כמה מלים על אלבום הסולו הנשכח של רובין גיב

רובין גיב מת.

רובו של העולם יסתכל על השורה הזו ויגיד לעצמו 'פחח, עלאק סטייינג אלייב'. ככה ההיסטוריה זוכרת את רובין גיב. בתור מכנסי פדלפון, פור און דה פלור, דיסקו, סקייטים, ליפ גלוס וג'ון טרבולטה – דיסקו מון אמור.
אבל יש מעטים בקרבנו, אמיצים, שחקרו את הבי ג'יס, שלושת האחים לבית גיב ומצאו שהם פועלים מאז 1967 והוציאו שורה של אלבומים נפלאים, במיוחד ארבעת הראשונים שהיו בית ספר להפקת פופ סיקסטיז מתוזמר, שנע בין הפסיכדליה הבריטית הקלה כמו קליידוסקופ, לבין הביטלס, לבין סקוט ווקר.
האלבום הכפול Odessa הוא מאסטרפיס. כנ"ל האלבום הראשון, וגם Horizontal  לא לוקח שבויים. ושלא תבינו לא נכון, גם אחר כך הם  הוציאו אלבומים נפלאים כמו Mr. Natural וכמובן ככל שעבר הזמן, והגיע תקופת הדיסקו הם הפכו למפלצת דיסקו (הבהרה – אני חולה על דיסקו, זה הרגליים של המדינה) עם הפסקול של Saturday Night Live, ו Spirits Having Flown.
ועד כאן על הבי ג'יז.

אבל עוד יותר מעטים יודעים שבקטלוג הסיקסטיז של הבי ג'יז יש אלבום אחד חבוי ואבוד, של האח רובין גיב, אלבום סולו משנת 1969, שעמד שם בודד כמו קלאסיקת בי ג'יז אבודה.
Robin’s Reign היה יכול להיות אלבום של האחים, ובמובן מסוים הוא ממשיך שרשרת של אלבומים, רק שהוא הוקלט אחרי שרובין פרש מהלהקה (ההיסטוריה תיעדה זאת כפרישה זמנית), ויצא לקריירת סולו.
אלבום פופ מתוזמר, שמנציח את יכולותיו של רובין, מופק לעילא ועילא ואפילו כולל את האח התאום מוריס על פסנתר ובס בכמה קטעים.

httpv://www.youtube.com/watch?v=gFBIhA5aGRg
לא ברור איך ולמה האלבום הזה התפספס, במיוחד כשהוא הכיל להיט גדול בשם Saved By The Bell והיה צריך להיות קלאסיקת סיקסטיז מהסוג שהילדים אוהבים לאהוב. אבל, החיים לחוד ו'צריך' לחוד, והאלבום הזה נשכח עם השנים, כאשר בעידן הדיגיטלי הוא יצא בכלל רק בגרמניה על דיסק, ולשמחתנו – שרותי סטרימינג של מוזיקה כמו סלקום ווליום ומיוזיקס בישראל, או Spotify בחו"ל, חושפים את האלבום הזה לעוד אוזניים.
לקח לרובין גיב עוד 14 שנה להוציא אלבום סולו שני, בשם How Old Are You שגם הוא אדיר בצורה לא מפתיעה, והוא מומלץ בחום.

httpv://www.youtube.com/watch?v=Bkg9OjarOeQ&feature=related
זה מעניין. כילד, אנדי גיב היה הדמות שעליה הסתכלתי, אני וכולם. הוא היה החתיך והגבוה וכשלא רציתי להיות מקגייוור, היו פעמים שרציתי להיות אנדי גיב. הייתי ילד מוזר, אני מודה. אבל ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני יודע מי האיש שלי בבי ג'יז על אמת.
ביי ביי רובין גיב, תודה רבה.

I'm yours to borrow tomorrow, good friend.

And while I'm away

all my love I'll send

and thank you every Thursday for this weekend.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על כמה מלים על אלבום הסולו הנשכח של רובין גיב

  1. מאת אורי לובין‏:

    האמת…ואני מודע לכך שבבלוג שמוקדש למוזיקה איכותית התגובה שלי תיתקל בהרמת גבה אבל גם
    בתור "מפלצת דיסקו" הם היו מאד איכותיים בהיבטים של הלחנה , הפקה והגשה.
    ואם כבר בדיסקו עסקינן אז עוד אייקון דיסקו הלכה לעולמה בשבוע שעבר , דונה סאמר שמי שיטרח ויאזין לאלבומיה משנות ה 70 יגלה דיסקו אלקטרוני שמושפע מאד מהאלקטרוניקה הגרמנית של שנות ה 70 באדיבותו של ג'ורג'יו מורודר.

    ואל חשש אני בהחלט אוהב רוק מתקדם ושאר מיני "מוזיקה איכותית" אבל יש לי הרבה סימפטיה לדיסקו משנות ה 70 שלדעתי הוא מאד איכותי בדרכו שלו.

  2. מאת זמיר סיון‏:

    זה נהדר יאיר הכבוד שאתה נותן ליוצרים שאו שנשכחו כליל או שזכורים בגלל (או בזכות) משהו מסוים מאוד, שבדיוק כמו במקרה הזה של רובין גיב לא משקף לחלוטין את מכלול היצירה שלהם.
    ולא לשכוח את הפסקול הנפלא של הבי ג'יז לסרט הילדות/התבגרות אולי הנפלא מכולם – "מלודי", מ-1969 – http://www.youtube.com/watch?v=Zs3Iw32HwWo

    זמיר

    • מאת אורי לובין‏:

      וואו , הזכרת לי נשכחות , אני זוכר שצפיתי בסרט שהוקרן אחה"צ בטלוויזה הישראלית בדיוק בקיץ ש Sat night fever כבש את בתי הקולנוע והמצעדים , מן סרט נאיבי שכזה שהיום כבר לא עושים כמותו.

  3. מאת שמש שמש‏:

    אתה אכן איש אמיץ. תודה.

  4. פינגבאק: סיכום שבועי 27.5 |

כתיבת תגובה