ש-מ-ח

אם אתם קוראים את הבלוג הזה מספיק זמן, אתם וודאי כבר יודעים את הטעם המוזיקלי שלי.
ג'אז אפלולי או רדיקלי, מוזיקה שקטה, פסקולים, סינגר\סונגרייטרז, פולק אנגלי, פסיכדליה, וינטאג', דברים מוזרים.  לרוב, לא תמצאו פה fאנק או היפ הופ, לבטח לא מטאל.
גם אלקטרו לא יהיה כאן הרבה. זה לא שאני מתנגד להם באופן כללי, אני רק משתדל לכתוב על דברים שאני מבין בהם, ובכל הז'אנרים האחרונים שציינתי, אני לא כל כך מבין.

אבל.

כששמעתי לראשונה לפני חודשיים ומשהו את אלבום הפופ המושלם שעליו אני כותב עכשיו, למרות שזה לא הסגנון שלי בד"כ, אני לא יכול להמנע מלברבר עליו קצת.
הבלוג הזה חייב לציין את אחד אלבומי השנה של 2010 כשהוא נתקל בכזה, גם אם זה לא הקו הרגיל שלו.
וכל הפתיחה הארוכה הזו באה לומר, שהאלבום Amsterdam Throwdown King Street Showdown! הוא יצירת מופת שהשאירה אותי פעור פה ומתנגנת אצלי בריפיט מאז הפעם הראשונה ששמעתי אותו.
Solex Vs.

המוזיקאית ההולנדית אליזבת אסלינק, שיותר ידועה בכינוי שלה Solex היא גאון. מוזיקאית שאני מאד מאד אוהב כבר כמה שנים מאז ששמעתי את האלבום הנפלא שלה Low Kick and Hard Bop, ואני משתדל לעקוב אחרי כל דבר שהיא עושה. ההולנדית הזו יודעת לרקוח שירי פופ מושלמים, מלאים בסימפולים מגניבים, ביטים מקפיצים וסאונדים לא צפוים שמגיעים מכל הכיוונים. ברזומה שלה אפשר למצא את האלבום שציינתי, את האלבום Laughing Stock Of Indie Rock ואת האלבום שעשתה לסדרת In The Fishtank לפני כמה שנים. זו הפעם האחרונה ששמעתי ממנה, אי שם ב-2005. בזמן יצירת האלבומים האלה היא הייתה בעלת חנות תקליטים יד שניה באמסטרדם. בשלב מסוים הלקוחות עיצבנו אותה והיא החליטה לסגור את החנות. מזל שלנו, כי היא התפנתה למוזיקה.

(בתמונה: גאון)
bridge-Solex-RobertLagendijk

בינתים במקום אחר, ג'ון ספנסר הוציא את האלבום האחרון עם הבלוז אקספלוז'ן שלו,ב 2004 (ואני מדבר על Damage האדיר, חובה בכל בית) להקת פאנק-רוק עם תבלון סיקסטיז סליזי ומיוזע ופאסון של רוקנרול ישן.  לפני בלוז אקספלוז'ן, ג'ון ספנסר היה חבר בהרכב Boss Hog שפעל מסוף האייטיז עד אמצע הניינטיז, שם פגש גם את אשתו לעתיד Christina Martinez.
זה ככה, קיצור תולדות הזמן.
Solex Vs. Christina Martinez and Jon Spencer

לפני מספר חודשים הוציאה סולקס, בשיתוף פעולה עם כריסטינה מרטינז וג'ון ספנסר את האלבום החדש והאדיר הזה Amsterdam Throwdown King Street Showdown!
למי שמבקש לשמוע ניצוצות של הבלוז אקספלוז'ן, שימשיך לכיוון ההוצאות המחודשות של האלבומים שלהם, שיוצאות ממש עכשיו, כי זה לא הקייס.
למרות השם החתום על האלבום – Solex Vs. Christina Martinez and Jon Spencer, זה הרבה יותר אלבום של סולקס מאשר של שני האחרים. הסגנון הכל כך ייחודי של סולקס נמצא כאן, זה ששומר על גרוב מגניב, סימפולים, ושירי פופ מושלמים מלאים במיתרים וסאונד וינטאג'. זהו בדיוק התמהיל שמקבלים באלבום ומספיק להקשיב לקטע הפותח Bon Bon כדי להבין איך שאר האלבום הולך להשמע. ההפקה, הכתיבה, העיבודים – הכל פרי מוחה של ההולנדית המשוגעת, אבל לקול, לפאסון ולפרסטיג' של ספסנסר, יש חלק בלתי נפרד בקוליות הכללית שעוטפת את השיר הראשון, שהוא בעצם דוגמית בודדת לאיך נשמעים שאר 15 השירים באלבום.

זה תקליט עמוס בסאונדים חיים ודגימות (אחד היתרונות בלהיות בעל חנות תקליטים), אבל שום שיר לא דומה לשום שיר. כלומר, הקו הכללי נשמר, אבל כל הזמן צצות הפתעות וסוכריות אודיו מתפוצצות עפות מכל כיוון עלי, והן אלו ששומרות את כל האלבום הזה כמיקשה שאפשר למצותה במילה אחת – Fresh. או Cool. או Wow. או Fuck me. לבחירתכם.
ג'ון ספנסר לא גונב את ההצגה, הוא מגיע כווקאליסט עם attitude ולוקח את השירים האלה לאן שצריך, וגם הקול של כריסטינה מרטינז לא כובש את כל הספקטרום, והבאסים העמוקים, הוורליצרים, הסינתים, המיתרים, כלי הנשיפה – הכל סולקס.

סולקס היא גאונה, תמיד ידעתי את זה, אבל האלבום הזה הקפיץ אותה מאה צעדים קדימה, וג'ון ספנסר, עם כל מגניבותו ואהבתי למגניבותו, צריך להיות סופר מוחמא שהוא חלק מאלבום מושלם שכזה. Pure fun for ya all.

[אודיו]
Solex Vs. Chrstina Martinez and Jon Spencer – Racer X
Solex Vs. Chrstina Martinez and Jon Spencer – Bon Bon

[קנו] אמאזון
[האזנה מלאה] Bandcamp

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה מתחרים על אלבום השנה ל 2010, סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על ש-מ-ח

  1. מאת יוסי מפ"ת‏:

    לקרוא אותך כותב על אלבום פופ זה כמו לשמוע (עכשיו) את עופר עיני מכנה את אהוד ברק "אהבל". כנראה שיש דברים שאפשר (בכל זאת) לשרוד אחריהם…

    אגב, אני משוכנע שהרכב כמו סנט אטיין נמצא בטראק ליסט הפנימי שלך.

  2. מאת מלוסינקי‏:

    בהחלט שמח ולגמרי אהבתי.
    דווקא לא מרגיש כזה פופי, לפחות לא במובן הרע של המילה. פתח לי מצוין את הבוקר ועושה רושם שגם יסגור יופי את היום הזה (לכשרק יסתיים).

  3. מאת מיכל‏:

    טעים :) שבת שלום

  4. מאת גיאחה‏:

    סולקס נהדרת. האלבום החדש באמת טוב, לא כולו אבל יש כמה אוצרות מצוינים. Low kick and hard bop הוא בהחלט קלאסיקה, במין עולם מקביל משונה כזה שבו אלבום כזה באמת יכול להיחשב קאנוני בצורה כלשהי.

  5. מאת עלי‏:

    וואו וואו וואו.
    מוסיקה שמזכירה לי בשביל מה אני חי.
    כיף גדול.

  6. מאת אורית@‏:

    סוף סוף התפניתי לשמוע את האלבום הזה כולו, ואני ממש מתרגשת ומזדהה עם כל מילה שלך לגביו.
    יחד עם זאת אני ממש לא הייתי מגדירה את זה כפופ, יש פה מקצב גרובי שנגזר יותר מפאנקי, ג'אז ופיוז'ן.
    רצוי לשמוע בווליום גבוה ולהניח לגוף לעשות תנועות בלתי רצוניות.

    • מאת Small Town Romance‏:

      את צודקת, אבל לא התכוונתי לפופ במובן של בריטני פופ, אלא במובן של באופן יחסי לבלוג הזה פופ.

כתיבת תגובה