קשר משפחתי

בחודש וחצי האחרונים אני מקשיב בעיקר לפסקולים.
אינספור שעות אני שורף בהאזנה למלחין הנדיר הזה Bernardo Sassetti(לינק לבלוג), שנפל למותו מצוק לפני חודשיים. יש גם המון מוזיקה מ-אניו מוריקונה אבל גם מלחינים אחרים כמו Riz Ortolani ואחרים.
השבוע הקשבתי הרבה גם לפסקול המקסים שפול מקרטני הכין לסרט The Family Way שיצא בשנת 1966.

בשנת 66, קצת אחרי הופעתם האחרונה בהחלט של הביטלס בקנדלסטיק פארק, סאן פרנסיסקו, כולם יצאו לטיים אאוט. רינגו לא עשה כלום. כל האחרים היו פעילים. ג'ורג' התקמצע בסיטאר שלו, ג'ון שיחק בסרטו של דיק לסטר How I Won The War ופול מקרטני קפץ על ההזדמנות לפרק באופן זמני את ה-Lennon-McCartney ולהיות רק 'מקרטני' בכתיבת הפסקול. הוא לא ידע דאז שג'ון התבאס עליו, כי הוא חשב שהוא יצורף גם לפרויקט, אבל רק בשנת 1994 יוקו אמרה לפול שג'ון סחב את זה קצת בבטן.


הפסקול, מרגש ומלודי, מתקתק מדי לעתים אבל ברוח התקופה ואופי הסרט (שמספר על זוג צעיר שרק נישא), הוא עובד ואפילו – מרטיט.
פול מקרטני לא וויתר גם כאן על נוכחותו של ג'ורג' מרטין. המפיק המסור של הביטלס נקרא לכתוב את העיבודים המהפנטים, לתזמר את הכל והביא את האורקסטרה שלו כדי לנגן באלבום.
גוון קלאסי-פופי, עם קטע אחד שזורק קצת לכיוון המאריאצ'י, קטע אחד שהוא סיקסטיז-בלשי-ג'יימס בונדי, ומספר ווריאציות על הת'מה המרכזית שנקראת Love In The Open Air.
בד"כ מפספסים את הפסקול הזה כשסוקרים את עבודות חברי הביטלס, אל תרשו שזה יקרה גם לכם.

Paul McCartney – The Family Way VI

Paul McCartney – The Family Way VII 

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קשר משפחתי

  1. פינגבאק: באנרגיות קרירות וחיוביות |

כתיבת תגובה