הרבה יותר מרעש ק.

אחד הדברים שאני מוטרד בהם בקשר לתרבות הוא שאמנות ומוזיקה שיש לה משמעות ונוכחות ואותנטיות, תתבזבז ותתפספס.
ואולי אני לוקח את הדברים ללב יותר מדי, אבל בכל פעם שאני שומע אלבומים כמו 'אלבום המצעדים' של בבליקי, או בזמנו 'סוף המדבר' של שלום גד, שאי אפשר היה להשיג אותו שנים, או 'על אש קטנה' של אבנר שטראוס, או פרויקט שירי חנוך לוין של דודי לוי ועוד מלא מלא אחרים – אני תוהה עד כמה האנושות יכולה להיות אטומה ולפספס נופים מדהימים שיעמדו מולה.

'אני זה לא אתה' של רעש, הוא בדיוק זה. אחד האלבומים המדהימים ביותר, העמוקים ביותר שיצאו בישראל, והוא התפספס, נחת על המזרון אחרי נוק אאוט של התעלמות תקשורתית, דימם למוות והלך למקום אחר. וזו להקה עם עבר ועם פאסון. כזו שכל חייל עם גיטרה קלאסית בבסיס נ"מ בבקעה שר את 'מה את מבינה' והמתקדמים יודעים גם לקשר את 'עכשיו' של ג'וני שועלי, ללהקת העבר שלו. זו להקה שכל כך הרבה אנשים בישראל שמעו את האלבום 'רעש רק רעש ק', הקליטו אותו לקסטה, ונסעו על 130 קמ"ש בכביש החוף, עם החלון פתוח, כשהרוח המתרפצת מרביצה בעיניים האדומות מבכי אחרי ששוב פעם נזרקת לקיבינימט על ידי בחורה או גבר, וכל כך נכנס לתוך מערבולת הצלילות של הגיטרות המהפנטות האלה, וג'וני שועלי מלמעלה שר 'כך, רק איתך, הייתי כל כך, לבד'.
raash1.jpg

אז רעש היו יכולים להיות גדולים כמו נקמת הטרקטור. אבל מה לעשות, ההיסטוריה שפטה אותם אחרת. ובעיני, שלושת הלהקות הטובות ביותר שהיו פה משנות התשעים, היו הטרקטור, רעש וכמובן רוקפור. נקמת הטרקטור הציגה מפגני אוונגרד באוויר, מחופשים טוב טוב למוזיקת פופ. רעש עשו מוזיקת פופ-רוק קלילה, אבל ככל שהתקדם הזמן ועברו האלבומים, היה ברור שזו להקה יוצאת דופן, שהאוונגרד זורם להם בעורקים אבל הם מרסנים אותו. אם האלבום הראשון היה מפגן של כתיבת שירים משובחת, ולהקת גיטרות נוספת שלקחה את סיאטל ללב והוציאה מעצמה את שינקין, הרי ש'תמימות' האלבום השני היה כבר חיה די מוזרה. הם שרו מוזר, היו להם מלודיות מוזרות, והיה להם אחלה קליפ לאחד השירים הטובים באלבום.

סוחרת

וכשיצא האלבום השלישי, 'אני זה לא אתה', אני רצתי לקנות אותו, כי חשבתי שייגמר. הייתי תמים והייתי בן 19. הייתי בסופ"ש מהצבא. וכשנחו ידיי על האלבום הזה, החיים שלי קיבלו שידרוג. על אמת.
וקיבלתי פצצה לפנים. אני זוכר את הפתיחה האלקטרונית של 'מעין'עם הפתיחה הרגועה הזו, וסימפולי הצ'לו, והשעון הזה שתמזמן ומתקצב את ההבלחה האפלה הזו. ג'וני שועלי ועודד פרח אחראים על התכנות של הקטע ובחוברת מצוין שזה על פי 'זרם המעין'. אני זוכר שלא הבנתי על מה מדובר, אבל ידעתי שזה משהו שאולי קשור ליהדות כי ידעתי שג'וני שועלי מקורב ליהדות ושיש איזה עניין. אבל המעיין שלהם נשבר ונכנס ל'אחרי שהתווכחנו' עם הבס הדומיננטי של שועלי, בשיר נפלא של התפרקות מערכת יחסית, טקסט נוגע ללב ושיר פשוט שלא מכין אותך למאסטרפיס הראשון של האלבום. 'לי', קטע שמתחיל בסימפול אלקטרוני אפל שעושה מעבר אלגנטי אחרי קרוב לשתי דקות ונכנס לפרופר 'שיר'. בקטע הזה, רעש נחשפים בגדולתם כמעבדים. היה פה שיר קטן וקצר של שועלי, שהם הפכו אותו ליציאה מדהימה בעיני.
לי

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

ב'נפגשו בדרך', השיר הראשון של אמיר קרטס באלבום, הם שוב משנים כיוון. יש משהו בשירה של אמיר קרטס שאוטומטית זורק אותי לגינה של שינקין, בתקופה הנורמלית שלו, לפני עשר שנים. בשבילי, רעש נתקעו באמצע הניינטיז, לא מוזיקלית, אבל משהו במוזיקה שלהם מביא לי את עליית ערוץ 2, גינת שינקין, והנסיעות שלי באוטובוס לאוזן השלישית בשינקין כדי לחפש תקליטים של רוברט וויאט.
אבל דומה שרעש עשו הכל כדי להתבדל. כדי לא להיות חלק מגל הרוק התל אביבי, לא להיות להקה שהוציאה אלבום עם שני המנוני חיילים, ואז העלמות ללא נודע. דומה שהם לוקחים את התל אביביות שלהם כעובדה מוגמרת של מגורים, אבל מסרבים להכנס לנישה של החשיבות העצמית המנופחת יתר על המידה.
תל אביבי

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


חי בקטע תל אביבי
יושב על הקצה
אומר הרבה מילים גבוהות
עד שזה נהיה קשה
אומר מילים כמו
וי, כאילו
שהאמת ואיתה האילו
והעולם שמסתגל

העולם שמתערבל
העולם שמתבלבל
עכשיו סביבנו
להעלות את הסלע על ראש ההר
ולגלגל  בחזרה
כל הדרך חזרה
ועד אלינו.

הם יותר גדולים מהתרבות הטיפשית. הם יותר משכילים. הם צוחקים על העכשיו כי הם מקדימים את העתיד. והם לא נותנים לך תחושה של התנשאות, הם לא צינים. הם פשוט הם. ויש את אלמנט הרוחני\יהודי הזה שחג למעלה, ומתבטא דרך זרם המעין מהטרק הראשון, דרך שם האולפן שבו האלבום הוקלט 'רעש מהדרין', ודרך קטעים כמו 'יש אדם' של שועלי, שמחבר אותך לאיזו הוויה אחרת שבזה לתל אביבי ממקודם, וממקדת את התודעה לדברים יותר גדולים וחשובים, מבלי להזכיר את השם המפורש פעם אחת, מבלי להכנס לפולקלור שמייצר התנגדות אוטומטית.
לעשות משהו בדומה ל'העבד' של שלום גד – תפילות חילוניות, מבלי להשתמש בתפילות. הכל מרומז אבל בניסוחים אוניברסילים שגם האתאיסטים יקבלו בחיבוק חם. הצגה של דילמות אישיות שמחברות את האדם באשר הוא, עם עצמו ועם העולם, מבלי להשתמש במוזיקה של אוליבר שאנטי או דולפינים.
יש אדם

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 יש אדם מרגיש מושלם
ויש כזה משהו נעלם
יש אדם עם גאווה
ויש כזה עם ענווה
ספר לי מי אני
ספר לי שאדע
אם יש בי מעשים טובים
ואם לא רק שאדע
יש אדם שלא מתגעגע
ויש כזה חבר ורע
יש אדם תמיד בודד
ויש כזה שמתעודד
יש אדם – אדמה חרוכה
ויש כזה אמרי תודה
יש אדם ללא תקווה
ויש כזה חיים ושמחה
ספר את מי אספתי
אלי אל הסוכה
ספר את מי אספתי

והאלבום המושלם הזה רצוף ברגעים כאלה, של מראה מול עצמך, בלי שפיטה, עם אובייקטיב. והיכולת של רעש לקלוט את הניואנסים של הקונפליקטים הקטנים של הנפש, לבטח מגיעים בזכות החיפוש האישי של כל אחד מהם אחרי האמת הקטנה שלו. אם הם מוצאים את זה בדת, בקבלה, בישו, זה לא ממש מעניין אותי. כי ברגע שלא דחפו לי את היהדות והרוחניות בפנים, אבל שמרו על כבודי ועל פאסון, והעבירו את המסרים בצורת אבקה שכל אחד מוסיף את הדם שלו ומערבב, מתפתח לו משהו טוב בתוך התודעה הפנימית.

זו היהדות האמיתית במוזיקה. אין לי בעיה עם להודות לאל. להיפך, זה חשוב, האל הוא בתוכנו והכרת התודה זה מה שיחזיק אותנו בחיים בסופו של דבר. אבל האכלת הציבור עם כפית באמת הפנימית שלך, זו תופעה רעה וסממן לזילות התרבות. אני זה לא אתה, אמרו רעש באלבום האחרון שלהם. והם צודקים. אנחנו אנשים שונים, אל תקראו לי עם. אבל יש גרעין המחבר את כולנו, של חיפוש הנפש האמיתית, המשמעות האובייקטיבית של האני והתפקיד שלנו פה. והשאלות שעולות מתוך החיפושים האלה מנוסחות ב'אני זה לא אתה' בצורה של 11 פנינים.
אני לא יודע אם האלבום הזה מיוצר עדיין, אבל אפשר לקנות אותו און ליין במוזיקה נטו, וגם דיגיטלי. זה מבחינתי תקליט לכל בית, גם אם לוקח לו זמן להתבשל באוזניים.

ואני מסיים פה עם טקסט מבריק של קרטס שאומר הכל בשבילי. על האלבום הזה, על התרבות ועל החיים הקטנים האלה.

ווידוי

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


יצאתי את מפתן ביתי
לעבוד קשה למחייתי
ומה שבחרתי לעשות
לרומם ולא להשתחוות
אך נשחתה נפשי
מעמל יומי
ובאת אליי ורענן הייתי
ושמלותייך משק כנפי המלאכים
ואחזתי בך בזרועותיי
וכולך אומרת קח קח אותי אליי
אך נשחתה נפשי
מתשוקותיי מקור אוני
וידעתי אז את שהיום אני מבין
כשמעליי זרועים הכוכבים
כעיניים שמתבוננות
שאבקש בזכות אבות ולדורות
שתגאל נפשי
מצורי מעוז רוחי

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על הרבה יותר מרעש ק.

  1. מאת עמרי‏:

    כל הכבוד – יסודי, מלא אינפורמציה, אישי ורטרוספקטיבי וביקורתי-תרבותי. בדיוק כמו שצריך.

    מת לשמוע את האלבום הזה בשלמותו עכשיו, אהממ אהממ.

  2. פינגבאק: כל מיני דברים שמנענעים לי את האגן » ארכיון » בנתיים

  3. מאת y99‏:

    יופי של כתיבה (וזה מרגיש שזה בא לך בנונשלנטיות כמעט.. או שלא?) על אחד האלבומים המופלאים שיש כאן בכנען. אני זוכר שהיו לו חבלי לידה קשים בגלל חיכוכים מסוגים שונים בין חברי ההרכב אבל חיכוך לעיתים גורם לחשמל שבסופו של אלבום הוא חיובי. לא בכל תוצאה ניתן לשמוע את התהליך – אולי רק להרגיש אותו.
    והיי… אתה מקיים הבטחות מהר.

  4. מאת יאיר‏:

    אני לא יודע אם 'נונשלנט', פשוט יוצא וזורם. אני גם כמעט אף פעם לא חוזר לקרא את מה שכתבתי כי אני משתדל לכתוב אינטואיטיבית. ככה זה הכי הרבה 'אני'.

  5. מאת דודי כהן‏:

    תודה לך מר יונה. אני זוכר שכתבת פעם על האלבום הזה בקטנה איפשהו ושמחתי לגלות את הטקסט העשיר הזה (תודה עמרי).

    רעש הם לטעמי הלהקה הגדולה ביותר שהיתה פה בשנות ה-90 והשאירה חותם רב על המוזיקה הישראלית, גם אם בעקיפין.
    לראייה, ברי סחרוף אהב אותם והזמין את ג'וני שועלי ועודד פרח לנגן איתו, כך שהבינה המוזיקלית שלהם חלחלה למיינסטרים.

  6. מאת יעל‏:

    כתיבה נהדרת, תודה!

  7. מאת נועה‏:

    הטקסט שלך והליריקה של רעש מעוררי השראה.
    רוצה לשים את ידי על האלבום הזה.

  8. מאת lofiles‏:

    אני במקומך לא הייתי מפחד. אחת הסיבות שהמוסיקה שהזכרת היא מדהימה זה שלא קונים אותה, בקושי שומעים אותה, והרוב לא יודע על קיומה. זה מה שמשמר אותה וזה פירוש המילה מיוחד

  9. כתבת יפה ובטוב טעם אנא תמשיך לכתוב, צריך הרבה כמוך כדי יהיה מקום בישראל גם למה שלא קשור לגלגלי תעשיית המוזיקה , שיוצרים טובים לא יעלמו, פתאום אני נזכר שמאיר אריאל היה צריך למות בשביל לקבל "תקליט זהב" …וענבל פרלמוטר להבדיל … ותודה שהזכרת אותי בברכה אבנר

  10. מאת מנחם‏:

    דיסק מדהים

  11. מאת מנחם‏:

    דיסק נהדרררר

  12. פינגבאק: המוזיקה הישראלית משחקת קשה להשגה: רמי פורטיס כמשל | חורים ברשת

  13. מאת עדי‏:

    תודה רבה על הכתבה המקסימה!
    רעש הייתה ועודנה אחת הלהקות הטובות, המיוחדות והחשובות במוזיקה הישראלית בפרט ובתבל בכלל.

  14. מאת אורן‏:

    כתבת יפה, ואני מגיב לא כדי לומר שראיתי ומצאתי דברים אחרת (וגם במשותף) באלבום הזה, אלא סתם לספר שב"יש אדם" מתחבאים הרמזים לשמות החבר'ה, כך סיפר ג'וני באחת הופעות הסולו לפני אי אלו שמונה שנים.
    "אספתי" אסף – השם העברי-יהודי של ג'וני, או אמדרוסקי, מי יודע.
    "רע" מוכיח
    "חיים" לרוז
    "מתעודד" עודד פרח
    ואולי "אמרי" זה אמיר, אבל את זה כבר צריך לברר.

כתיבת תגובה