ארץ חדשה

דבר ראשון הוא פותח במסתורין. ענן עשן מתמר ועולה באופק, קבוצה של שישה פרשים רוכבים לכיוון משהו חדש, משהו שיציל אותם מעצמם, משהו שיתקן את מה שהם כבר מכירים, משהו שיאפסן את השגרה בתוך קופסה לבנה שקנינו בחנות רהיטים גדולה שהייתה בנתניה פעם, ויניח אותה מתחת למיטה. הם מחפשים את הארץ החדשה, את ההבטחה האלוהית, את האמונה שלבני האדם מגיע יותר מאשר מה שמוצע לו. הם חושבים על ההומו-ספייאנס, אבות אבותיהם. נטול כבלים, נטול מעמדות, לא מכיר את מושג הכסף, הוא מכיר את מושג הקוסמוס, מתחבר לאמיתות אוניברסליות, נעלה מכל ממסד, חף מכל שיקול, אדם של אפס ואחד. של שינה וערות. של חיים ומוות. של תשוקה וחידלון. לשם הם רוצים ללכת.
Search For The New Land הוא אחד מאלבומי הג'אז האהובים עלי בעולם וללא ספק ה-אלבום של Lee Morgan בשבילי. לי מורגן היה חצוצרן שהתחיל לעבוד בהרכב של דיזי גילספי כשהיה רק בן 18 והיה אחד מהאמנים שהקליטו ללייבל הידוע Blue Note. הוא גם ניגן עם ג'ון קולטריין באלבום Blue Train ואחר כך הצטרף למסנג'רס של ארט בלייקי עד שנאלץ לעזוב בגלל בעיית סמים.

httpv://www.youtube.com/watch?v=YDfkkRa1VA8

Search הוא אלבום חם ונוגע, מרגש ומקפיץ. הוא סווינגי, רקיד, מנענע, מהורהר ואבסטרקטי בחלקו. מנגנים בו הרכב של אלופים, גרנט גרין נותן את צבע הגיטרה החם, וויין שורטר מנגן סקסופון, הרבי הנקוק על פסנתר, רג'י וורקמן על בס ובילי היגינס על תופים.

האלבום שיצא לפני כן, The Sidewinder נוטה להאפיל על גדולתו של Search, הרבה בגלל ש-Sidewinder נכנס למצעדי הפופ האמריקאי והפך את האלבום הזה להצלחה מסחרית. יחד עם זאת, זהו האלבום שבו לי מורגן באמת יצא לחפש יותר מאשר באלבומים אחרים שלו, מה שהופך אותו להרבה יותר מעניין. קטע הפתיחה, 16 דקות של שלמות הוא בעצם האלבום כולו, הוא מכיל את כל האלמנטים שאחר כך יפוזרו על פני הקטעים האחרים. ולמרות שכמו תמיד אחרי קטע אפי כזה, כל הקטעים האחרים נראים פתאום פחות חשובים, צריך וכדאי לתת להם את הכבוד הראוי להם. The Joker הוא קטע שכולו כייף טהור.

httpv://www.youtube.com/watch?v=DI-8F0MRmrs

הכייף נמצא במוזיקה של מורגן, ובגלל זה אני כל כך נהנה להקשיב לה. בשונה מג'אזיסטים אחרים שהתעסקו בחקר רציני של עצמם דרך המוזיקה, לי מורגן מצטייר כאדם סופר מגניב וחביב, אם זו המוזיקה שהוא כותב. הוא התכתב במהלך השנים האחרונות שלו עם מקצבי Boogaloo, מעיין פיוז'ן של מקצבי ממבו ולטיני שאפשר למצא אחר כך בצורה מובהקת בקטעים כמו Yes I Can, No You Can’t מהאלבום השני האהוב עלי שלו – The Gigolo.
httpv://www.youtube.com/watch?v=qDY_konNR20
וכמו כל מוזיקאי דגול, לי מורגן נרצח, על הבמה, על ידי החברה שלו ביריית אקדח ישר ללב. הוא היה בן 33 ועד היום אף אחד לא מצא ארץ חדשה.

 האזנת לי מורגן נוספת : Take Twelve

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה