תנך שחור

מניח שאני לא צריך להרחיב את הדיבור פה על King Crimson, ההרכב הענק של רוברט פריפ המטורלל וחבר מרעיו המתחלף תכופות.

נהוג לחלק את קרימזון לכמה תקופות פעילות, ,הראשונה הפסיכדלית עם האלבום הראשון והמפורסם, דרך 'ליזארד' ו'איילנדס', לתקופה השניה של Red הפסיכוטי והמסויט, והאייטיז השכלתניים. אין לי מושג אם אחר כך ממשיכים לחלק אותם. למי אכפת,, תכלס.

Red, האלבום שממנו לקוח אחד מעלי התאנה המפורסמים של גלגלצ – השיר Starless שמנוגן תכופות בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, בפינת 'האלטרנטיב' – הוא אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. הוא פרנויאידי, הוא מאיים והוא חרדתי. ואם אתם לא חרדתיים, מספיק להקשיב לכמה שניות הראשונות כדי להיות חרדתיים.

אבל קצת לפני Red, יצא אלבום שלא נכנס לפנתאון האלבומים הגדולים של קרימזון וחבל , ואני מדבר על Starless and Bible Black. כבר שנים שאני טוען שפתיחת האלבום הזה היא הפתיחה הטובה ביותר בכל הזמנים לאלבום. כן, יותר מ-Nevermind. צירפתי פה את פתיחת האלבום, שיהיה.

Starless and Bible Black יצא גם הוא ב 1974, ואפשר לראות בו מעיין חלק ב' של Red, כך שאם אהבתם את האלבום האדום, אתם תאהבו את זה. לפרקים, הוא יותר קשה ויותר מנוכר, אבל הלא בשביל הזה אנחנו אוהבים את קינג קרימזון בסופו של דבר, לא?

[אודיו]
King Crimson – The Great Deceiver

 

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על תנך שחור

  1. מאת שרון רז‏:

    שפכת קצת אור, מיקדת זרקור, לשיר חזק, לאלבום חזק, אמנם קצת פחות טוב מ-RED הדי מושלם, ועדיין מצויין כשלעצמו. להקה גדולה, איך שלא מסתכלים על זה. תודה שהזכרת ומיקדת. אגב, גם עטיפה יפהפיה.

  2. מאת אבי‏:

    יפה. כמעריץ שרוף של KING CRIMSON האלבום הזה תמיד נחשב בעיני קצת פחות, אולי בגלל שלפני ששמעתי אותו שמעתי את ההופעה החיה שהוותה בסיס – The Nightwatch – שבעיני היא מופת ליכולות של קרימסון – הן המוסיקאליות והן הרגשיות – באותה התקופה.

  3. מאת ערן דינר‏:

    בתקופת התיכון, כשחרשתי על קרימזון, זה היה האלבום האהוב עלי ביותר. יותר מ"רד", המצוין כשלעצמו, שתמיד נשמע לי יותר מובנה ו"מאורגן". פה עדיין יש נוכחות חזקה מאוד לגוונים הפרי-ג'אזיים שאפיינו את ק"ק בפאזה הזאת שלהם, והם אלה שהפכו בעיני את השלישייה הזאת של לארקס טנגז אין אספיק, האלבום הזה ורד לרצף המעניין ביותר של הלהקה בכל שנות קיומה. זה בלי להזכיר את The Great Deceiver האגרסיבי, שהוא בלי ספק אחד מקטעי הפתיחה הטובים ביותר באלבום רוק, אי פעם. אגב, "סטארלס", השיר, אכן נכתב במקור לאלבום הזה, אבל פריפ לא רצה אותו ולכן הוא נכלל בסופו של דבר ב"רד", אחרי שנעשו בו שינויים. המידע הזה באדיבות האסיסטנטית המסורה שלי, ויקי פדיה.

  4. מאת רוני‏:

    סליחה שקופצת נושא, אבל אני היחידה שלא מצליחה לשמוע ברצף הגיוני את קטעי הסאונד שאתה מצרף?
    (כן. זה קורה לי בקבוע פה, בבלוג).

  5. מאת chuck‏:

    יאיר זה אתה? כותב על פרוג? לא זיהיתי :)

  6. מאת chuck‏:

    האמת, אלבום מצויין. יש בו ג'אם אדיר שנקטע די בתחילתו, וזה די חבל. לא זוכר כבר באיזה קטע

כתיבת תגובה