[פוסט אורח] חלל זה ממש ממש אחלה

במוצ"ש, תופיע בבארבי הסאן רא ארקסטרא, ההרכב האגדי של המוזיקאי האגדי Sun Ra. ביקשתי מרון פינקנברג, שהוא אחד שיודע (אבל באמת אחד שיודע), על סאן רא, שיכתוב פוסט אורח שמטרתו להעביר לכם איזה פספוס יהיה מצידכם לא לבוא להופעה הזו ביום שבת. מה-לא הרבה- שאני מכיר במוזיקה של סאן רא (ואני קצת בוש בבורותי), אני חושב שזה יהיה פיספוס המחץ ואני לא רוצה שתבואו אחר כך להתבכיין אצלי בבלוג שלא הלכתם.
הקליפים השזורים הם מכל מיני אלבומים, ככה, שיהיה לכם סאונדטרק נחמד לביקור חלל הזה.
אז רון – תודה, הבמה לרשותך

הדיסקוגרפיה של Sun Ra היא דבר אימתני, מי שהציץ באולמיוזיק יודע.
אנחנו מדברים על מאות הוצאות על פני לייבלים שונים – אלבומי אולפן, הופעות, אוספים ועוד, אשר  חלקם ממשיכים להתגלות עד עצם היום הזה, 18 שנים אחרי מותו של האיש.
זה הרבה חומר, וחלקו קשה מאוד לשמיעה, במיוחד בתקופה בה סאן רא הנהיג את ספינת האם שלו, הארקסטרא, לתוך התהום האינסופי של ה-Free jazz מהסוג החורק.
חוק אצבע קטן לסאן רא בעידן ביוטיוב: אם הקטע אורך יותר מחמש דקות, פשוט תקפצו לאמצע- סיכוי טוב שהקטע כבר יגעש מרוב קקופוניה רב-כלית. תניחו לזה בינתיים, אם תהיו טובים אני ארשה לכם לחזור.

httpv://www.youtube.com/watch?v=IpYa_HW_GxI

 אבל סאן רא הוא לא בדיוק Fרי ג'אז, והוא בטח לא רק זה. מאז שנות החמישים, הארקסטרא התפתחה ונגעה במוזיקות שונות, שכולן סונתזו במגע הקסם הייחודי שלו. סאן רא לא האמין בזמן, או במוות לצורך העניין (אבל לא נלאה אתכם), אבל אם נתעקש על ציר כרונולוגי, נראה שהוא צמח מתוך הג'אז של הסווינג וההארד-בופ יחסית קונבנציונלי, ועם הזמן שילב מוטיבים אפריקאיים (במיוחד בקצב הכבד והפוליריתמי, ושימוש ב chantים), אלקרוטניקה קדומה (רטרו-עתידני, יקראו לזה), מוזיקה מודרנית, צווחות הג'ז החופשי, ומשהו שאפשר לכנות אותו Fאנק. היופי והכיעור, המשמעת והחופש, העדינות והרעש, תופסים חלקים שווים בעולם שלו. למי מכם שרוצה להתחיל בצדדים היותר נגישים, הנה ההמלצות שלי.

httpv://www.youtube.com/watch?v=QU3WRvxJih4

האלבום הראשון (הווו…) שקניתי (הווו…) שלו הוא עדיין האהוב עלי ביותר, הוצאה מחודשת של הלייבל Evidence היוקרתי של שתי הקלטות שצוותו יחד.
We Travel The Spaceways, הראשון, יצא בסביבות 1961, כאשר השני, Bad and Beautiful, בסביבות '56 או '58.
שניהם מכוסים בפיקסידאסט של רחשי הקלטות, שההיפסטרים של היום יכנו Lo-Fi. ביחד הם יוצרים אלבום קטן, מתומצת ומקסים- הראשון תופס את Ra במצב רוח הרפתקני אבל עדיין רגע לפני שהוא התפוצץ לכל הכיוונים; השני הוא מופנם וטיפה יותר קונבנציונלי, עם סולואים בלוזיים ושני סטנדרטים שלא שמעתם עליהם מעולם. כיחידה שלמה, זה אלבום ערפילי ולילי, לא מפחיד בכלל, ואני מתכוון להשמיע אותו לילדיי העתידיים לפני השינה.

httpv://www.youtube.com/watch?v=6BBzO-vferY

Spaceways נפתח עם interplanetary music, צ'אנט –חללי שכל הלהקה משתתפת, ומנגנת על כלים מוזרים כמו כינור-יוקללי. We Travel The Spaceways  הוא עוד צ'אנט של הצהרת כוונות, מין שיר-נושא של הארקסטרא שבו כל הלהקה נשמעת כמו חטיבת רוחות רפאים מיופיטר.  Tapestry From An Asteroid  הוא שיר ערש מולחן ויפהפה, Eve  מתחיל במין מארש איטי בשש שמיניות (הספרון אומר שזה בסגנון צעדת לוויה של ניו אורלינס), ופתאום קופץ לסולו מהיר, ו-Velvet  זה סווינג –בופ מהיר ורצחני; . יש גם את New Horizons, שמזכיר לי את Joe Meek, למי שמכיר, ואת הג'טסונס למי שלא. ויש בו גם פעמון מוזר.

httpv://www.youtube.com/watch?v=OHpj61jiDSE

 Bad and beautiful מתחיל בשיר הנושא, סטנדארד נשכח, והוא אחת היצירות היפות והקולעות בעולם הקטן שלי. סקסופון טנור וחליל טווים שתי וערב סביב מנגינה עדינה ויפהפיה, ומסביבם הצליל המאובק והמערסל. יש שם גם את Ankh שהוא קצת אפל, ו Search Light Blues בו הקצב מתפזר ומותיר הרבה חללים ריקים לסולו טנור ארוך וחוקר. העניין נסגר עם This Is My Beloved, עוד סטנדארד מלנכולי-רומנטי, שמצוות כלי נשיפה נמוכים וגבוהים סביב מנגינה מובנית.

יש באלבום הזה מיעוט מפתיע של סולואים- רוב הפוקוס הוא על המנגינות של חלקי השיר, והקטעים לפעמים מסתיימים אחרי הצגת-התכלית, תוך שלוש-ארבע דקות.  זה אלבום 'קטן' תחת כל קנה-מידה, הוא כאמור רק מרמז על ההתפוצצות הפסיכופטית של מה שעתיד לבוא. אבל יש לו אוירה כיפית, והוא מצליח להיות בלתי-מסחרי בלי להעיק. זאת מעלה.

httpv://www.youtube.com/watch?v=p4ozJG_Xyj0

יש לרא עוד המון קטעים. באמת שקצרה היריעה, וגם הידע שלי מוגבל (למי שחפץ בידע לא-מוגבל, אנא פנו למארקי פאנק, האותוריטה). אבסורד ככל שזה יישמע אבל, אפשר בכיף להתייחס לרא בתור אמן 'סינגלס'- עם כל הפילוסופיות שהוא המציא, היה לו חוש הומור והוא סלד מיומרנות קונספטואלית ואומנותיות לשמה. לאורך הפוסט שזורים כמה מהקטעים היותר אהובים עלי.
הוא גם עשה סרט ממש הזוי.
httpv://www.youtube.com/watch?v=KEUxtJbLLJM&feature=related

אם זה נדמה לכם שסאן רא רכרוכי, זה רק בגלל שריחמתי עליכם. מי שיעיז, מומלץ לגעת באלבום "heliocentric worlds, vol 1", בזהירות. יופי שלא מהעולם הזה, אם מוכנים אליו. אם לא, הוא מה חופר.

כרטיסים פה

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה הופעות, פוסט אורח, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על [פוסט אורח] חלל זה ממש ממש אחלה

  1. מאת רון‏:

    קודם כל תודה עננננקית.
    הנה עוד קטע שווה להטות אוזן, שילוב מהמם של דיסוננס ומלודיה, באוירה לילית קסומה. שימו לב לחלק השני
    http://www.youtube.com/watch?v=fi9eT-KF6EY
    וFאנק מינורי וג'ייף – http://www.youtube.com/watch?v=IwSCclogS2g
    צ'ירז. מסעיר אותי לגלות שיש מקום לכל הטריוויה הנגרופילית שצברתי. תפדאלו.

  2. מאת חיים רחמני‏:

    אבל… סאן
    רא לא בא

  3. מאת ברוך‏:

    תודה על הפוסט, יונה.
    אני אבוא. קניתי כרטיס.
    תוכל לזהות אותי בקלות כי אני אהיה הקשיש ביותר בקהל. ריצתי גם לחבוש לצוארי מטפחת אדומה אבל לא מצאתי אחת שכזו.
    ברוך.

כתיבת תגובה