Six Organs Of Admittance – Luminous Night

'אני אוהב דברים שמזכירים לי את באך'. זה מה שהאמריקאי שישב במושב האחורי אמר, תוך כדי שהוא מקשיב לשלושים השניות הראשונות של  של Actaeon's Fall, הקטע שפותח את Luminous Night – האלבום החדש וההו-כה מסקרן של Six Organs Of Admittance.

Actaeon's Fall

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


לי באופן אישי, זה לא הזכיר את באך, אבל בהחלט אפשר לומר שבן צ'סני, שעומד מאחורי ה'הרכב' הזה, הלך אחורה ונקט בגישה יותר קלאסית, עם תמונת סאונד מלאה ומגובשת יותר. בקטע הראשון זה דווקא עובד יפה כי כל האלמנטים המצופים ממנו נמצאים שם; האקוסטית הרזה, עם איזה סאונד חפרני, אבל פתאום יש שם גם חליל צד שזורק אותי ישר למחוזות הפרוג. לפני שתעבור במוחכם המחשבה האם בן צ'סני החל ללבוש גלימה להקלטות שלו ולברבר על אבירים ונסיכות – אני אעצור אתכם, אין מה לדאוג.
six-organs-luminous-night.jpg
אבל למי שאוהב את החומרים הראשונים של צ'סני, הדרונים המתוסבכים, מלאי ה ADHD שלו, שמאיימים להתקיף את העולם אחרי שהשואה הגרעינית תבוא עלינו – יש סיבה לדאוג. קודם כל, הרבה מהסיבה שצ'סני היה מוציא פעם אלבום בעשרים דקות והיה יכול להתחרות בהרכבים כמו Acid Mother's Temple בתכיפות ההוצאות שלו. ופתאום – אלבום חדש בשנתיים (אם לא סופרים את RTZ שהוא בעצם אוסף). אני בנאדם שמעריך שינויים, במיוחד אצל מוזיקאים. מטאליקה עשו בשכל כשהקליטו את Loaded, רק חבל שזה היה אלבום של שירים בינוניים. הקונספט היה נכון.
כך גם כאן, צ'סני לוקח את העבודה האדירה שעשה ב Shelter From The Ash, אלבומו הקודם, וצועד איתה צעד קדימה לתוך מחוזות ה'שיר'. זה תהליך שעובר עליו עוד מ 2005, כשיצא המאסטרפיס שלו School Of The Flower ואני מאד בעד. קשה מאד לעניין את עצמך בעוד אלבום של פידבקים, חריקות ודרונים.
ב-Anesthasia, הקטע השני באלבוםף הוא איטי ויפה והגיטרה החשמלית ברקע מזכירה לי נשכחות מתקופות יפות של צ'סני אבל החליל ההז, שייוב נכון מבחינה תזמורית, קצת מייבש אותי. משהו בעבודה שלו התחיל להיות קצת רוחני במובן הלא נכון של המילה. הוא עדיין מלא תשוקה, אבל זה נשמע לא פוגע עד הסוף, והשיר הזה, לא נעים לי לומר, קצת משעמם לקראת סופו.

ואז מגיע Bar-Nasha ומשתיק אותי. הטאבלה הרפיטטיבית והאקוסטית עם המיתרים המזמזמים מזכיר לי את כל מה שאהבתי וזורק את מי שמקשיב לקטע הזה בעיניים עצומות, לאיזה איזור של כביסה במורדות הגאנגס. Cover Your Wounds With Sky הוא איזה רגיעון בשבילי, כמעט ארבע וחצי דקות של איזה רעש לבן\פידבק רפיטטיבי שמופסק אך מדי פעם עם סאונד של טיפות מים במערה ומכין את הקרקע ל Ursa Minor.

Cover Your Wounds With Sky

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עכשיו, Ursa Minor הוא קטע מעניין. הוא נשמע כמו הדבר הכי קרוב לשיר שבן צ'סני עשה. גם מבחינה מלודית וגם טקסטואלית ומכיוון שהוא איש שגובל בגאון לדעתי, השירים שלו נשמעים טוב יותר מהרבה זמרים שהתיוג 'Dark' יושב עליהם, הוא אותנטי יותר ומרגש בהרבה יותר. The River Of Heaven עם הכינור הבכייני והטאבלה, זורק לאיזורים פרסיים ו Enemies Before The Light נשמע כמו מזמור גרגוריאני בהתחלה ואז משתלטת עליו אותה גיטרה שרוצה להרוג את אמא שלך.

Enemies Before The Light

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בהתחלה, חשבתי שזה האלבום הכי טוב שהוא עשה. אחר כך חשבתי שזה אלבום לא משהו, הרבה השתדלות ומקוריות רעיונית, אבל זה לא זה. אחרי חודש של הקשבה, אני חושב שגיבשתי דעה – אני חלוק בדעתי. אני מבין מה הוא רוצה לעשות ואני מכבד את זה. הוא מנסה לעזוב קצת את עולם החפירות ולעבור לשירים פרופר, שזה אחלה. הוא גם עושה את זה בהדרגה כדי שלא יחשדו בו ולכן הקטעים באלבום נשמעים קצת כמו סינגר סונגרייטר רגיל אבל עם עיבודים אפלים וקודחים, כמו Woven Hand או Black Heart Procession וכאלה. הבעיה היא בשירי האלבום. אחד אחד הם טובים, כמיקשה אחת וברצף זה אלבום קצת מעייף. אני חושב שאת התהליך שהוא מנסה לעשות פה במשך אלבום שלם, הוא מיצה בשיר אחד באלבום הקודם שלו – בשיר הנושא Shelter From The As. הוא גם היה אפלולי, גם קודח, גם מפחיד וגם מרגש ובאלבום הזה הוא פתח את זה לכדי אלבום שלם וקיבל משהו שהוא בין אלבום טוב מאד לבין קצת מריחה.

בקיצור, אני פשוט אגיד את זה למרות שלא רציתי עד עכשיו – אם צ'סני עד היום נותן אלבומים מושלמים, זה אלבום 7. זה די דרסטי בשבילו ואני רק יכול לנחס את זה לעובדה שהוא בטוח היה עייף ועוד מעט יחזור אלינו עם עוד אלבום מושלם. בינתיים, את Luminus Night אני אצרוך בשירים בודדים ולא כאלבום שלם. אני אוהב אותך צ'סני ומבין מה אתה רוצה לעשות, אבל אתה חייב יותר להתגבש וגם לחזור לשירים טובים יותר. אם ממש תשתדל, יום אחד, תהיה Woven Hand.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על Six Organs Of Admittance – Luminous Night

  1. מאת udini‏:

    פשששששששששששששששששששש
    (אפרופו אנשים ששוכחים את האצבע על המקלדת)

  2. מאת ע.‏:

    גם אצלי ככה.
    לפעמים משהו בחשמל וברטט פחות עובד.
    ולא שחלילה יש מה להתלונן.

    רק שיבוא לארץ ואז בכלל.

  3. מאת צינסקי‏:

    הבלוג הזה מעולה

  4. מאת יאיר‏:

    אודיני – מה פששש?
    ע – שיבוא, שיבוא, אני מארגן לו חומוס אשכרה על חשבוני
    צינסקי – תודה רבה :) הפץ את השמועה :)

  5. מאת udini‏:

    הפתעת אותי עם הביקורת

  6. מאת נועה‏:

    אני שמחה לשמוע שלא רק אני לא צולחת את האלבום הזה עד הסוף. ואת school of the flower אני גם בולעת בשקיקה.

  7. מאת davecom‏:

    Cool. למרות הכל, עשית לי חשק.

כתיבת תגובה