כוכבת הפולק האנגלי שרון קראוס באה לארץ בשבוע הבא!

בשבוע הבא תבקר אותנו הזמרת האנגליה שרון קראוס (Sharron Kraus ).
שרון קראוס, היא דמות שהפכה ונהייתה מעיין הדוברת של סצנת הפולק הבריטי העכשווי האלטרנטיבי. אל תתנו למלים הגדולות לפוצץ אותכם, אבל מדובר בזמרת עם קול פעמונים, אפל, ששיריה הן שילוב של הפולק הבריטי המסורתי, עם אמירה אישית משלה, וכמו שהיא מכנה זאת – פולק אפל למילניום החדש.
קראוס הוציאה עד כה ארבעה אלבומים, כולם קיבלו סופרלטיבים אדירים והיא קיבלה סטטוס של 'התשובה האנגלית' לסצנת האסיד-פולק שהתרחשה באמריקה מאז שזו החלה לשים לב שדוונדרה בנהארט לא באמת מתקלח ושיש נגנית נבל מדהימה עם קול בלתי נסבל שקוראים לה ג'ואנה ניוסום.
קחו עוד מידע.
Sharron Kraus

לפני מספר שבועות, הוציאה קראוס את האלבום הרביעי שלה The Woody Nightshade בלייבל Strange Attractors האמריקאי (אותו הלייבל שהוציא את האלבום שלי). האלבום החדש, קצת בשונה מהקודמים, הוא פחות פולקי אקוסטי מהאחרים והוא משתמש הרבה יותר בגיטרות חשמליות, תופים ובס. יחד עם זאת, היא לא התחילה לעשות פולק-רוק ועדיין מי שאהב את החומרים המוקדמים שלה יתאהב לחלוטין גם באלבום הזה, ומי שלא שמע עליה עד היום – זו הכרות מצויינת עם אחד הקולות הצובטים והמצמררים שיש כרגע בעולם.

אז אם שמות כמו פנטנגל, פיירפור קונבנשן, ג'ודי קולינס, סנדי דני, ג'ון טייבור וכל הג'מעה הזו עושה לכם טוב, לראות את שרון קראוס זה כדאי עד מאד.
לשמחתי, אני אנגן עם שרון על תקן הופעה כפולה בכרטיס אחד בתאריכים הבאים:
29.11 – אוגנדה, ירושלים, 21:00
1.12 – לבונטין 7 תל אביב, 20:00 (שימו לב לשעה, בטח נתחיל בשמונה ומשהו). מופע פותח – אביטל רז.
מחיר הכרטיסים יהיה חמישים שקל  – זיל וזול.
בואו ספרו לחברים שלכם שאתם באים להופעה
Kraus-Yona-Webflyer

קודם כל, אני רוצה לתת שני כרטיסים – אחד לירושלים ואחד לתל אביב, למי שיכיר לי זמרת נפלאה שאני עוד לא מכיר, ויכתוב גם למה אני צריך להכיר אותה. ככה כולם ירוויחו שמות חדשים, והממליץ יזכה בתהילת עולם או כרטיס.

שנית, ביקשתי משרון שתכין לקוראי הבלוג את רשימת עשרת האלבומים שלה ותכתוב קצת עליהם. אז אני מפנה את הבמה לשרון.

Leonard Cohen: Songs of
Leonard Cohen's best songs are psychodramas that explore the human condition as thoroughly and insightfully as any novel or philosophical treatise. His melodies are deceptively simple. On this album, as on the other early albums, the arrangements are straightforward and the songs speak for themselves. It's a shame he got waylaid by nasty synths and 80s production later!

Kate Bush: Hounds of Love
Kate Bush is another explorer of the psyche, but unlike Leonard Cohen, her production sensibilities are spot on, as this album proves!

Love: Forever Changes
This is a psychedelic masterpiece – I can't listen to it enough. It doesn't matter that the lyrics are mostly lacking in real content – the music's so intoxicating.

Jefferson Airplane: Surrealistic Pillow
I love the power in Grace Slick's voice – one of my favourite singers. I love the tribal drumming and the harsh sound the drums have too.

Jethro Tull: Benefit
There are so many good early Tull albums – Songs from the Wood, Aqualung, Stand Up – but this is the one I listen to most – the songwriting is more subtle and there are always new layers to be uncovered.

Fairport Convention: Liege and Lief
THE psych folk album: Richard Thompson's guitar and songwriting, Sandy Denny's songs and vocals and the amazing story of Tam Lin.

June Tabor: Ashes and Diamonds
June Tabor can hold an audience spellbound through a 10 minute ballad: no instrumentation needed, just her voice and her sense of pace and feel for the story.

Watersons: Frost and Fire
This album brought the relationship of folk songs to seasonal celebrations and traditions to my attention and I return to the wassailing songs each winter, and to Hal-An-Tow on the 1st of May to sing the summer in.

Violent Femmes: Hallowed Ground

Gordon Gano's the most interesting Christian songwriter I've come across – he was doing the fucked-up Heaven or Hell thing before Nick Cave and co. and the early Violent Femmes records still have more power than anything in that genre.

Muzsikás: Maramaros: The Lost Jewish Music of Transylvania

This album is both eery and familiar to me. The melodies remind me of tunes my father would've sang when I was a child, and the instrumentation – bowed contrabass, manic fiddles, citera – is poignant and spooky.

[אודיו]

04 Evergreen Sisters by Strange Attractors

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה הופעות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על כוכבת הפולק האנגלי שרון קראוס באה לארץ בשבוע הבא!

  1. מאת ניסים‏:

    לא היא, לא דבנדרה בנהארט ולא ג'ואנה ניוסום עושים פולק. ( גם לא פול סיימון … למשל)

    אולי נחמד להם לשייך עצמם לז'אנר, שמשום מה נתפס כיום כתעודה בטוחה לאיכות, כאילו.

  2. מאת דפנה‏:

    נסה את Tara Fuki הצ'כית
    Kapka, או Auris

  3. מאת ניסים‏:

    זה עיניין של הגדרה ורפרנסים.

    אם נשנה את המילה לפולקלור, אז. קל יהיה להסביר למה הם לא.

    מצד שני, אם יסבירו לי למה ג'ואנה ניוסם היא פולק, המסקנה תהיה, שכל צליל בעולם הוא פולק.

    • מאת Small Town Romance‏:

      אתה צודק עקרונית
      אבל כפי שאתה יודע, שום הגדרה לא יכולה להיות אובייקטיבית אלא אם היא אמפירית. כל העיסוק בפרשנות של ז'אנר הוא קצת תפל היות ו(במקרה דנן) הפולק שממנו שרון קראוס באה, הוא מוזיקה עתיקת שנים שהועברה מדור לדור דרך שירה או תוים, בהעדר אמצעי הקלטה. עכשיו, עבור שרון קראוס הלא פולקית כהגדרתך, מוזיקה מהמאה ה-17 בבריטניה היא כן פולק.
      אבל המוזיקה מהמאה ה-17, גם היא לא פולק, כיוון שעבורה הפולק הוא בכלל במאה ה-13
      וכך אתה הולך אחורה בהגדרה עד שתגיע למצב שהפולק הוא בעצם התו שהוציא האדם הקדמון כשדפק על סלע עם מקל בפעם הראשונה. אני מסכים איתך לגבי ג'ואנה, אין כלום פולקי בה, שרון קראוס היא הרבה יותר שורשית ומחוברת לאבות אבותיה וכנל Alasdair roberts שהופיע לפני ג'ואנה, שהוא גם פולק לפי תפיסתי.

      אבל אתה פותח פה נושא לדיון עמוק יותר והוא הגדרה של סגנון, כשם שסגנון הפוסט פאנק הוא לא באמת סגנון אלא תיאור של תקופה, וגראנג' שהוא בכלל לא סגנון אלא כינוי לחולצת פלאנל מסיאטל וכנ"ל פסיכדליה שגם היא לא באמת יכולה להיות מוגדרת כמוזיקה, כי ג'פרסון איירפליין אינם בלו צ'יר, אינם פינק פלויד שאינם אליס קולטריין, אשתו של, שעשתה פסיכדליה גם היא.
      אז מה עושים נסים, תגיד מה עושים?

  4. מאת שרון‏:

    ענית לניסים כהלכה, יאיר.
    חדשות טובות, שמחתי לקרוא על ההופעה שלה, על ההופעה הכפולה. אני שם. זמרת שאינך מכיר? זה קשה. לא נראה לי שאפשר להפתיע אותך ממש. יש כמה דברים לא רעים של זמרות שהורדתי השנה, אחת שרון משהו, אבל זה סול כזה, חם, השניה שאני זוכר היא מארי גוטייה או גוטייר, שגם לה אלבום טוב.

  5. מאת בועז כהן‏:

    עם ההגדרות לא נלך למכולת וגם לא נהנה ממוזיקה.

    הגדרות אינן מעניינות אותי והגדרות אינן מרגשות אותי.

    אבל מוזיקה כן.

    ובחירות התקליטים שלה = ללקק את האצבעות

  6. מאת atar‏:

    אני בספק שיש משהו שאתה לא מכיר :)

  7. מאת ניסים‏:

    אני אענה לך, לשרון ולבועז כהן, אולי אגוון קצת את הדיון, אולי לא.
    אני מכיר את הקטע, שלא אוהבים הגדרות.
    הקטע של … העולם חופשי. כל אחד לעצמו. זה נחמד.
    לגבי תשובתך יאיר, … אי אפשר ללכת אחורת בצעדים נורא קטנים. אבל, שמת לב שמרגע שנולדת, כבר היה קיים המושג "סיקסטיז" , למשל ?
    אני מניח שאי שם תוך כדי הסיקסטיז, לא הרגישו את המושג.

    ככה פולק. נולדנו למשהו קיים. כי הוא נבנה הרבה לפני כן. היתה סיבה.
    לא משנה אם נקרא לזה הגדרה או לא.
    אגב, הבלוגרים, מסקרי המוזיקה מאוד אוהבים הגדרות, וזה שורש האנטגוניזם.

    עכשיו לתשובתי, שהולכת להיות ארוכה מאוד.

    טוב, מה עושים יאיר, מה עושים ?

    כמו שסיכמנו (?) עיניין של הגדרה.
    יש מצב, למשל כמו בוסה, בלוז, שאפשר למצוא מאפיינים די מוגדרים.
    או נניח ג'אז.
    למשל בג'אז, מאזין מנוסה, או מוזיקאי ג'אז, שישמע קטע מסויים, הוא לא יגיד לך, "זה יפה, זה לא יפה" אלא עוד הרבה לפני כן יגיד " זה נכון, או לא נכון" למרות של "נכון" יש מרחב ענק, אפשר לדעת אותו בג'אז. כי ג'אז היא שפה מוגדרת (עם הרבה מבטאים כמובן) אבל רצוי לדבר אותה כשמדברים אותה.
    אתה לא יכול לבוא, כמו שמאוד אופנתי היום, "להביא את האני שלך" לעשות מזרחי, ולהגיד "זה הג'אז שלי".
    נניח במוזיקה אירית, ג'יג, ריל, אייר, סולמות … זה מוגדר על הסכין. חד מאוד.

    אבל, אם קראוס נופלת לאיזור העמום הזה, אפשר להתפשר על זה.
    עוד אבל: אם, אם, אם, גו'אנה ניוסום היא פולק, באיזה צורה שהיא, אזי כל תו בעולם, בודד כלשהו, הוא פולק. והפולק כי אז, פשט את הרגל.

    למשל, אחת מהגדרות פולק, או אם נלך יותר על העממי, הרי שנדבר על סוג של שיר שאפשר לשיר אותו.
    בגלל שאפשר לשיר אותו, הוא עבר מפה לאוזן, בעל פה. וג'ואנה ניוסום, אי אפשר לשיר אותה, לפזם אותה. לכן, מה שהיא לא תהיה, היא תיפול על הפינה/סעיף הזה בהגדרה הזו של פולק.
    גם דבנדרה בנהרט הוא לחלוטין לא פולק. עוד אחד שהיה עליו היפסטר למשך שבועיים אי שם ב 2007.

    (אגב ג'ואנה, אי אפשר לשיר אותה, בלי קשר לסיגנונה, כי היא פשוט מלחינה איומה שלא יודעת להלחין)

    שאלת מי כן פולק.
    שאלה קשה.
    שוב, מה עושים יאיר, מה עושים?
    בוא נפריד.
    למשל פיירפורט קונבנשיין, המוקדמים … מה זה ?
    הם, ומה שנגזר מתוכם, למשל ריצ'רד תומפסון המוקדם, דייב פג, שניגן עם ג'טרו טול, הכנר, שכחתי את שמו … משהו סאנדרס ? … המתופף שגם ניגן שם, פנטנגל, או החברים בה בקריירת סולו, כל אמצע הסיקסטיז באנגליה, כל האקוסטיים האלה שניגנו אלה עם אלה, הם פולק ?
    לא לדעתי. כי אם כן, אז ההגדרה מתפרקת.
    הם פשוט סוג מוזיקה מסויים אופייני לתקופה ההיא בבריטניה. אפשר לאפיין אותו, ואם תרצה, לנסות לבנות הגדרה.

    מה זה פולק ?
    תן הגדרה טובה, ואז יהיה קל.
    כל החוכמה היא בהגדרת ההגדרה.

    מבלי להיכנס לפרטים, הייתי אומר, פולק היא מילת קיצור לפולקלור. זה מפשט את ההגדרה, באותה עת מצמצם אותה, מגדר אותה ומציל אותה.
    אולי זה מחייב שהשירים יהיו בני גיל מסויים. סגנון מסויים. תוכן מילולי מסויים, כלי נגינה מסויימים, מקצבים מסויימים.
    שירים שעברו מדור לדור. כאמור, נולדנו לתוך הקיום של "פולק".
    הם עוצבו ככה בגלל בידוד וחוסר יכולת להעברת אינפורמציה והשפעות מהירות כמו היום.
    אז אם רוצים לעשות פולק היום, הוא צריך להישמע כמו פעם. למשל לשיר "סטייל פולקי", על מילים אישיות, על מחלת הסכיזופרניה שלי, זה לא יהיה פולק. יהיה חסר מימד הקולקטיב.

    קל להסביר את זה על המוזיקה האירית.
    יש הבדל בין המוזיקה המסורתית בצפון אירלנד לזו שבדרום. למשל הדרומית עצובה יותר.
    התוכן עסק בנופים למשל.
    מבנה השיר תמיד סימטרי. אין בית פזמון, יש מבנה מרובע. זוגי. השירים תמיד היו יעודיים. ממוקדי מטרה.
    נושאיים.

    באירלנד כיום, אתה יכול למצוא מוזיקה חדשה, רוק/פופ וכו', ואתה גם יכול למצוא משמרי מסורת. כלומר אין קשר בין הדברים.
    אתה יכול למצוא פופ/רוק עם תיבול מסורתי , קורס למשל, פוגז. וגם אתה יכול למצוא מוזיקה די צעירה שנוגעת ממש בפולק, למשל מה שקוראים שם רבל סונגס, אבל במקום להיות דומה למוסיקה האירית, זה הרבה יותר קרוב לקאנטרי, וכן יותר קרוב לפולק, במשמעות הפולקלורית שלו.
    אלה שירים שעוסקים בעיניינים פוליטיים, במאבק לחופש, תמיד נגד האנגלים (פרט לשיר אחד שיש משפט בתוכו שמציין שהאירים והאנגלים שילבו ידיים נגד הגרמנים), הרבה מהשירים הם כאלה שכל ילד אירי מכיר.
    (תמיד אותה אקורדים.יש מאפיינים מאוד מאוד ברורים.)

    לאחר שאתה אומר, או קי, זו ההגדרה בשבילי, זה הרפרנס, אז לפי זה אתה יכול לבחון כל מיני מקרים אחרים.

    ככה אני בוחן, ולכן לא כל מחזיק גיטרה אקוסטית הוא פולק. גם לא נבל. גם לא מה שנדמה לנו בסטראוטיפ כפולק.

    אם ההגדרה רעועה, גם האיפיון יהיה רעוע. או כמו שכתבת, "הגדרה אוביקטיבית".

    בהגדרות אין אובייקטיב.
    אז, או שיש הגדרה מוחלטת, כמו במתמטיקה, או שיש "הגדרה" שהזמן עיצב.

    אם כל אחד מגדיר לעצמו, ולא רק לגבי פולק, אז הכל מתחרב. וההגדרה היא לא הגדרה, וחבל על הדיון.

    ובעיניין אישי, נהיה טרנד אנטי הגדרות. למה ? כי כולם מגדירים.
    בוא נלמד ממגדירי צמחים. כשיש משהו מוסכם , הוא יכול להועיל, לשמש כבסיס לשפה משותפת.
    הפולק, רוק, וכו', לא נולדו מאין.
    אם נשמר את הפולק כהגדרה יציבה, כן אפשר יהיה לדבר על זה, ואפשר יהיה ללכת למכולת.
    מה הקשר בכלל ?

    • מאת Small Town Romance‏:

      נסים
      סחטיקה על ההשקעה בתגובה
      אני עדיין חושב שאתה מצייר את ה'פולק' כסך כל מאות השנים האחרונות, כך שאפשר לראות את המוזיקה של קראוס כמי שעוסקת בבלדות רצח (מוטיב אנגלי מאד) ובנושאים אחרים אנגלים – כפולק
      אבל כן, זה נושא פרוץ למדי. פולק או לא פולק – אתה אוהב את המוזיקה שלה?

  8. מאת Dhyan‏:

    איזו אכזבה שלא אהיה
    נשמע נהדר (ועוד שניים במחיר אחד).

    בחירת התקליטים שלה באמת נהדרת (לפחות הצד שאני מכיר – את השאר אלך לנסות להכיר).

    גם לי נראה שיהיה קשה להתקיל אותך. אבל בכל זאת אני ממליץ על סופי האנגר (SOPHI HUNGER) השוויצרית. monday's ghost הוא לדעתי מדהים וקטעי הוידאו המצורפים לדיסק (לפחות בגירסה שאני החזקתי) מרהיבים.

  9. מאת גלעד‏:

    נשמע מצוין
    אני ממליץ על ליז האריס (גרופר)
    שסביר למדי שאתה מכיר, מוסיקה חלומית בסגנון 4AD
    של ה 80'

    כאן אפשר לשמוע את הסינגל היפיפה שלה מהשנה
    http://pitchfork.com/forkcast/14707-hold/

  10. מאת ניסים‏:

    לא ממש.

    ה "פולק" שלי או בשבילי, הוא Traditional , ובמקרה הזה אני מחפש דברים עתיקים.
    (ביווני, בלקני, אירי, אמריקה (גם בלוז) , וכו' )

  11. מאת יוסי‏:

    שמעתי את הגברת קראוס ואכן מעולה.
    רבל כמה שמות של זמרות שהוציאו אלבומים מעולים השנה (אולי במקרה תיפול אחת שאינך מכיר) הרשימה כוללת את שמות האלבומים:
    Agnes Obel – Philharmonics
    ANNE McCUE – Broken Promise Land
    Audra Mae – The Happiest Lamb
    Martha Tilston – Lucy & the wolves
    Tu Fawning – Hearts on Hold (לא זמרת אבל להקה עם סולנית מדהימה)
    Faun Fables – Light Of A Vaster Dark (כנל)
    Nina Kinert – Red Leader Dream
    Thea Gilmore – Murphy's Heart
    Lucy Schwartz – Life In Letters
    Jesca Hoop – Hunting My Dress
    Stacy Clark – Connect The Dots

  12. מאת יוסי‏:

    מרתה טילסטון היא הפייבוריטית שלי השנה ללא כל ספק.
    לא תתאכזב גם מ Tu Fawning ו Agnes Obel (הראשונה ברשימה); מה שבטוח שלא היו חסרות זמרות השנה מה עוד שקיצצתי בכל ה"חשודות המיידיות" והתרכזתי רק ב"אזוטריות" so called כדי לאתגר אותך.

  13. מאת שרון רז‏:

    מרת'ה טילסטון החדש מצויין, כן, מצטרף להמלצה

כתיבת תגובה