחו אותו ללמוד הנהלת חשבונות. בכל זאת, שיהיה לו מקצוע.
    אז קלפטון, טהרן הבלוז החליף את טופהאם, וגם עזב את היארדבירדז כשהם העזו להקליט שיר פופי מדי לטעמו (פור יור לאב. בטח לא בלוז, אבל יופי של שיר).
    היארדבירדז רצו את פייג' במקום קלפטון, אבל הוא עבד אז בהקלטות אולפן (ארבעים פאונד בשבוע טוב) והמליץ להם על אחד, ג'ף בק. ג'ף בק, שהוא אולי הגיטריסט הכי טוב על הפלנטה, שיודע להוציא מהגיטרה צלילים שאף אחד אחר לא. שהגיטרה שלו בוכה ומרגשת, ומתחנחנת, ועשירה. היום, אפילו היום, 45 שנים אחרי שגרם לגיטרה שלו להישמע כמו סיטאר בשיר של היארדבירדז, סתם כדי שיהיה מעניין. גם היום, עם כל הקופסאות ומעצבי הצליל, הנשק הכי גדול של בק הוא המיתרים, אלה של הגיטרה ואלה של הנשמה. גם היום הוא דואג, קודם כל, שהגיטרה שלו תישמע מעניינת.
    בראיון שנערך עם ג'ף בק אחרי ההופעות שלו במועדון של רוני סקוט לפני שלוש שנים, שאלו אותו מה היה הכי מרגש בשבילו בהופעות במועדון האגדי. בק ענה שאחד הרגעים הכי מרגשים בשבילו היה לראות בקהל את ג'ימי פייג' שבא לראות אותו מופיע.
    כי ג'ימי פייג הוא הרפרנס, ספר הלימוד שלומדים איתו לבחינות הבגרות. ג'ימי פייג' הוא הרבה יותר מגיטריסט, כי ג'ימי פייג' עוד מימי היארדבירז, שם החליף את ג'ף בק, הטביע חותם ענק על מוזיקת הרוק. פייג' הוא זה שהבין יותר טוב מכולם, שהיופי והעוצמה של המוזיקה לא נמצאים בעדינות או בכסאח, אלא במתח שביניהם.
    פייג' שיחק תמיד על התפר בין אור וצל, באקורדים כמו בחיים. בין טוב לרע, בין תמימות לאפלה, בין ג'נטלמניות לזימה. זה פייג' שנגע-לא-נגע בפרי האסור, והשתמש בו למעייני יצירה מפחידים בעצמתם. זה פייג' שכתב וביצע והפיק את האנציקלופדיה של הרוק. השייקספיר של הגיטרה החשמלית. ג'ימי פייג', שכאשר הוא נכנס לרוקנרול הול אוף פיים, כל המוצגים נעמדים מהכבוד, כל פסלי השעווה של מאדאם טוסו מוחאים כפיים, וציפורים חגות מעל החצר ושורקות את אות הפתיחה של הביביסי. ג'ימי פייג', כמובן. ג'ימי פייג'.

  25. מאת גל בן חורין‏:

    נדירים ביותר האנשים שראויים להקרא "הגדול ביותר" במקצועם. זה לא שהם לא קיימים, ג'ורדן היה הגדול ביותר בכדורסל ו-ELP היו הגדולים ביותר בלעשות יצירות ארוכות ומתישות שמוציאות את החשק לחיות, אבל אין ספק שמצבים אלה מעטים.

    אני לא חושב שיש גיטריסט אחד מהשלישייה שיוכל לענות לתואר זה. לא בגלל שהם לא ראויים, אלא דווקא בגלל שכל בחירה שתשמיט אחד מהם לא תהיה שלמה.

    אני לא מצליח לדמיין מצב שבו קלפטון, על שלל הסולואים עוצרי הנשימה שלו לא ייבחר. הבחור היה חבר בארבע מהלהקות הגדולות ביותר של הבלוז והוציא מהידיים שלו את LAYLA ואת BELL BOTTOM BLUES ואת WHITE ROOM ואני יכול להמשיך ככה הרבה.

    אותו כנ"ל לגבי פייג'…

    יחד עם זאת, נראה לי כי אם היה נערך משאל רחוב בסוגיית הגיטריסט הגדול מבין השלישייה, בק היה זוכה למספר ההשמטות הרב ביותר. הוא פחות מוכר, פחות מפורסם, ואין ילדות בנות 15 שרושמות את המילים של השירים שלו על הרגליים שלהן עם עטים שחורים בזמן שיעורים תנ"ך.

    לדבר הזה מספר סיבות שלא מעניין אותי לסקור אותן פה, אבל אחת המרכזיות שבהן היא ככה"נ העובדה שהנ"ל הינו כותב שירים בינוני למדי.

    אך העובדות טועות ומטעות, מכיוון שרייטינג לא מודד איכות וילדות בנות 15 וגלגל"צ לא יודעים לזהות גאונות. מה שכן קובע הם הצלילים שבוקעים מהגיטרה בהינתן האצבעות והמגע הנכון.

    וכאשר ג'ף קשישא מנגן ב-FENDER שלו, כשהוא פורט בעדינות וברכות (או לחליפין בנחישות ובעוצמה) על ששת מיתריה, הוא מוציא ממנה צלילים שמילים לא יכולות לתאר. הוא גורם לגיטרה לצווח ולגנוח ולנאוק. הוא גורם לצליל להתפתל, להתעוות ולהתחספס, אבל בו בזמן להשאר טהור ונקי ושלם.

    כשמישהו עושה דבר כזה, כשהוא יכול לגרום למשהו להיות דבר והיפוכו, זה אומר שהוא באמת ראוי לתואר "הגדול מכולם".

    ומי שלא מאמין, שישים בבקשה את Beck's Bolero בפול ווליום, ישב בנחת על הכורסא שלו, וייתן לתווים להכנס לו עמוק לתוך הנשמה.

    אז לסיכום, אין הגדול מכולם, בטח שלא מתוך שלישייה כזו, אבל מה שבטוח הוא שבק הוא וואחד גיטריסט עם לב ענק וקילוגרמים של כישרון בעשרת האצבעות שלו.

  26. מאת בן‏:

    אבא שלי מאוד אוהב אותו. ויש לו יומולדת. זה יהיה נהדר ובלתי נשכח לקחת אותו להופעה הזאת. זה יהיה מוזר, אבל זו הזדמנות מיוחדת.

  27. מאת הגר‏:

    לא אוכל להתפייט על ג'ף בק
    רק אוכל להגיד שבשנים האחרונות אני עסוקה בתגליות מוסיקליות. כמי שמוצאת את דרכה וטעמה בעולם המדהים הזה רק באחרונה, באופן הכי אסוציאטיבי אקראי שיש נפגשתי עם ג'ף בק ונעצרתי. ולכן מאד אשמח לקבל את העונג הזה ולהיות מוזמנת להופעה. כמובן שבכל מקרה אגיע :-)
    תודה לך על הבלוג, הוא נותן לי כיוונים ושבילים לפנות בהם.

  28. מאת אורן לימור‏:

    אני מודה ומתוודה שאני לא מכיר את ג'ף בק ופועלו…
    כן זה מוזר, משונה, לא ברור, ויש שיגידו (ואני ביניהם) שלא מתקבל על הדעת.
    אך זו המציאות.
    אני תופס מעצמי איש דתי ומאמין. הדת שלי היא המוסיקה על כל המשתמע על כך.
    הליכה בדרכה של המוסיקה באמונה שלמה זו דרך חיים בשבילי כמישהו שנולד לעולם הזה, ומתוך בחירה, מגיל שעתיים בערך.
    זו דת מרובת אלים. הוד אצבועותיו ג'ימי פייג' והאל הרם והנישא אריק הקלפטונאי, מהאדמו"רים הגדולים שהוזכרו למעלה, הם גם בשבילי מוריי ואבני דרך וחלק גדול מאבות מזוני.
    בדרכם הבטוחה אל הגאולה הולך גם האברך פרושיאנטה צדיק,גדול, צדיק בן דורנו.
    כשמעל כולם יושב ג'ימי הנדריקס וצוחק בנימוס על כולם.
    אני חושב שדרך מצוינת להכיר את ג'ף בק, מעבר לקריאה בדפי לימוד וביקור בישיבת "יוטיוב",
    היא להיחשף אליו, על הבמה עם כל העוצמה או כמו שאמרו חז"לנו "לפנים".
    שערו בדמיונכם, לשמוע את המוסיקה שלו, בפעם הראשונה, האזנה ביתולית לחלוטין, בעמידה מתוחה, אל מול הקסם.
    כמה מרגש ומדהים זה יכול להיות.
    מנסיון מהעבר הלא רחוק, זה עבד מצוין בהופעתו של בנו של כהן גדול נוסף, פראנק זאפה.
    בברכת תודה ואחרי החגים שמח לכם ולכל בית ישראל
    אורן.

  29. מאת רונית‏:

    מתי תודיע לזוכים המאושרים?

  30. מאת רונית‏:

    תודה

כתיבת תגובה