ירח כחול שמאיר על כלום

אחד האלבומים הטובים ביותר ששמעתי לאחרונה הוא זה של Luis Vasquez, ששם הבמה שלו הוא The Soft Moon.

סופט מון, בעצם הרכב של איש אחד, עושים בלנד מגניב של אייטיז פוסט פאנק ונו וייב. הסאונד קצת מרוסן במקום מסוים, ובמקומות שחשבתי שאמצא קצוות, מצאתי אמצע, אבל לא נורא ואף אחד לא שאל אותי, זה עדיין EP בן זונה.

Total Decay יצא לפני שבועים, אבל אני טוחן אותו, כפי שטוחן ההוא מהפינה בשוק הכרמל את גרעיני הקפה שלו. כן, אני מתאמן להיות האיל שני של בלוגי המוזיקה האלטרנטיבית\אקספרימנטל של הבלוגוספרה הישראלית. אולי לא צריך להמשיך עם הנסיונות האלה בכל מחיר. טוב אניווי.

טוב, הלכתי.

[אודיו] The Soft Moon – Repetition

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה