אל תעבידו אותי קשה ואל תגרמו לי לחשוב


אחד הספרים החשובים ביותר בתחום האינטרנט והשימוש בו נקרא Don't Make Me Think של סטיב קרוג. הוא אמנם בן שש שנים, ואין בו מילה על פייסבוק אבל הכלל האחד שעליו מבוסס הספר על כל מאתיים העמודים שלו, הוא נכון לכל תקופות האינטרנט ולמעשה נכון כמעט בכל אספקט בחיים – אל תגרום לי לחשוב. אל תגרום ללקוחות שלך להתאמץ. אל תחביא את המוצרים. אל תסתיר את כפתור ה'קטלוג' שמוביל לרשימת המוצרים שלך. אם אתה בעל חנות כלי כתיבה, אל תשים את הדפדפות והקלסרים מאחורה במחסן. אם אתה בעל פיצוציה, שים את הגרעינים השחורים בפרונט ואת הפול מאחורה ולא הפוך. אם יש לך אתר אינטרנט, תהפוך אותו לנגיש, קל להבנה ותפעול, כדי שהגולש יוכל להגיע לאתר ולקבל את מה שהוא צריך בלי לנסות לנחש איפה נמצא המידע שאותו הוא מחפש.
יש תחום עיסוק שלם שעוסק בדיוק בנקודה הזו, איך 'להנגיש' את האתר (או אפליקצית הסמארטפון\טאבלט) לגולשים, התחום נקרא 'חווית משתמש' או 'שימושיות' או UI או UX.תחום מעניין לאללה.

הפוסט הזה לא יעסוק בבניית אתרי אינטרנט אבל כן יעסוק בתחום מיצוב של אמנים באינטרנט. או יותר נכון – חוסר האימוץ של מדיום האינטרנט כפלטפורמת מכירות, על ידי האמנים הגדולים בישראל.

בעולם הגדול שמחוץ לארצנו הקדושה רוויית עם הסגולה הצודק, קיים גן עדן לחובבי מוזיקה. גן העדן הזה נקרא iTunes Store. כולם נמצאים באייטיונז סטור, כל המוזיקה שבעולם כמעט, ומי שלא – עושה את זה מאיזו סיבה אידיאולוגית או וואטבר. ישראלים, מכל מיני סיבות שלא קשורות לכך שהעולם אנטישמי, לא יכולים לקנות באייטיונז סטור. ככה זה.
לעומת זאת, המשתמש הבינלאומי, הולך ברחוב, פתאום נזכר ב-נניח-טום וויטס. נזכר שהוא שמע שיש לו אלבום חדש. נכנס לאייטיונז סטור, מבצע רכישה באמצעות קליק אחד בלבד, כי כרטיס האשראי שלו הוזן במערכת כשרק התחיל את דרכו בעולם האייפון, ובתוך כמה שניות האלבום החדש של טום וויטס יורד למכשיר שלו, בצורה חוקית ונקיה להנאתו של המאזין. בשבריר של שניה של החלטה, המשתמש רכש בסכום של עשרה דולרים בממוצע. לא קדמו לכך החלטה לצאת מהבית, נסיעה לחנות הדיסקים, חיפוש חניה וממש 'מאמץ' כדי לבצע רכישה.

קיומה של האייטיונז סטור הוא מהותי לתעשית המוזיקה הבינלאומית וסקרים וניתוחים שונים הראו שהמכירות של החנות הזו פשוט הצילו את תעשיית התקליטים. אז דיסקים אולי הפסיקו למכור מאסות, תקליטים חוזרים לאט לאט, ובחלל שנוצר הגיע החנות הגאונית הזו וגרמה לאנשים לא לחשוב פעמים ופשוט לרכוש עוד ועוד מוזיקה,, בהתבסס על הקרייבינג הרגעי שלהם.
בישראל אין לנו את זה. בישראל נוצר מודל משונה. אנשים מצד אחד לא קונים מוזיקה על גבי דיסקים (כי בין כה הם צורכים את המוזיקה בקבצים דרך האייפון\אנדרואיד שלהם או דרך המחשב) אבל מצד שני, מרבית האנשים לא עשו טרנספורמציה לעידן הקניה הדיגיטלית. ולמה? כי אין להם איך. אין מקום אחד שירכז את כל הקטלוג הישראלי.

פתרון טלאים קיים כבר כמה שנים,, עת קמו שתי חנויות בשעתו –  imusic.co.il ו songs.co.il. (שהפכה בינתים להיות 'וואלה מיוזיק') שתיהן אמנם בעלות חווית קניה די מזעזעות, אבל הן גם היו סוג של נוה מדבר, כאשר בני ישראל נמצאים על קו הגבול ואילו האתרים האלה נמצאים עמוק בתוך תחום הארבעים קילומטר. או בקיצור – מי יודע על קיומן? נגיע לנקודה הזו ממש תכף.
ומי מפסיד מכך שלא הושרשה כאן תרבות רכישת מוזיקה דיגיטלית, בזמן שההרגלים הישנים שוקעים? בדיוק. האמנים.

(הערה : בינתים, הכתוב מטה הפך ל-לא רלוונטי בזכות הנהלתו של פורטיס ששמה את האלבום לרכישה בבנדקמפ, לפני כן הוא לא היה זמין. בכל מקרה, אתם מוזמנים לקרא את זה)

אני הולך ממש להטפל עכשיו לרמי פורטיס אבל הוא ממש לא הענין כאן. במקום השם 'פורטיס', אפשר לשים את פוליקר, אינשטין, חנוך, אהוד בנאי, וכל אמן בסדר גודל ענק שכזה.

לפני שבוע, ואחרי שמסע הפרסום המעולה שנעשה לאלבום החדש (והאדיר!) של פורטיס החבר אני הצליח בענק וראיתי את פורטיס בכל חור – החלטתי לרכוש את האלבום בדיגיטלי.
מכיוון שאין אייטיונז בישראל (או משהו דומה לו שמכיל את כל הקטלוגים ולא רק לייבלים מסוימים), יש כמה אופציות אחרות:
1. imusic.co.il
2. עמוד הבנקדמפ של האמן
3. החנות החדשה של וואלה-nmc-מיוזיק.
לקחתי תרמיל לקחתי מקל ויצאתי לחפש איפה קונים בשנת 2011 אלבום בפורמט דיגיטלי.

הלכתי לאתר imusic.co.il, . אם אתם לא מכירים את האתר הזה – אתם לא לבד. בסופו של דבר הוא מכיל קטלוג מאד גדול וטוב (ולו בשביל האלבום השלישי של רעש, שווה לכם להכנס לאתר) אבל אף אחד לא מפנה אליו לקניה. לא האמנים, לא התקשורת, ולא בשיחות ברשת.
לא ברור לי איך ואם האתר הזה מחזיק מעמד. עבדתי איתו כמה שנים בלייבלים שניהלתי, וסה"כ אני יכול לומר עליו מלים טובות שקשורות לכוונה הכללית ומלים רעות לגבי חווית הקניה, אבל העובדה המרה היא שהאתר הזה הוא סוד כמוס.
גם לא נראה שהאתר הזה עושה מאמץ להתפרסם. היי, אפילו דבר מנדטורי כמו להכניס כפתורי share לפייסבוק או טוויטר כדי להגדיל את התפוצה, הם לא טרחו לשים, בשנת 2011, אז למה שמישהו אחר יתאמץ במקומות שבהם הם לא טורחים?

באתר הזה יש מוזיקה של פורטיס, אבל אם לא הייתי מכיר את האתר מלפני כן, לא הייתי יודע שאפשר לקנות שם מוזיקה של פורטיס כי באתר של פורטיס אין בכלל הפניה לשם.
האתר הזה, שייך לנענע דיסק, מוסד רוק ישראלי ותיק וחשוב ואין כמוהו, שהוציא את מרבית אלבומיו של פורטיס עד ללפני כמה שנים (תיקון חשוב – האתר לא שייך לנענע דיסק, ותודה על ההבהרה. הבלוג אינו עיתון ואני לא עיתונאי, ואני מספר את החוויה שלי כגולש ולכן אני שמח על תיקונים מסוג זה, ועם נענע דיסק הסליחה, אתם יודעים שאני אוהב אתכם). מה שאומר שתמצאו שם רק את החומרים של פורטיס מתקופת נענע דיסק. ומה המאזין צריך לעשות אם בא לו לקנות נניח את 'על המשמרת'? לנסות לזכור באיזה לייבל יצא איזה אלבום כדי שיוכל ללכת לחפש אותו לרכישה.

פורטיס לא לבד אגב. כשיצא האלבום האחרון של ברי סחרוף – העין, ממש הייתי דלוק עליו כדי לרכוש אותו אחרי סינגלים טחונים ברדיו ואין ספור כתבות עליו.
ישר ידעתי ללכת לחפש ב-imusic את האלבום, ביום שבו הוא היה אמור לצאת. הפלא ופלא – הוא לא היה שם. בשביל להוסיף קיסם למדורה, כדאי שאיידע שהאלבום הוא של נענע דיסק. כלומר, בחנות של נענע דיסק, לא מכרו את האלבום החדש והכל כך מצופה של האמן הכי חשוב שלהם. לא היה שם באנר, לא היה 'בקרוב אצלנו ורק אצלנו'. כלום.
אחרי שלושה ימים האלבום פתאום צץ שם. אין שום סיבה שהאלבום לא היה מוכן לשיגור לרשת בבוקר שבו הוא יוצא. שום סיבה.
אני,אגב, לא קניתי אותו בסוף. למה? כי הקרייבינג שהיה לי בזמן אמת, לא נוצל, עברו כמה ימים ושכחתי מזה. תכפילו יאיר יונה אחד בנניח אלף לקוחות כאלה שכל אחד מהם היה יכול לשלם שלושים שקל על האלבום ותבינו למה דבר כזה הוא הרסני. אני אקנה אותו, אבל זה לא דחוף לי לכרגע.


בחזרה לסיפורנו על רמי פורטיס והאלבום החדש – התייאשתי מ-imusic.
מכיוון שידעתי שפורטיס השקיע מאד בבניית עמוד בנדקמפ חדש, הנחתי שאפשר לקנות את האלבום שם. שהרי זו הסיבה המרכזית להקמת עמוד בנדקמפ בכלל. להדיוטות, נסביר שבנדקמפ הוא אתר שמאפשר לאמנים להעלות אלבומים ולמכור ישירות ללקוחות. הוא מאפשר כל מיני פיצ'רים נוספים אבל היתרון המרכזי הוא שאין פה שום ענינים טכנים מסובכים. אמן מעלה אלבום, גולש יכול לשלם בכמה צורות ולרכוש אותו, וכולם מרוצים. גם לי יש בנדקמפ.
נכנסתי, מצאתי את האלבום, אבל לא מצאתי אופצית קניה. משונה, חשבתי לעצמי, למה כפתור הקניה לא קיים איפה שהוא צריך להיות קיים?.
וגם אם חבוי לו שם כפתור קניה שאיכשהו פספסתי – האם אני צריך לחשוב ולעבוד קשה ולחפש אותו?
ואם בכל זאת אפשר לקנות דרך האתר איכשהו, למה שלא תשלחו אותי מהאתר הרשמי ישר לרכישה?

ואז הלכתי לאתר היפה והמושקע של פורטיס, וחיפשתי קישור לחנות שבה אפשר לקנות את המוזיקה שלו, ולא מצאתי. ציפיתי, שליד כל אלבום יהיו שני לינקים : 'פיזי' ו'דיגיטלי'. הפיזי יוביל לחנות און ליין כמו מוזיקהנטו, שבה אפשר לקנות ולחכות שהדיסק יגיע אליך עד הבית והדיגיטלי יוביל לאן שצריך. אני מבין שזו פוליטיקה וזכויות וכל מיני שטויות מהסוג הזה (ואני מכיר אותן היטב אחרי שנים בתעשיה הזו). אבל, ליד 'סיפורים מהקופסא' אפשר לשתול לינק לאיימיוזיק. ליד האלבום החדש אפשר לשתול לינק לאיפה שזה לא יהיה שאפשר לקנות דיגיטלי. וכל בעלי הזכויות על פני כדור הארץ יצאו מרוצים.

ואני כבר לא מדבר על להתקין פלטפורמת קניה דיגיטלית באתר, שיכולה למכור גם דיסקים פיזים ישירות מהאמן וגם לתת פתרון באתר להורדות קבצים. נכון, זה קצת יקר, אבל ב long run, זה שווה את זה. זה ייצור מקום אחד בלבד שבו המעריץ מקבל את כל מה שהוא צריך. מידע, רכישה,חוויה. תענוג. זה לא מסובך אגב. אפשר דרך Paypal לעשות עגלה כזו, זה לוקח חצי שעה להתקין וללמוד על ידי איש אינטרנט קצת מנוסה וכולם יוצאים מרוצים. בלייבל החדש שלי עשינו בדיוק את זה. זה לא נראה טוב אבל זה בגלל שאנחנו לייבל חדש ומתחיל ועצמאי ואין לנו כסף למקופלת. עדיין.

אז לא באתר, לא בבנדקמפ ולא באיימיוזיק, יוכל המעריץ, שהחזיק כרטיס אשראי ביד ואפילו לא צריך לשכנע אותו – לקנות פורטיס דיגיטלי בשנת 2011, ולא מצא. יש מספיק גולשים שבשלב הזה, הולכים לטורנט ומחפשים ומורידים פיראטי. לא אני.

עליתי בפייסבוק מול מורן, היחצנית הנפלאה של פורטיס עם הסוגיה. אמרה שאולי באתר של וואלה מיוזיק.
הם פעם היו songs.co.il. אמרתי לעצמי 'ואללה, שכחתי מקיום האתר הלא מקודם, לא מפורסם ולא מדובר הזה' והלכתי לבדוק.
ואכן, אחרי עשרים דקות שיטוטים ברחבי האינטרנט – נמצא האלבום של פורטיס בדיגיטלי, במחיר 35 שקלים באתר. כבר הייתי מוכן לשלם אבל אז נתבקשתי להרשם לאתר ונזכרתי שבדרך ראיתי שההרשמה עולה 20 שקל לחודש. וזה קצת מוגזם, לשלם עבור רישום כדי שאוכל לבצע קניה (תיקון בעקבות תגובה – אין צורך בהרשמה בתשלום בשביל להוריד, אלא רק בשביל להקשיב בסטרימינג). חוצמזה, במקומות שבהם יש טפסי רישום ארוכים, שם יאבדו בני אדם. ברגע שוואלה מיוזיק מבקשים ממני יותר מדי פרטים – אני אסגור את הדפדפן. למה? ככה. אל תעצבנו אותי ואל תגרמו לי לחשוב ולעבוד. אם הייתם שמים כפתור של connect with Facebook, הייתי מתיר לכם לקחת את הפרטים משם. אבל אפילו לא הצעתם, אז חפשו אותי בסיבוב. סליחה פורטיס, באמת רציתי לקנות, זה אלבום אדיר. מה לעשות שכל התעשיה פה נרדמה בשנת 1985.

עכשיו, בואו נחזור לפסקה שפותחת את הפוסט הזה. דרך החתחתים שאני עברתי, היא בגדר no go בעולם האינטרנט. אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו ועברו לעידן הרשת. מזל שאני מספיק אוהב את המוזיקה וחשוב לי מאד לקנות אותה, שאני אטרח לבזבז זמן על למצא אלבום דיגיטלי. מרבית האנשים היו נוטשים את החיפוש עוד קודם. גרמתם לי לחשוב, להתאמץ ולעבוד קשה ולבזבז זמן, במקום שבו האחריות שלכם, אנשי תעשיה, היא לרדוף אחרי ולקחת את הכסף שזרקתי על הרצפה מול העינים שלכם.

פורטיס כמובן הוא דוגמה, הוא לא הענין, אני נטפל אליו כי הסיפור עם האלבום שלו הוא הסיבה שכל הפוסט הזה נולד. אבל זו בעיה של כל האמנים הגדולים. או שהם נעדרים מנוכחות רשת טובה, או שאם הם כן נוכחים ברשת, היא מוחבאת. ואני תוהה, עם שוק מוזיקה כזה קטן,  האם יכולים האמנים\מנהליהם להרשות לעצמם לאבד את הקונים בצורה כזו? זו האחריות שלכם להשקיע ול'עודד' את הגולש לקנות את המוזיקה, באתר כזה או באתר אחר, בדיסק בחנות או מהאמן עצמו.

אל תגרמו לי לחשוב רבותיי, תעשו את הדברים קלים עבורי. כל זמן שהתהליך לא יגיע מהתעשיה עצמה, אנשים לא יתרגלו לקנות דיגיטלית והמהפכה בשוק לא תקרה. אז אפשר לדבר על דכאון קליני שנופל על עם ישראל ובעטיו הוא לא צורך תרבות. אבל אפשר לעשות את המינימום של המינימום כדי לתת לאלו שכן רוצים לצרוך, את החוויה הקלה והנוחה והמהירה. ואם אפשר, שהתיוג של הקבצים יהיה תקין ולא
02-fortis-new-album-haver-veani.mp3

[הערות] :
1. הטענות שלי הן לא לאמנים, אלא למי שמטפל בענייניהם – לייבלים, מנהלים, סוכנים וכו'.
2. פורטיס מלך והאלבום החדש שלו אדיר בעיני
3. הפתרון שלי,אגב, הוא להרשם לשירות סלקום ווליום הנפלא, לשלם עשרים שקל בחודש ולקבל מוזיקה בצורת stream מתי ואיפה שארצה. כשאני רוצה להקשיב לפורטיס החדש אני עושה זאת שם וגם כשאני רוצה, מסיבותיי, להקשיב ל Misplaced Childhood של Marillion. זה שרות אדיר ואני ממליץ. עדין, אני קונה מוזיקה דיגיטלית. זה חשוב. (גילוי נאות – אני עורך תוכן בשרות הזה)
4. כדאי ללמוד משלום גד. עמוד הבנקדמפ שלו משמש מקום בלעדי למכירת המוזיקה שלו במודל ישיר למעריץ. אמנם אין לו חברות תקליטים לקחת בחשבון, אבל גם באלבומים שהוא לא נותן להורדה, הוא כן מפנה לאיימיוזיק. אין מצב שמי שירצה לקנות שלום גד לא יצליח.וזה הדבר החשוב בסיפור.

[פוסט קשור קצת] צריך להבין שהמדיומים והמציאות משתנים וכדי לשרוד צריך להתאים עצמנו לחיים החדשים. גודביי שרת עיוור יקר

[נספח] רשימת המלצות לאמנים מסוימים שמצאתי רנדומלית בשיטוט ברשת, כדי לעשות את הדברים קלים עבור האנשים שרוצים לקנות את המוזיקה שלכם. בכל אחד מהאתרים האלה אפשר לתת אינספור עצות לחויית משתמש קלה יותר ונעימה לגולש, אבל בואו נצמד למכירות. אגב, הדברים שאני כותב פה לא מגיעים מלעג אלא באמת מאכפתיות.

1. שלום חנוך – תן לינק לקנית המוזיקה. ועל הדרך תחליט אם שמות התפריטים באנגלית צריכים להתחיל עם אות גדולה או לא, כי פעם ככה ופעם ככה לא נראה טוב. ואני לא מדבר על האתר בכלל. אלפיים שקל תוכל לעשות אתר בובה, חדש ופונקציונלי.
2. יהודה פוליקר – אחלה שאתה שם קישור לקניית דיסק פיזי במוזיקהנטו, אבל מה עם דיגיטילי? נורא התחשק לי לקנות את האחרון שלך אבל אני לא רוצה לקנות דיסקים. תודה
3. אריק אינשטין – סליחה, לא מצאתי את האתר שלך. כנראה הבעיה אצלי.
4. מיקי גבריאלוב – יש לך הרבה אלבומים יפים. איפה קונים אותם?
5. ברי סחרוף – יש ידיעה באתר שלך על סינגל חדש בשם 'העין'. נראה לי שכדאי להחליף אותה עם ידיעה שיש אלבום חדש ומדהים כבר חצי שנה בחנויות . ואפרופו חנויות, בתור אמן הדגל של נענע דיסק, למה לא תפנק אותי באיזה לינק לקניה של כל אחד מהאלבומים האלה?
6. משינה – אחלה, יש לכם גם מארז מהודר עכשיו, מעולה. תקלו עלי את החוויה ותגידו איפה אפשר לרכוש און ליין את המארז הזה?
7. עמיר לב – סחטיין. יש לו כפתור 'מכירות' באתר, שמוביל לקניה פיזית במוזיקהנטו ובוואלה מיוזיק (אגב, שווה שתקשר את הלינק ישירות לדף אמן שלך ולא לדף הבית של וואלה מיוזיק. זה כרגע על הפניה אוטומטית מאתר songs.co.il)
8.היהודים – סחטיין, מקשרים למוזיקהנטו. בהתחשב בכך שרוב הקהל שלכם צעיר ואין לו מושג מה עושים עם דיסק חוץ מלתלות אותו על המראה של הרכב של אבא, שווה לתת לינקים לקניה דיגיטלית לא?

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

54 תגובות על אל תעבידו אותי קשה ואל תגרמו לי לחשוב

  1. מאת אסף‏:

    פשוט פוסט מעולה

  2. מאת יעל רץ‏:

    צודק, אין מה לומר.
    המצב הזה נובע מכך שלעתים החברות/היחצ"נים לא מכירים מספיק טוב את עולם האינטרנט וחידושיו, כמו גם לא טורחים לעדכן את האתר של האמן בהתאם (לאמנים בסדר גודל כזה אין נגיעה בתכני האתר בעצמם). בנוסף, לא מעט אתרים של אמנים הוקמו על ידי מעריצים כיוזמה פרטית, ללא תשלום – כך שלא תמיד שנים אחרי יש בידם את הזמן הדרוש לתחזוק האתר ועדכונו, או שיתוף פעולה הדוק מספיק עם האמן/מנהליו/חברת התקליטים. החברות עצמן לא ששות לשלם לאנשי מקצוע בתחום האינטרנט בשביל זה (בכלל, באינטרנט הישראלי נוטים לחפש קיצורי דרך לתוכן/שירות בחינם), גם כי הן פשוט לא מודעות לחסרים הללו שכל כך בולטים עבורך לעין. הן דור אחר.
    וחבל, כי שינויים קטנים כאלו יכולים להביא לא מעט כסף ועוד קהל.

    ומילה בצד: העטיפה של פורטיס החדש שווה לגמרי רכישה פיזית של האלבום.

    • מאת Yair Yona‏:

      המצב נובע מאלף סיבות ותירוצים. אבל שלא יקטרו על מצב התעשיה אחר כך.

    • מאת Yair Yona‏:

      ואגב יעל – ברור שזה יתרון שלי כמי שנולד לתוך הדור הזה, ואני רואה דברים שאנשים וותיקים יותר לא רואים. מה גם שאני מתעסק בשיווק וכל האוריינטציה שלי היא כזו. זו הסיבה שכתבתי את כל זה, כדי לעורר, לא כדי לנזוף

  3. מאת ברק ויס‏:

    פוסט חשוב וטוב.

    נקודה אחת: ההערות שלך הן לחלוטין צריכות להיות מופנות לאומנים. בטח למוסיקאים עכשוויים שהם לא מלכים/כוכבים/סלבס כמו פורטיס או איינשטיין.

    בעידן של אין-לייבל בישראל (ובעולם) כל אומן חייב להבין שהמוסיקה היא העסק שלו. כמו ששען (היה פעם מקצוע כזה) ידע כי חוץ מלדעת לתקן היטב שעונים, הוא צריך לגרום לכך שאנשים יינכסו לחנותו, ככה גם מוסיקאי שרוצה שהמוסיקה תהייה ה "דיי ג'וב" שלו.
    ואם היו אין לייבלים ואין אייטיונז או אמזון לרישת אלבומים – יתכבד האומן המיוסר ויתחיל להתעניין בחצי השני של האומנות שלו – אומנות השיווק העצמי.

    • מאת Yair Yona‏:

      ברק אני מסכים איתך – אבל אני מתיחס ספציפית לאמנים שיש להם מנהל אישי. זה התפקיד שלו – לדאוג לעסקים. אמנים ללא ניהול, צריכים להיות מנהלים של עצמם.
      יחד עם זאת, אין ספק שזו אחריות של האמן גם כן, אבל בסופו של דבר, אמן שיש לו מנהל רוצה לשחרר ו'להפסיק להתעסק עם השטויות'. הם רוצים לעשות מוזיקה וזה בסדר גמור .כי יש מנהל\סוכן\לייבל.

      • מאת ברק ויס‏:

        כשאתה המנהל של העסק של עצמך, אתה צריך להבין בשיווק וכד' – גם אם יש לך איש שיווק. ככה זה. גם מוסיקאים שיש להם מנהל חייבים לדעת מה לדרוש מהמנהל/סוכן/לייבל.

        שורה תחתונה – מוסיקאי צעיר (יחסית) היום לא יכול להרשות לעצמו להבין רק במוסיקה, בדיוק כמו כל בעל מקצוע אחר.

  4. מאת יוחאי וולף‏:

    ואו. אם הפוסט הזה יגיע לידיים הנכונות הוא עוד עשוי להיות פוסט מכונן בתולדות התעשייה המקומית. חבל שהסיכויים לכך קלושים.
    הדרך שהתעשייה מתמודדת עם מצבה הכלכלי מאוד אופיינית להלך הרוח הישראלי, בכל מיני אספקטים- התמרמרות משולבת בעצימת עיניים, או אם להשתמש במושג מעולם הפסיכולוגיה- חוסר אונים נרכש. הלו, העולם משתנה וקצב השינוי שלו רק עולה עם הזמן. אנשים לא קונים דיסקים? תמצאו אלטרנטיבות, אבל אל תתלוננו שהספינה טובעת בלי שתנסו לחלץ את עצמכם.
    יישר כח, יאיר.

  5. מאת ברק חיימוביץ'‏:

    מאמר חשוב מאין כמותו. הלוואי ומי שצריך לקרוא אותו יעשה זאת.

    ושאינשאללה תוך 15 שנה כבר יהיה אייטיונס בישראל

  6. מאת נענע דיסק‏:

    היי יאיר,
    מוזמן לבקר (ולהוריד) בבנדקמפ של ברי סחרוף שעלה סמוך ליציאת האלבום "אתה נמצא כאן" – http://music.berry.co.il. תוכל למצוא שם את האלבום האחרון וגם את כל הדיסקוגרפיה של ברי.
    לבנדקמפ עלו לא מעט אלבומים של נענע דיסק, ובהמשך יעלו גם כאלו שמזמן כבר לא נמצאים על המדפים בחנויות, וחלקם מרוכזים כאן – http://music.nanadisc.co.il. אחרים בדפים שנפתחו לאמנים (דן תורן, נעם רותם, מאור כהן ועוד רבים).

    • מאת Yair Yona‏:

      הלו חברים מנענע דיסק ותודה על התגובה.
      כן – אני מכיר את הבנדקמפ של ברי, אני פשוט חושב שבאתר הרשמי שלו, המקום שבו מרבית האנשים שאינם אנשי אינטרנט או מעורים מספיק כדי להכיר אתר כמו בנדקמפ – חייב להיות קישור גדול בגודל הכשרון האדיר של ברי, ככה שלא יהיה ניתן לפספס.
      זה טוב מה שאתם עושים עם בנדקמפ,, אבל לבנדקמפ צריך להפנות תנועה, זו השורה התחתונה.
      כך או כך ישר כח על מה שאתם כבר עושים בתחום השיפט לכיוון הדיגיטל

  7. מאת אודליה‏:

    פוסט מצוין.
    כנראה שאנחנו באמת תקועים אי שם בניינטיז.

    ו… הערה ל[נספח] סעיף 1. –
    שלום, בוא אליי, יש מבצע מועדון

  8. מאת דקסטר בוכניק‏:

    פוסט מעולה. ניכר כי העניין הוא בנפשך. … ותודה על ההפנייה לפוסט על "אני זה לא אתה". גרמת לי לחזור אליו בגדול.

  9. מאת קמע‏:

    מסכים עם דברי קודמיי לגבי חשיבות וכו', אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם – החנות החדשה של וואלה! היא צעד חשוב בכיוון של הצריכה הדיגיטלית.
    1. אין חיוב של דמי מנוי ע"מ להוריד שירים או אלבומים בחינם (החיוב הוא רק עבור שירותי סטרימינג חופשיים לאודיו / וידיאו – ע"פ מודל סלקום ווליום/פלאפון מיוזיקס)
    2. בניגוד לסיבוב הקודם (songs.co.il), האתר מציע מגוון יחסית רחב של תוכן ואינו מציע רק תכנים שמיוצגים ע"י NMC
    3. פתרונות הסליקה שלהם מתקדמים באופן יחסי (ניתן לשלם באמצעות כרטיס אשראי, חשבון סלולרי ואפילו חשבון בזק – וזה עובד, מניסיון)

    • מאת Yair Yona‏:

      אסף –
      1. טוב לדעת.
      2. טוב לדעת 2.
      3. יפה מאד , ברצינות.
      4. מתי הם יתחילו להפוך את השירות הזה למשהו שמוכר ליותר מעשרים אחוז ממשתתפי אינדינגב?

      • מאת קמע‏:

        יאיר, בגלל כל מיני טפשויות וענייני גאוה מודל 2006, נמנעה חנות שתכלול תוכן רחב (של כמה חברות הפצה) בזמן שבו אפשר היה להרגיל חלק נכבד מהשוק לצריכה דיגיטלית נבונה וחוקית. היום, כל מהלך הוא כיבוש נסוג של פלחי שוק. הכסף הדיגיטלי הגדול בא מצריכה אימפולסיבית בסלולר של תכני פופ למיניהם.
        למה הם לא יוצאים בקמפיין דומה לזה שמיוזיקס עשו? כנראה שילוב של ענייני תקציב והנחה שהטראפיק של וואלה (עם תיבות המייל הפופולאריות שלהם) מביא אפקטיביות מספיקה מקידום פנימי.
        יש סיכוי שיש פרסום בערוצי צעירים שכבר לא מכוונים את הזרקור לעבר הקרחת שלי. באמת לא יודע.
        ולענייני האינדי – דווקא כצרכן וכמשווק של תכני קיצון (יחסיים) לזה אין מענה טוב באתר.

  10. מאת לחם קימל‏:

    טוב אז נראה לי שכל העסק הוא סביב רגשי הנחיתות של צרכן המוזיקה הישראלי, למה אין אייטיונס בארץ ולמה אצל האמריקאים הכל ורוד וקל. אז אין בארץ אייטיונס אז מה?? אני שומע את החדש של פורטיס במיוזיקס של פלאפון באייפון שלי ביחד עם עוד 2500 שירים שאף אחד מהם לא סנכרנתי למכשיר אלא הכל דרך האפליקציה. ראיתי שהוזכר שרות ווליום של סלקום, גם שרות ראוי.
    מעולם לא היה קל יותר לצרוך מוסיקה ישראלית ובינלאומית באופן חוקי ברשת ובנייד…ובהרבה הרבה יותר זול מאייטיונס.

    • מאת Yair Yona‏:

      כן, אחלה.
      מה הקשר לרגשי נחיתות בעצם?
      גם אני מקשיב למליארד וחצי שירים בשרותי סטרימינג, אבל איך זה קשור לעובדה שאני רוצה לקנות קבצים כדי שיהיה לי באוף ליין?
      ומי אמר שאצל האמריקאים הכל ורוד וקל בעצם? איפה זה מוזכר?

  11. מאת Candy‏:

    מילים כדרבנות.במקרה אצל פורטיס עקבתי ולפני שיצא האלבום ניתן סטרימינג ישיר בחינם ולאחר יציאת האלבום במקום להעלות קישור לקניה ,ירד כל האלבום.אותי זה הוביל לחנות אבל רק כי זה פורטיס.התעשייה בארץ קוברת את עצמה ורק נותר לחכות לשירותים דוגמת פנדורה כדי לחסל אותה כאן

  12. מאת רוי‏:

    היי יאיר,

    נושא חשוב שכבר התחיל להעיק לפני ארבע שנים ועכשיו הפך לזיהום די רציני. העניין עם אייטיונז ממשיך להיות מעצבן שכן זו הדרך הקלה ביותר לרכוש מוזיקה – לא צריך להזין מס' כרטיסי אשראי שוב או לענות על שאלון – אבל משום מה ישראלים נשארו ממודרים. נסה לקחת את חשבון האייטיונז הישראלי שלך לחו"ל ותגלה שאתה עדיין נתפס כמצורע; עד שאתה נפתר לחלוטין מסמנים ישראלים כלשהם.

    אני חושב שאחד הדברים הבולטים בסאגת הרכישה און ליין בישראל, הוא חילוף דורות שלא נעשה כראוי בתעשיית המוזיקה המקומית. בינתיים כל העסק יצא מכלל שליטה ונראה שאף אחד מאנשי חברות התקליטים/הפצה לא מרגיש כי יש לו בשביל מה להתאמץ. לבנות אתר, להקים ממשק, להעסיק מנהל אתר ולטפל בדמי סליקה מעצבנים.

    אין שספק שדמי מנוי המאפשרים רכישה מעצבנים כהוגן. וכן, צריך לחשוב על איך להפוך את חווית הרכישה לקלה ואיכותית יותר מחוויית ההורדה הלא חוקית, רק כך אפשר לשבור את מאזן האימה הזה. אייטיונז לטעמי זו הדרך הטובה ביותר מבחינת חוויית קנייה, איכות וזמינות.

    אה, וישנה גם חנות מצוינת של היי פידליטי ברשת, אבל היא מוגבלת כמובן לחומרים שהם מפיצים בלבד

  13. מאת גל‏:

    פוסט יפה מאוד וחשוב
    אך יש כאן כמה אי-דיוקים:
    1. לגבי Imusic – היא ממש לא בבעלות נענע דיסק, היא חברה בפני עצמה, אומנם היא פועלת בשיתוף פעולה אדוק עם נענע דיסק, אך והיא כוללת בתוכה המון תכנים שלא שייכים או היו שייכים בעבר לנענע דיסק,
    זה לא אשמתה שאין לה הסכמי תוכן עם כל חברות התקליטים בארץ, אם זה היה תלוי בהם – זה כבר היה קורה.
    2. קנייה באתר של וואלה מיוזיק אינו מחייב בתשלום חודשי קבוע! התשלום החודשי שדיברת עליו הוא למנוי שמאפשר לך להוריד ללא הגבלה כל שתרצה – גם אופציה לא רעה בכלל לצרכני מוסיקה כבדים שרוצים לכבד את יוצרי המוסיקה
    3. לגבי פורטיס – פאשלה של מי שבנה את האתר שלא שם קישור, אם כי כשתשאל בפייסבוק איפה ניתן להוריד מיד תקבל קישור
    4. באנדקאמפ – לפעמים מכירה בבנדקאמפ היא לא תמיד דבר פשוט, לא כל אמן מחזיק במאה אחוז מזכויות השירים וההקלטות (כמעט כל האמנים לא) מה שמחייב הרבה התעסקות בחוזים ובירורים וכד',
    זה לא תירוץ – אבל זו הסיבה, לדוגמא אם כנסיית השכל הייתה רוצה להקים בנדקאמפ שיכיל את כל האלבומים שלהם – הם היו צריכים להגיע להסכם יחד עם נענע דיסק, עננה, בארבי רקורדס, NMC, התו השמיני והיי פידליטי, יש הרבה בירוקרטיה בכל הנוגע לזכויות יוצרים – ובצדק.

    ובכל זאת בסופו של דבר – גם מי שמוכר ומקדם את המוסיקה שלו בארץ דרך האינטרנט – לא מרוויח מספיק בשביל להצדיק את זה

    • מאת Yair Yona‏:

      הי גל
      תודה על ההארות וההערות

      1. אני מודע היטב לנושאי זכויות , ומכיר היטב את הקפיצות שבעלי זכויות מתיחסים אליהם – הכל נכון. סיבות יש המון, אבל פתרונות ?
      2. הבעלות על איימיוזיק לא ממש מעניינת אותי. איימיוזיק מקדמת מאד את נענע שמצידה רואה בחנות בית ראשון ומועדף, וזה אחלה ונוח כשגם יושבים באותו בנין. גם אם לנענע אין מעורבות עסקית באיימיוזיק, הרי ששתיהן בסופו של דבר קשורות אחת בשניה בסופו של דבר.
      3. כמו שכתבתי, אני לא מצפה שיופיע מקום אחד שירכז את כל הקטלוג של אמן רב שנים, כי הרי לכל אדם על כדור הארץ יש איזה claim על איזו חצי זכות על רבע אקורד בכל שיר של אמנים בני עשרים שנות מוזיקה.
      ומצד שני, שלום גד היצירתי עד מאד שם בבנדקמפ שלו את כל האלבומים ששיכים לו, ואלו שלא, הוא שם להם קישור לאיימיוזיק. למה? כי הוא מתיחס לבנדקמפ שלו כמקור הראשון והיחידי לקנית המוזיקה שלו ואם הוא לא יכול למכור, הוא יכבד את מי שרוצה לקנות אותו ויפנה אותו לאן שצריך. ממש לא קונספט מסובך.
      4. זה שבנה את האתר של פורטיס ושכח את הלינק – לא נורא. אבל כפי שכתבתי, זו לא בעיה באתר של פורטיס. זו בעיה כללית שנובעת מחוסר הבנת המציאות החדשה. אני לא מצפה שאנשים בני חמישים יחשבו על הדברים שנראים לי טריוויאלים, אבל בשביל זה, כשאתה צריך להבין טקסט בגרמנית אתה תיקח מתורגמן. ואם אתה פונה לעולם האינטרנט, קח מישהו שמבין בזה ולא את האחיין בן ה-17 שממש מוכשר במחשבים.

  14. מאת ארז הוכמן‏:

    נכון שאי אפשר להתחבר לוואלה!מיוזיק דרך פייסבוק, אבל יש להם בעמוד יצירת המשתמש משהו שמושך את הפרטים מהפייסבוק ומקצר משמעותית את משך ההרשמה. לא ראיתי את זה בוואלה!מוזיק אבל בעמוד יצירת משתמש הרגיל יש את זה.

  15. מאת אבנר‏:

    בשעתו כאשר רק קמה החנות האמריקאית של איטיונס, הגיעו בצהלה נציגי אפל להפגש עם התעשיה המקומית פה בארצנו הקטה.
    זה היה לפני בערך 8-9 שנים

    אז כמובן תעשיית המוסיקה הישראלית זרקה מכל המדרגות את נציגי אפל.
    זה נבע בעיקר ממה שלא השתנה עד היום – חוסר הבנה מוחלט בשיווק ומכירה

    הבעיה העיקרית שזה לא רק אצלם, בשבועות האחרונים גיליתי שמחלקת קידום מכירות באינטרנט של אורנג', לא כל כך מכירים את דרכי השימוש באינטרנט ו/או מה זה. הם קראו באיזה ספר שיצא בשנת 2000 ומה שכתוב שם הם עושים.

    • מאת Yair Yona‏:

      מבאס מאד לשמוע את זה
      ספר קצת על ביקור אפל, רוצה לשמוע עוד פרטים על חלם.

      • מאת אבנר‏:

        בזמנו, חברת ידע שהיתה הנציגה של אפל, הביאה במאמצים רבים את צוות האיטיונס הראשון שהסתובב באירופה, לפגוש את נציגי התעשיה בארץ.
        עד כמה שהבנתי ממי שעוד מצאתי וזוכר, רצו פה כל מיני דברים עקומים, מחירים לא הגיוניים והתעקשות לא מובנת על שטויות, עד שאנשי אפל אמרו שלום ותודה והלכו.
        אני לא יודע עם איזו חברות דיברו ואין לי את הציטוט המדויק של כל מי שדיבר, אבל זה היה הלך הדברים
        מצד אחד ישראלים שמתים לקנות באיטיונס
        ומצד שני חברות תקליטים שאין להן מושג על שיווק מוסיקה בעולם שבו לא מוכרים תקליטים פיזיים

  16. מאת עידית פארן‏:

    אני כבר אמרתי לך שאתה פשוט

    מעולה??

  17. מאת עירית‏:

    תודה רבה על הפוסט המלמד היסודי והחשוב. מצאתי אותו בקיר של חבר בפייסבוק וככה גם נחשפתי למוסיקה שלך.

  18. מאת איתן‏:

    לא הוזכרה פה אפילו במילה אחת חנות המוסיקה המקוונת ilovemusic.co.il, וחבל.
    החנות אמנם פעילה כרגע רק לגבי מוסיקה של היי פידליטי (שהיא כשלעצמה מעולה), אבל בימים אלו נעשים מירב המאמצים להביא לשם את שאר חברות התקליטים.
    הרכישה היא פיזית ודיגיטלית והיא חנות המוסיקה היחידה בישראל המאפשרת קנייה ב-paypal, דבר שמסתבר שלא שמעו עליו בתעשיית המוסיקה…

    • מאת Yair Yona‏:

      נכון
      אבל לא התייסתי לחנויות 'של לייבלים', אחרת הייתי מכניס גם את החנות של אנובה מיוזיק http://www.anovamusic.com/store
      התיחסתי לחנויות שאמורות להכיל קטלוגים כלליים וגדולים יותר
      אבל בהחלט ,כבוד לחנות של הייפידליטי. במיוחד על ענין הפייפאל, שעצם העובדה שאנחנו מתרשמים מכך שיש להם את זה, מראה כמה התעשיה הזו תקועה אי שם בפינוי ימית ומערכוני דודו טופז והאורנג'דה

  19. מאת אבי יוסף‏:

    מעניין אבל בעצם קורים כאן כמה דברים מאד מעניינים בשנה האחרונה ואני מתייחס לשני שירותים מעולים שקמו להם ועושים אחלה עבודה.

    הראשון הוא האתר http://www.ilovemusic.co.il שמאפשר הורדות באיכות גבוהה וגם דיסקים בשליחות או דואר עד הבית, בישראל ולכל העולם. האתר זוכה להצלחה מרשימה בפחות משנה שהוא באוויר ובתקופה הקרובה יתווספו אליו אלפי תכנים מכלל חברות המוסיקה, לייבלים ובעלי תכנים מישראל.

    השני הוא אפליקציית פייסבוק, פיתוח כחול לבן גם הוא, מדובר בחנות און ליין בתוך הפייסבוק, ממש טאב שכל הקניה נעשית בו ולא זורקת החוצה לאתר חיצוני. החנות הזו עובדת במאה עמודים של אמנים ישראלים ובינלאומיים, הנה כמה לינקים להבין במה מדובר:

    https://www.facebook.com/knessiyatHaSechel?sk=app_146165218790039
    https://www.facebook.com/Astrix.Official?sk=app_242537439092348
    https://www.facebook.com/DavidBroza?sk=app_146165218790039
    https://www.facebook.com/infected.il?sk=app_146165218790039
    https://www.facebook.com/DrKasperRabbitShow

    שני השירותים הנ"ל הם פיתוח של חברת היי פידליטי שמקדימה את זמנה כאן בתעשייה המקומית ונותנת פתרונות מצויינים לתחום הדיגיטלי והסחר האון ליין לאומנים, לייבלים, מנהלים וכו'.

    גילוי נאות ומתבקש –
    כותב שורות אלו מוביל את הפעילות המסחרית עבור היי פידליטי לתחום הניו-מדיה.

    • מאת Yair Yona‏:

      הי אבי – אחלה ותודה
      אבל השירותים שהאתר שלכם מציע, מתיחסים לפלח אמנים מסוים מאד.
      עכשיו, השאלה היא רחבה יותר מאשר האם יש מקום שבו אפשר לקנות או לא, השאלה המהותית היא האם האמנים 'מסייעים' למעריצים לבצע קניית מוזיקה.
      אם האמנים שלכם לא מפרסמים באתר שלהם או בפייסבוק (בהנחה שלא התקינו את ה app) את דבר החנות הדיגיטלית, האם זה משנה אם היא קיימת או לא?
      (כלומר, ברור שזה טוב שהיא קיימת, השאלה היא לגבי החשיפה אליה)

  20. פינגבאק: המוזיקה הישראלית משחקת קשה להשגה: רמי פורטיס כמשל | חורים ברשת

  21. מאת ל‏:

    קודם כל – רשומה מעולה, הלוואי שתגיע לגורמים הרלוונטיים.
    דבר שני – יותר חשוב, תודה שעזרת לי למצוא איך לרכוש דיגיטלית את האלבום של פורטיס, אני מחפשת איך לעשות את זה כבר איזה שבועיים. :)

  22. מאת אנה‏:

    מאוד מאוד חשוב. תודה שהעלית את הנושא לדיון. גם חלק מהתגובות פקחו את עייני תודה.
    מצטרפת ל ל׳ מעלי. גם אני התיאשתי מלמצוא את פורטיס און ליין. עכשיו אחזור לקנות.
    דבר אחרון. הטענות צריכות להיות מופנות גם לאמנים עצמם שמשלמים לאנשי השיווק שלהם
    אבל לא בודקים שאלו עושים את מלאכתם על הצד הטוב ביותר.

  23. מאת נמרוד מרגלית‏:

    חשוב לי להגיד משהו בנושא. אני עובד בתחום המדיה באינטרנט, רק לא לשוק הישראלי אלא לארה"ב ולאירופה בעיקר.
    אני יכול מצד אחד להבין שלא משקיעים מאמצים בליצור פלטפורמות כאלה עבור ישראל ובכך שאייטיונז לא רוצה למכור לישראל, זה פשוט לא רווחי ולא משתלם. השוק הישראלי הוא שוק כל כך קטן שההשקעה שלך בליצור או להפעיל פלטפורמה כזאת פשוט לא תיצור רווחים.
    אני בעצמי חובב מוזיקה, וגם מתבאס מכך שאני לא יכול לרכוש מוסיקה בצורה דיגיטלית בארץ אבל אני כן מבין למה אנחנו עדיין לא שם.

    • מאת Yair Yona‏:

      הי נמרוד –
      אתה צודק מאה אחוז, וברור שזה לא רווחי ואין פה מרקט. אבל זו לא הטענה שלי. הטענה שלי נסובה סביב העובדה שיש פלטפורמות מכירה, עצמאיות (בנדקמפ) או ממוסדות(וואלה מיוזיק למשל), אבל האמנים לא עושים שום מאמץ כדי לעודד את הצרכן לקנות. וזה הדבר המגוחך ביותר.

  24. אהלן יאיר ותודה רבה. מאמר בהיר ומאלף וקיבלתי שיעורים לקראת הוצאת האלבום שלי…ובהצלחה לך, שרון.

  25. מאת אודי ארליך‏:

    כרגיל הכול פה יעשה מספר שנים אחרי כל העולם.
    ובגלל מלחמות אגו על זכויות יוצרים וכולי
    אין לנו רשת הורדות מסודרת (אייטיונז) אלא רבעי שרתים
    וחברות תקליטים שמקמבנות הכול על… חשבון האומנים
    והצרכנים (אם עוד יש כאלה…)

    המאמר מדויק ויחזרו אליו עוד מספר שנים כנקודת האל-חזור
    של המוזיקה הדיגיטלית בארץ.

    בעודי כותב, בחדר לידי במשרדים 2 חבר'ה צעירים מורידים אלבומים ישראליים חדשים
    משרתים לא מזוהים. חבל.

    אולי אני לא דוגמא. אני גם אקנה תקליט ויניל של אלבום שאני אוהב. אם יצא כזה..

  26. מאת יניב‏:

    מאמר מצוין יאיר.
    לא יודע אם זה בעקבות הפוסט שלך, אך החבר אני מוצע עכשיו בבנדקאמפ למכירה ב-35 ש"ח.
    הלוואי ואפשר היה לשלם על ולהוריד את שאר האלבומים שלו מבנדקאמפ.

  27. פינגבאק: באיחור לא אופנתי, אייטיונז בישראל. מוטב מאוחר? | In Your Mama

כתיבת תגובה