שרת עיוור, פיסח וחרש – אבל עדיין סטאד

אתר הביקורות הוותיק 'השרת העיוור' סוגר את שעריו אחרי עשר שנות פעילות.
אני לא עצוב. אני מאמין שכל הדברים קיימים וממשיכים להתקיים במימדים אחרים, בצורות שונות וכשמדובר על עולם האינטרנט – בפורמטים שונים. אתר השרת העיוור של השנים הראשונות היה אמנם תופעה חריגה ומעניינת בנוף האינטרנט המקומי,אבל ככל שהעשור הראשון של המילניום התקדם, יותר ויותר אנשים פנו לכתיבת בלוגים פרטים ויותר ויותר קוראים החלו לעקוב אחרי אנשים פרטים בעלי בלוגים פרטיים וצרכו פחות מאתר 'כלבו', שיכול בשלושה ימים לתת ביקורות שקולעות בול לטעם המוזיקלי של הגולש, ויחד עם זאת לתת שבועים של ביקורות לא מעניינות בשביל אותו הגולש. ויחד עם זאת, אני עצוב על סגירתו.

אני חושב שהוא היה חשוב בגלל מספר סיבות.
סיבה אחת, היא שבאופן כללי, כל מעוז של מוזיקה קצת שונה, שקיים ושומר על גחלת ומוניטין – חשוב. בשבועים התבשרנו על סגירתו של השרת ועל הורדתה של תכנית 'הקצה' ושלא נדבר בכלל על פרשת קרן נויבך, וכפי שאמר עמיר לב – המקומות שאנחנו אוהבים נסגרים, עוד מעט לא נוכל לראות אף סרט.
סיבה שניה, היא שלמיוזיק גיקס, זה היה אתר מעולה. מקום אחד שבו אפשר לקרא בשפת אימנו, ביקורות ותיאורים על שלל אלבומים. חלק מהביקורות טובות יותר וחלק פחות, אבל הרי זו לא תחרות כתיבה בבית הספר 'כותרת', זה בסה"כ צינור להעברת תשוקה מאיש אחד למאות ואולי אלפי אנשים אחרים. זה בעצם ה-essence של השרת בעיניי, הצופן שלו.

סיבה שלישית היא שהרבה כותבי שרת, קיבלו בו את הבמה לראשונה לכתוב על מוזיקה. מכאן יכולים לצאת שני דברים – או עיתונאי מוזיקה טובים, או בלוגרים מצוינים. אבל תהא התוצאה אשר תהא, כפי שערבי 'מיקרופון פתוח' יכולים לתת את הבעיטה בתחת לניל יאנג הבא, כך השרת העיוור היה יכול להוליד לנו קובי אור חדש.

סיבה רביעית, היא שבשרת הסתמנה מגמה שברוב הפעמים, אנשים לא כתבו ביקורות, הם תיארו את המוזיקה שהם אוהבים. הביקורות הושארו בצד וברוב הפעמים, אותם סיפורי תיאורים היו סביב מוזיקה שאוהבים, לא מוזיקה שצריך להתרחק ממנה. כך נוצר מאגר של אלבומים מעולים שאנשים בעלי תשוקה כותבים עליהם. לא עיתונאים, לא מבקרים בתשלום. סתם אנשים כמוני וכמוכם – וכמעט ללא ביקורות שליליות.

אני חושב שאת הביקורת הראשונה שלי העלתי לשרת ב 2002 והיא הייתה על האלבום Relayer של Yes. בשנת 2002 הייתי בן 21, ,היום אני בן 30. קצת מצחיק על גבול המביך לקרא את הצורה שבה תיארתי את האהבה שלי בגיל כזה, אבל אני מוצא בזה חן וזה נחמד לי. מאז הקפדתי לכתוב לשרת פעם בכמה חודשים על אלבומים נוספים, כתבתי דו"ח על פסטיבל גלסטנברי, הכנתי רשימות 'עשרה אלבומים שצריך', כתבתיכמה שנים לפרויקט 'הגיבור הבלתי מושר' על האלבומים שהתפספסו, השתתפתי בשיחות בפורומים, והייתי מאד נלהב בפעילות באתר. עם השנים זה דעך, עד שב-2007 או אולי לפני כן, פתחתי את הבלוג הראשון שלי, הגלגול הראשון של Small Town Romance, שישב בכלל בבלוגספוט של גוגל דאז עד שהתקדמתי לבית משלי והגענו לכאן, למרות הכל.
כל כתביי לשרת נמצאים כאן

עשר שנות השרת העיוור, הן מבחינתי גם עשר שנות פעילות רשת שלי, עשר שנים שנענו בסיבובים ליד המונח החמקמק Web 2.0. חבל שהוא נסגר, זו חתיכת היסטוריה בשבילי, אבל היות ואנחנו חיים בטבע, אנחנו גם יודעים שהאנרגיה לא נעלמת, היא רק משנה צורה. וגם הסגירה של השרת, כרגיל, היא בסופו של דבר לטובה.

[עוד כתבו על השרת]

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שרת עיוור, פיסח וחרש – אבל עדיין סטאד

  1. מאת יוחאי וולף‏:

    יפה כתבת יאיר. אני קצת יותר עצוב ממך, כך נראה לי לפחות:
    http://japaninadishpan.blogspot.com/2011/11/2001-2011.html

  2. מאת דקסטר בוכניק‏:

    ואם להיתלות באילנות גבוהים: "…הרי זה ככה בעולם – הכל קיים ונעלם, הכל קיים ונעלם…"

  3. פינגבאק: הקונכייה » Blog Archive » רשימת קריאה 11/11 – חלק ב’

כתיבת תגובה