Immune Recordings

logo.jpg

אני מת על הרשת. הרשת זה מקום שאתה מתחיל מהלך מסוים, ולא יודע איך ולאן זה יתגלגל. מהבחינה הזו, תורת הכאוס עם הפרפר בסין וגו', מתגשמת במלואה ברשת. לפני שנתיים, שוטטתי ברשת, פעילות שכולנו עושים מדי יום כמה שעות, ושמעתי כל מיני סינגר\סונגרייטרים עגמומיים. חיפשתי משהו שונה. חיפשתי ביצת קינדר מוזיקלית. משהו עם מעטפת מגניבה, תוכן איכותי, שמעניין לחזור אליו כל הזמן. ואם אפשר, שיתברר שהאמן הוא גם נחמד מספיק כדי להתחבב עליך ולגרום לך לרצות לאכול אותו.
וככה הגעתי ל Micah Blue Smaldone. מייקה ידידנו הוא גיטריסט עם עבר של בסיסט בלהקות פאנק, והסגנון שלו הוא פינגר-פיקינג מדהים. אבל לא מדובר פה על חופר אינסטרומנטלי ומעצבן כמוני, אלא על מישהו שמהווה את התשובה הגברית לג'וזפין פוסטר – שירי טרום-מלחמה, עם הגשה ייחודית, שצריך להתרגל אליה מאד. הוא מנגן על דוברו ועל גיטרה 12 מיתרים, והכל נשמע כמו רג-טיים סלוני שזורק אותך אחורה.

ככה הכרתי את האלבום המדהים שלו Hither&Thither. אלבום שלקח לי זמן להתרגל אליו, כי צורת ההגשה שלו היא לא דבר שהאוזן שלי רגילה אליו. פניתי למייקה במייספייס והפכנו להיות בקשר יחסי, הוא שלח לי אלבומים שלו, אני שלחתי לו את האלבום שלי וכולנו היינו מרוצים. דבר נוסף שכדאי להגיד על מייקה, הוא שהאיש מוזיקאי מאד מוכשר וחבר בהרכב בשם Fire On Fire שהוציא השנה אלבום בלייבל Young God, אלבום פולק עם השפעות קצת מזרח תיכוניות וכתיבה ייחודית ושנונה. כל ההרכב הזה בנוי מקולקטיב של מייקה + ההרכב Big Blood (תרשמו תרשמו את כל זה, אתם צריכים לבדוק), שכולם גרים באותו בית בפורטלנד, מיין. Fire הוא למעשה גלגול של הרכב ישן יותר, וטיפה יותר מוכר באופן יחסי – Cerberus Shoal, שעשה פוסט רוק עם פולק והשפעות אחרות (המלצה אישית – Homb, תשמעו את האלבום הזה).
בכל מקרה, כל הסיפור הזה בא לספר איך קרה שהפוסט הזה נכתב בעצם. מייקה סיפר שהוא עומד להוציא אלבום חדש בלייבל חדש בשם Immune, שמבוסס בשיקגו. לא שמעתי עליו דבר אבל החלטתי שאבדוק את זה בסופ"ש. יום למחרת, נכנסתי לאתר החנות הנפלאה Boomkat והתגלגל לאוזניי קטע יפהפה של היוצר Raphael Anton Irrisari. נפלתי מזה, זו הייתה צלילה ממושכת ונפלאה שנמשכה חמש דקות. הלכתי לבדוק מי מאחורי הריליס הזה, וגיליתי את Immune Recordings. זה היה יותר מדי והחלטתי שהדבר חייב בדיקה.

ואז הלכתי והזמנתי שני תקליטים, בוויניל מפנק.
הראשון היה The Red River, אלבום מופת ולא פחות של Micah Blue Smaldone והשני היה 7 אינץ' של Anton Irissari בשם Hopes and Past Desires.
שני האלבומים הגיעו תוך, בערך, רבע שעה מהצד השני של האטלנטי. שני האלבומים על וויניל איכותי, הדפסה טובה, תענוג אמיתי + שובר להורדה דיגיטלית של התקליט.
ואז, הסתבר לי כמה חודשים אחר כך, שגיבור הגיטרה שלי Steven R Smith, מוציא גם הוא אלבום ב-Immune, וזה נהיה יותר מדי והבנתי שחייבים לעשות מעשה, ולכתוב עליהם כמה מלים, על מה שנראה כמו אחד הלייבלים המעניינים ביותר שיהיו פה בשנים הקרובות, אם מסתמכים על הקו המוזיקלי שהוא מציג עד כה.
ובשביל זה, הכנסתי סקירת אלבומים קצרה, של מה היה לנו עד כה + ראיון עם אריק, מנהל ומייסד הלייבל המשובח. תזכרו את מה שאני אומר, בעוד שלוש שנים, ישוו אותו ללייבלים כמו Drag City או Jagjaguwar לפני שנהיו גדולים.

אז נתחיל מההתחלה:

1. Stay Close -Death Vessel
הריליס הראשון של Immune היה למעשה הוצאה מחדש של אלבומם הראשון של Death Vessel, הרכב מרוד איילנד שמובל על ידי קול הסופרן המדהים של Joel Thibodeau, כותב החומרים ונגן רב-כלים. באלבום גם מתארחים כמובן חברים מה-Espers וגם Micah Blue Smaldone. מדובר באלבום פולקי-חדש, שמתכתב מאד עם היסטוריית הפולק הישנה של ארה"ב, קצת בדומה למה שהאספרס עשו, רק שבקרב דת' ווסל, הכל מקבל מימדים קיצוניים יותר. זה מתחיל בהפתעה הטוטאלית לאוזן, לגלות שהקול הסופר נשי הזה הוא בעצם גבר, שהתשוקה האדירה שלו מובילה את השירים. גם הגיטרה החשמלית שצצה ב-Blowing Cave מעבירה את התחושה האפלה הזו, שיותר מקרבת את הלהקה ל-Woven Hand מאשר לפנטנגל.
חולשתו של האלבום נעוצה בעיקר בכך שאין יותר מדי צבע לאלבום והוא נשמע קצת כאילו תקוע במוד אחד ולא זז ממנו, לא שמעתי את האלבום השני שלהם, שיצא ב-Sub Pop (שזה די מרשים, להיות להקה אנונימית יחסית בז'אנר לא הכי פופולרי, ואז לחתום בסאב-פופ), אבל אני מקווה ומאמין שהוא יצא יותר מעניין. אפשר לומר שזו להקה מהדור החדש, שמוציאה אלבום שכל שיר פיצוץ, אבל כאלבום, זה מחזיק עד שלב מסוים. יחד עם זאת, כן ממליץ לבדוק את האלבום הזה כי הוא מיוחד ומרענן באוזניים. במיוחד אם אתם אוהבים את דוונדרה.
stayclose.JPG

Later In Life Lift

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


Blowing Cave

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


2. Micah Blue Smaldone – The Red River
אז כפי שכתבתי, אלבום חדש של Micah Blue Smaldone, יוצר שבולט ברמתו בהרבה על אינספור סינגר\סונגרייטרים שכבר שמעתי, היה בגדר חדשה משמעותית. מייקה עצמו שלח לי את האלבום בגרסת הדיסק אבל מכיוון שאני לא יכול שלא לשמוע את האלבום הזה עם מחט ופצפוצי אבק, הזמנתי אותו גם בוויניל. הדבר הראשון שמכה בך הוא ציור העטיפה, אישה עם קרניים. לא ברור בדיוק מה כוונת העטיפה, אבל וויז'ואל אף פעם לא היה הצד החזק שלי. אני מאלה שבוהים בתמונות בתערוכות (פעם באלף שנה שאני נגרר לתערוכה), ולא מבין מה הוא רואה. אני מודה, אני אוהב קולנוע אמריקאי מהיר וטיפשי, תמונות ברורות ולא מופשטות ואני לא מבין בלט. רק במוזיקה, איכשהו, יצאתי יותר עמוק ואני מסוגל להבין מוזיקה מופשטת. או שאולי אני סתם אוהב לומר שאני אוהב את זה רק כדי שאוכל לדבר על האלבום החדש של להקת קראוט אנונימית בשיחת סלון.

האלבום החדש של Micah כבר סוטה מדרכו הרגילה של רג-טיים ובלוז של לפני המלחמה, והוא מבסס את עצמו יותר במשבצת הסינגר\סונגרייטר. החלטה נכונה כשיש לך 7 שירים חזקים כאלה.
יש בשירה שלו תחושה חזקה של דחיפות ושל בהילות למשהו, מעין תשוקה קצת מרוסנת, מודעת לעצמה, מה שהופך את הקול שלו לאחד המיוחדים שיש באיזור הסינגר\סונגרייטרז הנוכחים. הוא נינוח הרבה יותר עם השירה שלו, ונראה כי באלבום השלישי שלו, מייקה הגיע למקום שרצה, ויצא לו אלבום מושלם של בלוז-פולק, מאד קרוב לאוזן, למרות ההשפעות הניכרות פה שהן רחוקות מהעין לחלוטין ומתמקדות במוזיקה של pre-war. זה לא אלבום בלוז, זה אלבום של יוצר צעיר ומודרני, אבל לאלו מכם שלא מפחדים לשמוע את מיסיסיפי ג'ון הורט, תרגישו תענוג כפול ומכופל. ואגב, החצוצרה שסוגרת את Pale Light, שמזכירה סרטי וודי אלן ישנים, שווה כל שקל שתשימו על האלבום.
micah-blue-smalldone-sleeve.jpg
A Guest

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


A Drink

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


3. Rafael Anton Irisarri – Hopes And Past Desires
פה הכיוון הפולקי-בלוזי נשבר, ב-7" מדהים של המלחין המדהים Rafael Anton Isrisarri. ישב לו בנאדם בסיאטל, כתב שני קטעים שהמלים 'עוצרי נשימה' הם בגדר עלבון בשבילים. Hopes And Past Desires, השיר עצמו, הוא שילוב בלתי נתפס ביופיו, של תזמור מיתרים, יחד עם Field Recordings (כשמם כן הם) ופסנתר נוגע ומלודי.
גם הקטע השני, Watching As She Reels הוא התבוננות רומנטית, נוסטלגית אך לא מלנכולית, עם הצל'ו הזה שנכנס ויוצא על המקצב הפנימי של השיר, והפאתוס הקטן שנבנה לו לאט. צלילות למעמקי הנשמה, בשני קטעים על תקליטון שהודפס ב 500 עותקים בלבד, נסו לתפוס אחד אם אתם יכולים. שווה לעקוב אחרי העבודות האחרות שלו, תחת השם The Sight Below.
חלום צף. ככה המוזיקה שלו נשמעת.
rafael-album.jpg

Watching As She Reels

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


Hopes and Past Desires

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

4. Tape – Luminarium
וכמו להמשיך את הקו של רפאל אנטון, הריליס הרביעי של Immune, הוא אלבום שלם של צלילות מאת ההרכב השוודי Tape, זהו אלבומם הרביעי. בעוד שהמוזיקה של Tape היא מסודרת יותר מאשר של רפאל אנטון, מנוגנת על ידי כלים אקוסטים ופחות סינתיסייזרים, זו עובדה שלא גורעת מיכולתם להכניס את המאזין לשטף של צלילים ש-סליחה על הקלישאה-נשמעים כמו נהר.
אם Tape היו קיימים לפני שלושים שנה, סביר להניח שהם היו הופכים להיות Popol Vue ועושים פסקולים לסרטים גרמנים ארוכים שעוסקים בטבע. שומעים שהם נגנים מנוסים ומלחינים בעלי כיוון מוגדר, הם לא נותנים לשפע הכלים האקוסטים שלהם לבלגן להם את המוזיקה והכל יושב במקום. באופן אישי, ואף אחד לא יסכים איתי, הם מזכירים לי את Efterklang – משהו בשילוב של כל הכלים יוצר איזו תבנית סאונד מוזרה ונורדית (טוב, הם בכל זאת משוודיה), ואם נדרשתי להשוות את הצליל והקומפוזיציה שלהם למשהו אחר, אז אפשר להשוות אותם תכלס רק לעצמם ואולי להרכבים פינים כמו Paavoharju או המלחין הקלאסי-מודרני הגאון Es.
Tape הוא הרכב ששווה וצריך לשים אליו לב, אני מאד מסוקרן לראות לאן האלקטרוניקה האקוסטית-מינימליסטית שלהם תיקח אותם מכאן והלאה. על מה שהם עושים, Popol Vuh עשו קריירה.
tape_luminarium.jpg

Fingers

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Parade

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

5. Steven R Smith – Cities
הריליס האחרון של הלייבל היה אלבום חדש של סטיבן אר סמית. מי שעוקב אחרי הדברים שאני כותב בבלוג ומחוצה לו, בטוח נתקל איפהשהו בשם של סטיבן. אני עצמי כתבתי על שני פרויקטים שלו, תחת השמות Ulaan Khul ו-Hala Strana.
סטיבן אר סמית הוא גיטריסט אמריקאי מהחוף המערבי, שמקליט קומפוזיציות דחוסות בסאונד, דרונים אפלוליים, לחנים מיסטיים ומסתוריים, וכבר שנים הוא אליל המונים בגזרת האקספירמנטל. היי, הוא אפילו היווה השראה ישירה באלבום שלי באחד הקטעים שיש בהם מיסוך גיטרה כבד מאחורה. הכל מוקלט אצלו בבית על ציוד אנלוגי, ואם אפשר לתמצת אותו במילה אחת – המילה תהיה חיפוש. הוא נע בין הרכבים פסיכדלים-חופרים כמו Mirza והלך והתקדם לתוך הפולק המזרח אירופאי של תחילת המאה בהרכב Hala Strana, התקדם למיסוכי רעש נפלאים ב Ulaan Khul, כאשר מדי פעם הוא מוציא אלבום תחת שמו. בד"כ, האלבומים האלה אינם בעלי קונספט אחיד כמו בפרוייקטים שציינתי, והם מגוונים ונותנים תמונה נהירה יותר על עולמו של סמית', שמורכב מהרבה אפלה וחיפוש.
Cities, אלבומו האחרון לזמן זה, אינו שונה, אבל הוא האלבום הטוב ביותר שהוציא.
אצלו שולטות הגיטרות, אבל מדי פעם מתגנב לו פסנתר פתאומי, כמובן שהוא מפולטר ומרגיש כמו איזו הקלטה של ballroom עם פסנתר הונקי טונק מעופש, ולפעמים נכנסת גיטרה קלאסית או אקוסטית, אבל באוברול – מצע של גיטרות חשמליות ורעשים שמספקים תמונה עשירה בסאונד ומסתוורין. זהו אלבומו המגוון ביותר עד כה, שאינו צועד רק בתלם הגיטרה החשמלית, והוא יותר מתקרב לעבודות של Tape מאשר לדברים הרגילים שלו, למרות שהוא אינו זונח את הקדרות האופיינית שלו, והאקספרימנטל-פופ שלו, בשונה מטייפ, אינו בלונדיני ומלא בשיניים עקומות.
cities.jpg

Cities In Decline

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

The Road

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

6. העתיד – Ilya Ahmed ו-C Joynes, שני גיטריסטים נפלאים שאני מאד סקרן לדעת איזה אלבום הם ינפיקו עבור Immune.

לרגל הסיקור הזה, פניתי ל-Erik Keldsen, האיש מאחורי הלייבל האדיר הזה, עם כמה שאלות ושמחתי לגלות אדם סופר נחמד ששמח לשתף פעולה. להלן ראיון :

Small Town Romance: What's your background, tell us a bit more about yourself. why starting a label?

Erik Keldsen: I've been working with music for many years. I have done photography for a while – shooting pictures of bands. I interned at the incredible Drag City label in Chicago for a year or so, and currently work full-time at Thrill Jockey Records. I have done a large variety of tasks there from radio promotions to production and now am the head of sales. All of these experiences have taught me hands on the ins and outs of the music industry. I have always had a huge passion for music, and for a long time thought to release things on my own – so I simply went for it and tried it out with Immune.

STR: Is there anyone helping you running the label?
EK: I have a designer I use for most all my releases and also a few 'interns' (just friends who are kind enough to give a hand with assembling records and the like)
STR: What's your artistic goal?
EK: My artistic goal is to release things that I feel strongly about. I want the records to look and sound incredible, so there is no cutting corners when it comes to the quality of vinyl pressings and the quality of the packaging.
STR: What's your financial goal?
EK: I take things one step at a time and my goal is always to make the artist happy and set reasonable expectations for any given release. I put a lot of time into each record and try to get the most money to the artist that I can. I generally operate on a 50/50 profit share model like the great indie labels (Touch and Go, Thrill Jockey, Drag City)
STR: How do you handle the economical crises and the fact less and less people are buying music? Do digital sales compensate?
EK: Well considering the state of the economy and the decline in record sales, it really isn't the greatest time to be getting into this label business! But it's something I really enjoy and feel strongly about so I just move ahead with it. Digital sales are a help, but they certainly don't fill the gap of where physical sales were many years ago. I handle this by keeping releases limited, setting modest goals and knowing what we are going to need to sell in order to break into a profit arena. Then I just go for it.
STR: Tell us a bit about the two releases you had so far and some about the upcoming releases
EK: The first record I did was a vinyl version of Death Vessel's first album. I was blown away by the CD when I heard it so I approached him about doing a vinyl version and that was the birth of Immune. From there I have released an amazing record from Portland, Maine's Micah Blue Smaldone and also a 7" of material from Rafael Anton Irisarri. A few weeks ago was the release of "Luminarium" from the Swedish trio Tape. This was the first time the album has been on vinyl. In August I am releasing a brand new album of material from Steven R. Smith (Hala Strana, Ulaan Khol, Thuja). I have been a huge fan of his for many years, so I'm incredibly excited for this one. Then in the Fall I will have a 2xLP release from Ilyas Ahmed called "Between Two Skies/Towards The Night". These are his first two albums originally issued as CDrs and then put out on CD by Digitalis last year. The vinyl will be a deluxe package gatefold. Also in the fall is an album from British guitarist C Joynes. After that – many more things cooking up.
STR: Do you do A&R or does people contact you directly?
EK: I contact all the artists I am interested in working with, and then naturally connections are made and people do contact me as well. Being a small label I don't yet have the capacity for a huge amount of releases, so I'm pretty packed well into 2010 with releases in the works.
STR: How do you do PR and who's your distributor?
EK:
I do a lot of PR on my own and will on occasion hire a publicist in Europe depending on the release. All my records are distributed worldwide by Thrill Jockey, so they have incredible distribution and find their way out there.
STR: How do you see the future of the music biz and where would you want to be in three years?
EK: I think the music business has gone through some pretty incredible changes in the past few years. Just the introduction of downloads has of course entirely changed things. I think the good that has come out of this has been the incredible increase in vinyl sales. As people get burnt out to experiencing everything on a little MP3 player, they thirst for the artwork and experience of playing a record. Vinyl sales have skyrocketed in the past few years. Buying an LP with a download coupon is really pretty ideal. I am not sure how things will continue to progress, but I certainly don't see music going away! I would want Immune to be at a place in three years where the label is still functioning strongly, putting out more releases every year and continuing to form strong relationships with artists.
STR: Find a question to yourself – and answer it please
EK: Q – CD, Digital, or Vinyl?
A – Vinyl of course! How can you beat the experience?!

ועם השאלה והתשובה האחרונות אני מסכים. כל הריליסים של הלייבל יושבים אצלי על מדף הווינילים, במהדורות 180 גרם מפנקות, שעושות לי כייף בלב. אני מאד ממליץ לכם לרכוש את הווינילים שלהם. לסיכומו של עניין, זכרו איפה קראתם ושמעתם עליו לראשונה, Immune Recordings, בהנחה שיחזיק מעמד כלכלית (ואני מחזיק לו אצבעות), יהיה היורש של דראג סיטי ות'ריל ג'וקי בתור ה-מקום לאינדי מעניין.
Thanks Erik, for your cooperation, יאללה לכו תקנו ווינילים.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על Immune Recordings

  1. מאת זמיר‏:

    איזה פוסט נפלא. וגם פורטלנד עיר מקסימה בדיוק כמו שהיא נראית בתמונות.
    אבל המוסיקה מה לעשות קצת פחות.
    בכל זאת, אפקט הפרפר וכו' הוביל אותי גם דרך שיקגו ואילינוי אחורה בזמן אל March 16-20, 1992 – והכל נשאר נפלא כשהיה

כתיבת תגובה