הצדק ההיסטורי של רוברט האמפסון ו-Loop

הקדמה :  יש מיקסטייפ למטה, שווה ללחוץ עליו כבר עכשיו ולחזור ולקרא מהתחלה כשהוא מתנגן.

למרות שאני מוקף באנשים חובבי אנאלוג מושבעים, ולמרות שגם אני מעדיף את המוזיקה שלי על וויניל ופצפוצי אבק, אני חייב להגיד שהעידן הדיגיטלי, הקפיטליסטי והמטריאליסטי, הוא בסופו של דבר, לא כל כך נורא. יש בו הרבה יתרונות, כמו למשל שפע המוזיקה שתוקף אותנו בשנים האחרונות, אך בהתאמה גם מסנני מוזיקה כמו לאסט אף אם וכל מיני רובוטים שמסננים מידע בבלוגים, ונותנים לך את מה שאתה רוצה.

אנחנו חיים בעידן Reissues נפלא, מגמה שזוכה להתקפים חסרי רחמים בידי אנשים שאך לפני שנה קנו את הגרסה הקודמת של אותו האלבום, ועכשיו הוא שוב יוצא עם סאונד משופר, תמונות, וריח של כרום מהחוברת המפנקת.  נכון שזו מחלבת כספים של חברות תקליטים שעושות את צעדיהן האחרונים כשהם מחרחרות חרחורי גסיסה ויוצא להם קצף של 'אמסטל' מהפה. אבל זה גם נכון שבזכות הנבירה בארכיונים, מתגלה מוזיקה מדהימה שנשכחה עם השנים. זהו גם סיפורה של Loop, שהלכה לאיבוד באייטיז , מבלי לקבל את הכבוד שמגיע לה. בחצי השנה האחרונות, יצאו מחדש כל אלבומיה, וזו סיבה מספיק טובה להגיד עליהם כמה מלים.

loop.jpg


לופ הוא יליד-מוחו של הבריטי פיטר האמפסון, גיטריסט וזמר שהקים את ההרכב אי שם בשנת 1985 בלונדון. פיטר הצעיר הקשיב רוק קשב לתקליטי גיטרות ספייס של להקות כמו Hawkwind או Can וגם קצת גונג, והחליט להשתמש בארבע האקורדים שידע דאז, יחד עם אשתו בקס כמתופפת, ולעשות להקה. הוא לקח את ההשפעות שלו, דחס אותם ביחד לאווירת גאראג' טעונה ומלאת תשוקה, ויצר אלבומים בעלי מיסוך רעש ודיסטורשן. רפיטטיבים לפרקים, ומהפנטים כל הזמן, כאשר הם מוסעים על מקצבי בס-תופים חזקים והדוקים (כבר לא על ידי אשתו בקס, אלא על ידי המתופף החדש ג'ון וויליס). אם תרצו, אפשר כבר עכשיו לסיים את הפוסט הזה על ידי הערה צינית ולהכריז – כן. הם שמעו והושפעו רבות מאחד ג'ייסון פירס ולהקתו ספייסמן 3. אבל בעוד הספייסמן היו להקה עם סאונד אפלולי ולואו-פיי, לופ היו להקה יותר אסתטית בהיי דפינישן. ויחד עם זאת – לכלוך ותועבה.
אלבומי הלהקה לא היו שונים מהותית אחד מהשני, כיוון שהסגנון הכללי היה זהה בין השירים. אבל הסאונד בין האלבומים השתנה ושיקף את ההתפתחות שלהם בחיפוש המוזיקלי הבלתי נלאה אחרי סאונד, וכל אלבום שלהם מהווה למעשה את הצלילה למקום אחר, עמוק יותר ומנוכר יותר.

בשנת 1987, הם השתינו על העץ הראשון שראו בדרכם וסימנו טריטוריה כשהוציאו אלבום ראשון כובש בשם Heaven's End

333.jpg

Heaven's End נשמע כמו ריכוז הסיוטים של רוברט האמפסון, הגיטרות בו אפלות אך מאופקות ומזכירות יותר מכל את הלכלוך הגאראג'י MC5\סטוג'ס יחד עם עבודות גיטרה של טד נג'נט – בקיצור, אלבום מדטרויט באמצע לונדון. בין הקטעים המהירים יותר, משולבים גם קטעי שוגייז כמו Forever המטריד והמאיים וקטע הנושא שהוא מחווה ל Tomorrow Never Knows ועובד חזק על מקצב שבטי וגיטרות מנוגנות הפוך ומלמולים. Head On, חורך בבשר החי עם הבס הדומיננטי והמוקצן והשירה הדרמטית אך הלא-מוחצנת של האמפסון ו-Carry Me סוגר את האלבום עם נגיעות ראשונות של גיטרה אקוסטית.

הלהקה הוציאה שני סינגלים עם בי-סיידים שאוגדו כולם באלבום The World In Your Eyes, שבגרסת ה 2009 שלו, הפך להיות מפלצת בת שלושה דיסקים, והוא כולל, מעבר לקטעים עלומים של הלהקה, גם קאוורים לניק דרייק (פינק מון), ניל יאנג (נערת פרה בחול), קאן (אמא שמיים) וגודפלש (כמו עכברושים).

worldinyoureyes.jpg

ב-88' הם הוציאו את האלבום האהוב עלי שלהם – Fade Out, אלבום שהציג ריפים של גיטרות חשמליות ושימר את המקצבים המוכרים שלהם, אבל פה לראשונה נחשף גם קולו של האמפסון במלוא עוצמתו בשני שירים (ובמיוחד ב This Is Where You End המרושע), בניגוד לתקליט הקודם וגם לשאר השירים בתקליט הזה, בו הקול של האמפסון מתחבא מאחורי אפקטורה של ריוורבים הזוים ופסיכדלים. Fever Knife הוא קצת גניבה מספייסמן3, אבל אני סולח להם, כי שאר האלבום הוא מדהים. Torched הוא קטע מלא נשמה וגיטרת פאז יבבנית. Fade Out השיר, הוא כבר המנון לאיזה Be-In מסאן פרנסיסקו, שבו הנשים יושבות חשופות חזה ומכוסות בצבע, המון בועות באוויר, ו'מלאכי הגהנום' טובחים באנשים אחד אחד. עולמו של האמפסון אפלולי וקודר, והוא מושך גם אותי לשם.

fadeout.jpeg

ב 1990, הוציאה 'לופ' את A Guilded Eternity ובזאת סיים רוברט האמפסון את חיי הלהקה. לא לפני שהוציא תחת ידיו מאסטרפיס נוסף, שכולו מוסיקה לסוף החיים. תחושת קדרות כבדה יושבת על האלבום הזה, ולמרות שאינו כבד, הוא בהחלט מרגיש כמו משהו שבא לידי סיום. לא להקה שהוציאה אלבום ואז החליטה להתפרק ובדיעבד זה התברר להיות תקליטה האחרון, כי אם חומרים שנכתבו ועובדו בהשלמה שזהו סוף הדרך. זה אלבום שמסכם את כל האלמנטים שכבר הופיעו בתקליטים הקודמים (ריפים חזקים, תפקידי בס דינמים וקשוחים, מקבצים שבטיים וכו'), אבל גם צופן אל העתיד שאליו הלך האמפסון אחרי שפירק את לופ – ההרכב האקספירמנטלי (שעליו שווה להקדיש פוסט שלם) – Maine. הקטע Blood למשל שונה מכל הדברים האחרים,הגיטרות בו לוקחות צעד אחורה, ומשחקי טייפ לופס תופסים את העניין המרכזי, אבל האווירה ההזויה של הקטע הזה נשברת בקטע הבא Breath Into Me שנשמע כמו לופ הישנה והטובה עם השטיקים המוכרים שטוחנים את המוח דק דק וטוב. גם Shot With A Diamond הולך בכיוון של Blood, אבל האלבום נסגר בקטע אופייני ללופ, שמביא השפעה מספייסמן3, אבל שותל את הדרך לכך שג'ייסון ספייסמן עצמו יקח את הקטע ויהפוך אותו למשהו משלו בהרכב הבא שלו – ספיריצ'ואלייזד – הקטע Arc Lite ואני מוכן להשבע לכם שהיה מתאים לסמי בירנבך לשיר את הקטע הזה בתור איזה טרק אבוד של מינימל.

aguilded-eterni.jpg

אז מה שהיה לנו פה זה שלושה אלבומים בזמן אמת+אוסף ביסיידים+מספר הקלטות חיות שיצאו אחרי שהלהקה התפרקה, הספק בסדר גמור ללהקה שעבדה חמש שנים, אפשר לומר. לא נרשם בספר ההיסטוריה שהם באמת השאירו חותם על מישהו, אבל מצד שני אי אפשר לדעת אף פעם. אני יכול לשמוע בגיטרות מאיפה ג'וני גרינווד לקח חלק מהסאונדים ב The Bends ואפשר לומר שלופ היו, כפי שציינתי קודם, מעיין שלב ביניים בין ספייסמן3 לפרוייקט הבא של ג'ייסון פירס, אבל האמפסון לא ניסה לחזור ולהתגבר מעל פירס, הוא פרש מהמירוץ לטובת ההרכב החדש שלו ואין לי מושג מה קורה איתו היום.

וזה מסכם את הנקודה שבעידן הדיגיטלי יש גם יתרונות, אחרת סביר להניח ש'לופ' הייתה נשארת נחלתם של מעטים והפוסט הזה לא היה נכתב. את כל ארבעת האלבומים אפשר לקנות דרך eMusic והם מומלצים במיוחד (שימו לב שבאתר שלהם יש טעות וחוץ מארבע האלבומים הראשונים ברשימה – כל האחרים הם של 'לופ' אחרת).

ובגלל שהיום יום חמישי, ובגלל שמחר אתם תצטרכו לעשות ספונג'ה בבוקר בבית ובגלל שאתם צריכים מוזיקת רקע לספונג'ה, כאן תוכלו למצא מיקסטייפ בן שעה של שירים מאלבומיהם של לופ שהכנתי במיוחד לפוסט הזה. תהנו ותעבירו הלאה.

מיקסטייפ Loop

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


להורדה

רשימת השירים

1. Vapour (From A Gilded Eternity)
2. From Center To Wave (From A Gilded Eternity)
3.  Pulse (From Fade Out)
4.  Pink Moon (From The World In Your Eyes)
5.  Fade Out (From Fade Out)
6. Fix To Fall (From Heaven's End)
7.  Straight To Your Heart (From Heaven's End)
8.  Shot With A Diamond (From A Gilded Eternity)
9. The Nail Will Burn (From A Gilded Eternity)
10.  Head On (From Heaven's End)
11.  Afterglow (From A Gilded Eternity)
12.  Cinnamon Girl (From The World In Your Eyes)

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, מתחרים על אלבום השנה ל 2009, סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הצדק ההיסטורי של רוברט האמפסון ו-Loop

  1. מאת אילינוי‏:

    השאלה היא מי מינה את אהוד ברק בזמנו כאשר לקח על עצמו לבקש סליחה מהמרוקאים.

כתיבת תגובה