התחיה המחודשת הרגעית של ג'ון קולטריין

בעיני רבים, אליס קולטריין, אלמנתו של ג'ון קולטריין (א.ק.א אלוהים), עשתה פשע כנגד האנושות. היא לקחה הקלטות גנוזות של בעלה, הוסיפה עליהן כלים והוציאה אותן אחרי מותו.
בעיני, לכעוס עליה, זה בולשיט גדול, כי מכיוון שהתוצר הסופי הוא מה שחשוב כאן – הרי שיש לה מקום בהר הרצל, בקרב גדולי האומה. ואני אסביר מייד אחרי העטיפה הבאה. (שהיא, בעצם שטיח)

באמצע שנות השישים, ג'ון קולטריין היה בשיא היצירתי שלו. הוא נהנה מפרץ יצירתיות אדיר, אשר גולת הכותרת (בעיני לפחות, ובעיני רבים אחרים) היא אלבום המופת A Love Supreme. הוא היה כל כך טוב בשנים האלה, עד שהלייבל שלו Impulse! פשוט נתן לו את המפתחות לאולפן ופקד עליו 'מתי שאתה רוצה, גם באמצע הלילה, צלצל לטכנאי וכנס להקליט'. הם עשו בשכל, כי כמות האלבומים שיצאו בין השנים 1962-1967 היא אדירה, ומגוונת.

זאת ועוד, להקת הליווי שלו, הידועה בתור 'הרביעיה הקלאסית', עברה גם היא תהפוכות, כאשר קולטריין התחיל לבחון שילוב של נגנים נוספים ועיבוי של הרביעיה הזו, ככל שהזמן התקדם וקולטריין ביקש לחפור מחוזות חדשים במוזיקה שלו. קולטריין בשלב הזה הוא מעבר למוזיקה, הוא התחברות רוחנית עם הבורא והעולם, נשגב מכל תו ונעלה מעבר לכל קומפוזיציה.
בשנים האחרונות, הוא גם הכניס את אשתו, אליס קולטריין, לנגן פסנתר בהרכב החדש שלו שכלל גם תוספת של מתופף או פרקשן, סקסופון נוסף ולעתים קונטרה בסיסט נוסף. בקיצור, שגעת.

ואז ב 67 הוא מת. משאיר מאחוריו נפח אדיר של אלבומים שיצאו, הקלטות שלא הספיקו לצאת, ובעיקר מיתוס אדיר סביב הדמות שהיה ג'ון קולטריין.
אליס, אלמנתו, בהיותה פסנתרנית ונגנית נבל אדירה, עם אלבומי סולו נפלאים משל עצמה (בעלי ניחוחות מזרחיים-eastern, רוחניים ובעיקר מדהימים), לקחה החלטה משונה. היא אספה ארבע הקלטות של בעלה המנוח, שניים מ1965 עם ההרכב הקלאסי (מקוי טיינר, ג'ימי גאריסון, אלווין ג'ונס) ושני קטעים מ 66 (בשילוב של ראשיד עלי כפרקשניסט). את ארבע הקטעים האלה היא עיבתה עם נגינת פסנתר ו\או נבל וכתבה להם עיבודים לחטיבת מיתרים.

התוצאה, Infinity, מדהימה ביופיה. ג'ון קולטריין מעולם לא נשמע כל כך עשיר, מפתה ומעורר סקרנות. צריך לזכור שמה שהוא מנגן הוא כבר Free-Jazz, לעתים די קשה, שמקבל ריכוך וטוויסט על ידי מצע הרכות שאליס העניקה לקטעים, מה שיכול היה לפתוח את המוזיקה שלו לאוזניים שבד"כ היו מתקשות בקבלת הצליל והסגנון של קולטריין.
קולטריין מעולם לא הוציא אלבום מתוזמר, למרות שהתנסה ב-ביג בנד  ובצליל קצת שונה באלבום הנפלא שלו Complete Africa / Brass Sessions, אבל זה היה ב-1960 וקולטריין עוד היה במקום אחר מאשר, נניח, ב 66.

אז אפשר לכעוס על אליס קולטריין על כך שהיא לקחה הקלטות אחרי מותו, ועשתה מזה אלבום שלה כשהיא רק משתמשת בו כנגן, או שאפשר לכעוס עליה שהיא בכלל נוגעת בהקלטות שלו ועושה בהן כרצונה. אבל אני בעיקר מעדיף לברך אותה על כך שנתנה עוד זווית למוזיקה של קולטרין, זווית שאולי לא היינו רואים מיוזמתו של ג'ון קולטריין אשר בוטאה בצורה אומנותית כל כך טובה ומרהיבה וגאונית.

זהו.

[אודיו]
Alice Coltrane – Peace On Earth

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על התחיה המחודשת הרגעית של ג'ון קולטריין

  1. מאת עידית פארן‏:

    גם איך שכתבת וגם המוזיקה

    בא לי בזמן.
    מאוד.

  2. מאת ליאור‏:

    כמה שטויות.שמעת פעם את world galaxy?

    היא לא השתמשה בהקלטות שלו,היא ניגנה חלק מהלחנים שלו על אורגן ועיבדה את זה מחדש עם כלי מיתר.
    פשע נגד האנושות? המידע השגוי שלך,הוא הפשע.האלבום הזה,אחד מני רבים של אליס טוריה קולטריין הוא מופת ולא באמת ניתן להגדיר את המוזיקה שלה במילים של בני אדם.

כתיבת תגובה