רצח על רחבת הריקודים

מי שמתיימר לכתוב על מוזיקה, בין אם זה מבקר ששוחט ומלטף אלבומים, ובין אם זה מישהו שמתוך אהבה למוזיקה, נורא רוצה לספר עליה לאנשים אחרים – ראוי שיבוא מרקע מוזיקלי מספיק איתן, שיוכל להשכיל לנתח את המוזיקה בכלים הנכונים. זה כמו שאני לא מאמין שאמנות מופשטת על כל סוגיה, יכולה להתפס כאמנות סטטית בעיני הצופה, והיא חייבת להיות מלווה ברקע מקדים שמסביר את ההקשרים התרבותיים וההיסטורים.
כלומר, אם אני חוזר למוזיקה, לתת לבנאדם שלא שמע מעולם ג'אז את Ascension של קולטריין, זה גזר דין מוות על הבנאדם, כי סביר שהוא לא יצליח להבין מה הבנאדם רוצה. אתה צריך קצת רקע בג'אז ופרי ג'אז, לדעת קצת את ההיסטוריה, להתפתח בכמה מהלכים, כדי להגיע לשמוע דיסק כזה. רק ככה, אתה תגיע להאזנה ממקום 'נכון'. כמובן ששום דבר לא חקוק בסלע ויש אנשים שיכולים לשמוע את החרטוטים הקולטרייניסטים ולהתענג עליהם מבלי לשמוע את Kind Of Blue קודם. אבל אין רבים כאלה.כשאני נתקל בציור שהוא מופשט, ולא מצייר פורטרט של משהו, אני אף פעם לא יכול לתת דעה, חוץ מ'נחמד' מסתייג. כי אני לא מבין כלום בציור לצערי, זה לא תחום שמעניין אותי, או לחלופין – לא בנו איתי בהדרגה את הדרך לשער הכניסה לעולם הציור. זה קצת מתסכל, אבל זה החיים.

folder.jpg
ולכן, כשאני בא לכתוב על האלבום המדהים Subway II של הצמד הלונדוני Subway, אני עושה את מה שאני מבטיח לעצמי שלא אעשה. לכתוב על מוזיקה שאני לא באמת מכיר את ההיסטוריה שלה כמו שצריך, אבל, כמו שאומרים, וואט דה הל, בוא נעשה את זה. זה השטח שלי, לא?
סאבווי הם צמד מוזיקאים – Michael Kirkman ו-Alan James שעשו בבית אלבום פצצה, מסקרן, רב שכבתי ומעורר השראה. זהו אלבומם הראשון.
אני מחכה לאלבום הזה כבר שלושה חודשים, והוא יצא בלייבל Soul Jazz, ורק מהתיאורים שהלייבל שפך על האלבום במודעות עליו במגזינים, נבנה לי התיאבון. נזרקו שם שמות כרפרנסים, שלא יכולתי להתעלם מהם, ובשביל עכבר חפרן מוזיקה כמוני, נייםדרופינג זה נשק חזק מאד.


מדובר  ב-50 דקות של מוזיקת סינתיסייזרים (רגע, אל תעברו הלאה) מדהימה, שמחולקת לתשעה קטעים, שמביאה לעולם אלבום קראוט רוק פנטסטי. הם תקפו את הקראוט מהכיוונים האלקטרונים של Harmonia, Cluster, Neu! ו-Ash Ra Temple, הכיוונים הקוסמיים-מדיטטיבים-מהפנטים האלה הם בד"כ לא מנת חלקי. אני מעדיף את הגרמנים שלי בצורה הרוקיסטית יותר של פאוסט ו-Can, ואפילו פופול וושלמרות שאינם רוקיים – הם מייצגים אלקטרוניקה אחרת.
והם לא חסכו בלהוציא את ההשפעות שלהם, הקטעים רווים רבדים וצלילים מהפנטים, והשפעות הגרמנים ניכרות מאד. אבל הם גם הלכו לכיוון של טקנו אייטיזי (שבו אני לא מבין כלום ולכן לא אוכל לכתוב השפעות דומות), ודאנס – לא במובן הרקיד של המוזיקה, אלא בצלילים ובמקצבים. זו לא מוזיקת ריקודים, אבל יש פה גרוב רפיטטיבי חזק ויציב, אך מכיוון שהוא לא מגיע מתופים אלא מסינתיסייזרים, הוא לא פועם בך כמו מוזיקת מועדונים רווית סאב-וופר.

אני מצרף פה שני קטעים לדוגמה, אבל מתחתיהם יש שוס גדול.

Simplex

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Harmonia

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כחלק ממסע הפרומו לאלבום הזה, הצמד הכין מיקסטייפ משובח לאללה עבור המגזין Fact, שאפשר להוריד אותו כאן, ורשימת השירים (המשובחים) היא:

pace Machine – Untitled
KK Null – N-02
Black Dice – Night Flight
Ash Ra Tempel – Ocean Of Tenderness/Sunrain
Subway – Monochrome
Syn – TAT 93
Wolf Eyes – Ancient Delay
Kraftwerk – Atem
Throbbing Gristle – Dream Machine
Stereolab/Nurse With Wound – Trippin' With The Birds
Chris Carter – Clouds
Subway – Theera
Subway – Delta II
Kraftwerk – Airwaves
Tangerine Dream – Madrigal Meridian
Throbbing Gristle – AB/7A
Cluster – Heisse Lippen
Subway – Simplex (Gatto Fritto Mix)
Harmonia – Notre Dame
Basic Channel – Mutism
Cluster – Fotschi-Tong
Kraftwerk – News
Conrad Schnitzler – Ballet Statique
Ash Ra Tempel – Lotus Part 1
Sunroof – Silver Zero

ראיון עם הצמד פה, לקנות דיגיטלי אפשר פה

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה מתחרים על אלבום השנה ל 2009, סקירת אלבומים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רצח על רחבת הריקודים

  1. מאת זיו‏:

    לא אהבתי למען האמת.

    אולי בגלל ההיסטוריה ?

  2. מאת שרון רז‏:

    תגובה שלמה נמחקה לע עכשיו, נו שויין. פאק, יאיר, זה מדהים. בא לי כל כך טוב עכשיו אחרי יום עבודה וילדים עמוס. מביא לי חיוך. התמכרתי לגמרי, מת על זה, ממש בשבילי. תודה רבה על ההמלצה הזו, לא שמעתי עליהם כלום. חברת התקליטים הזו סול ג'אז רקורדס מעולה, מכיר אותם כבר הרבה שנים והייתי אפילו בחנותם בלונדון פעם. כל היום הייתי בעבודה על קאן, בגלל ויטאמין סי הנהדר שהיה פתאום בסרט החדש של אלמודובר. חזק מאוד שני הקטעים הללו, חייב להשיג את האלבום. תודה רבה.

כתיבת תגובה