פואנטה

"I was on acid and I looked at the trees and I realized that they all came to points, and the little branches came to points, and the houses came to point. I thought, 'Oh! Everything has a point, and if it doesn't, then there's a point to it.'" – Harry Nilsson

הארי נילסון הוא כותב שירים וזמר אמריקאי, שמי שכבר מכיר אותו, מכיר אותו בזכות הקאוור שלו לשיר של פרד ניל Everybody's Talking בסרט 'קאובוי של חצות' (כמה זה כייף לתרגם שמות של סרטים? מאד כייף). (אני לא יכול שלא לקשר לביצוע האלמותי של פרד ניל האחד והיחיד).

אבל הארי נילסון, כדרכם של אמנים של להיט אחד, היה יצור מורכב בהרבה. נילסון היה כותב שירים נפלא, שתמיד שוטט בנתיבים שהמציא לעצמו במחוזות הפופ, וכאשר הוציא את אלבומו הראשון בשנת 1966, הוא גם הפך להיות חביב על הביטלס, וכידוע, קשרים בתעשייה זה טוב.
המוזיקה שלו תמיד נשמעה לי צנועה, מלאת לב ונחמדות שכזו, של דוד טוב עם כיס מלא בממתקים. היה לו חוש הומור שנכנס לתוך המוזיקה, בצורה שופעת מספיק כדי לצבוע את המוזיקה בחן הייחודי שלו, ובצורה קמצנית מספיק כדי לא להפוך את המוזיקה לדחקה.

בשנת 1971 יצא סרט אנימציה ואלבום שכתב נילסון ואשר דובב על ידי חשודים מתבקשים כמו דאסטין הופמן ורינגו סטאר, בשם The Point. הסיפור מאחורי 'דה פוינט' הוא חציו בעל מסר, וחציו קצת מגוחך, חציו בעל לב וכוונה טובה, וחציו בידורי. קצת כמו הכבש השישה עשר – הוא מתאים לילדים וגם להוריהם. בכפר אחד, לכל האנשים יש ראש מחודד, חוץ מלילד אחד בשם Oblio שהוא היחיד בעל ראש מעוגל. כדי להסתיר זאת, הוא מסתובב עם כובע מחודד וקורים כל דברים שאני לא אספר כי חבל להרוס.
הנקודה היא שבכל מקום שאין בו נקודה, צריך לחפש איפה מתחבאת הנקודה. הבנתם? לא משנה.

נילסון כבר היה ידוע בשלב הזה והאלבום עם שירי הסרט הצליח, וגם האלבום הטוב ביותר שלו Nilsson Schmilsson שיצא באותה השנה. שנה קודם, הוציא נילסון אלבום אהוב עלי במיוחד שבו הוא מבצע שירים של אמן עדיין לא מוכר בשם רנדי ניומן, שגם הוא מומלץ. הוא המשיך להחיות את הקסם הנילסוני, האניגמטי משהו, גם באלבומים הבאים, אבל ב'הנקודה' קיים סוג מסוים של קסם ילדותי ונאיבי ובוגר ורציני באותו הזמן, וזהו תקליט נפלא שאני ממליץ עליו לכל אדם שמחפש את הפואנטה.

הארי נילסון מת בשנת 1994 בשל בעיות בריאות, וכאחד שהבין את הפואנטה.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פואנטה

  1. מאת יוסי‏:

    צריך להזכיר את הקשר המיוחד שהיה לו לחיפושיות ובמיוחד ללנון שהיה שותף שלו לפחות באלבום אחד, והיכולת שלו לבצע קאוורים ולהעיק להם מימד אישי, לעיתים מעניין מהמקור.
    כל מי שרוצה להתעמק ביצירתו (ויש במה), בלוג ייחודי כולל הקלטות נדירות, ראיונות ומה לא : http://fortheloveofharry.blogspot.co.il/

כתיבת תגובה