רגעים של האטה, מלנכוליה ובלוז – הנשמה הכבדה של אייק קיובק.

אייק קיובק (Ike Quebec) היה סקסופוניסט שתיפקד כסייד-מן (נגן בלהקות) בשנות הארבעים והתחנך על ברכיהם של מוזיקאים נפלאים כמו בן וובסטר וקולמן הוקינס, בתזמורות ביג בנד שונות.
אולם, מעולם הוא לא פרץ קדימה כמוביל של הרכב, ולא הקליט תחת שמו שום דבר עד שהחל להוציא תקליטונים עבור הלייבל הידוע Blue Note, אבל גם אז הוא עדיין לא קיבל הכרה רחבה ביכולותיו ובסאונד החם והעמוק של הסקסופון שלו.
כל זה קצת השתנה בשנת 1962 כשהקליט את האלבום המלא Heavy Soul עבור הלייבל.
Ike Qubek - Heavy Soul
גם אחרי האלבום הזה, לא תמצאו אותו בקטגוריית 'הגדולים של', הרבה מאד בגלל שהוא לא האריך בשנים ולא זכה לראות את 1970, ולא יצר נפח עבודה משמעותי כ-leader.
אבל האלבום הזה, יחד עם האלבום שהקליט שבועים אחר כך It Might Be Spring, הם יציאות נפלאות ששווה לשים אליהן לב ובהחלט הוציאו אותו קצת מעולם האנונימיות הטוטאלי בה הוא חי.
'נשמה כבדה' הוא אלבום Late Night קלאסי. מעושן, איטי, שמתאים לו להיות מנוגן באיזה מרתף ג'אז אפלולי בניו יורק. צ'יל אאוט טוב וחם מבלי לגעת בז'אנר הצ'יל אאוט. יש בו רגעים של אקזוטיקה, אבל יש בו בעיקר הרבה מאד בלוז ומלנכוליה כזו, של אחד שראה הכל ולא פרץ קדימה. מבחינות רבות, קיובק הוא פספוס גדול.

הצבע המיוחד של האלבום, שמונפק על ידי האורגן הנפלא של Freddie Roach, נותן לאלבום הזה תחושה אחרת, אוורירית ואיטית, סיקסטיז נעים שיחד עם הטון העמוק של קיובק, הופכים את האלבום הזה למה שאני מכנה 'אלבום להסרת נעליים וישיבה על הספה בסוף יום'. הוא כזה, הוא טוב עם וויסקי והוא טוב בשביל להרגיע את המוח ובעיקר הוא פשוט טוב. רגעים טובים ובולטים באלבום, מעבר למכלול שבו, הוא החרמנות ההדדית שקיימת בין פרדי רואץ' לקיובק, כשהם מנגנים את Nature Boy ואת היציאה הלא קשורה אך כייפית להפליא, שמסיימת את גרסת הדיסק (כבונוס טראק) – Blues For Ike, שהוא בכלל קטע הארד בופ מהיר ועצבני, שממש אין לו קשר לשאר האלבום אבל הוא עדיין כייף חיים.
Ike Quebek
ובחזרה למנכוליה האיטית –
אם אתם אוהבים את האווירה שצ'ט בייקר משרה עליכם, או את אלבום הבלדות של קולטריין, או את Moon Beams המעולה של ביל אוונס – כדאי שתכירו את Heavy Soul, יותר טוב מרגיעון.

[אודיו]
Ike Quebec – Heavy Soul
Ike Quebec – The Man I Love
[קריאה נוספת] כאן

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על רגעים של האטה, מלנכוליה ובלוז – הנשמה הכבדה של אייק קיובק.

  1. מאת B. Goren‏:

    יאיר, קולמן הוקינס ולא הוקינג. הוקינג זה סטיבן.

  2. מאת דוד‏:

    אהבתי את שני השירים, במיוחד התרשמתי מהביצוע ל
    The man i love שלא יצא לי לשמוע

כתיבת תגובה