טונאליות אלקטרונית: על לואי ובבה בארון ומד"ב של הפיפטיז


הצמד Louis and Bebe Barron התגלו על ידי מפיק מטעם חברת הסרטים הגדולה MGM, במועדון ביטניקי קטן בגרינוויץ' ווילאג', ולקח אותם להפקת הסרט העתידני The Forbidden Planet, שיצא בשנת 1956. הם נלקחו לחבר את המוזיקה לסרט ועשו עבודה לא רעה בכלל. Bebe הייתה בעלת תואר במוזיקה והלחנה ו-Louis בנה מעגלים חשמלים. המוזיקה, בעצם, לא הייתה בכלל מולחנת, היא הייתה אוסף של רעשים וצפצופים מוזרים, אפקטים מאד בסיסים של אלקטרוניקה נסיונית וראשונה, שלואי ייצר באמצעות מעגלים חשמלים ומכשיר ששמו Ring Modulator. התפקיד של Bebe היא לעבור על שעות של הקלטות טייפ ולחבר ולהדביק ולמצא את הקטעים הטובים שיתאימו לסרט.

httpv://www.youtube.com/watch?v=8y4crGU7dkg

כך נולד בעצם, הפסקול האלקטרוני הראשון אי פעם. הצלילים ש-Louis הפיק, אמנם נשמעו גם כמה שנים מאוחר יותר, אבל הם הופקו באמצעות מכשיר Moog בצורה הרבה יותר קלה. לואי ובבה הקדימו את זמנם אבל לא ממש קיבלו קרדיט על כך.

הסיבה לקרדיט שלא ניתן הייתה פוליטית. איגוד המוזיקאים האמריקאי, שבו הצמד לא היה חבר, לחץ את אולפני MGM לשנות את הקדיט מ'הלחנת מוזיקה' ל Electronic Tonalities. ומכיוון שאחרי שינוי הטייטל, לא ניתן הקרדיט למוזיקה לאף אחד, הרי שהוא גם לא הועמד לפרסי האקדמיה של אותה השנה, לקטגוריית הפסקול. האיגוד לא הסכים לקבל את השניים כחברים כי דאז הם פחדו מזילות המוזיקה, ופחדו שהמדיום יהפך להיות המסר ושהמוזיקאים שלהם ימצאו עצמם בלי עבודה, קרי – פחדו מהטכנולוגיה שתשנה את החיים (מתי זה כבר קרה בהיסטוריה) – וכתוצאה מהפיאסקו עם הקרדיט על פסקול הסרט, השניים לא עבדו שוב בשביל הוליווד, כמלחינים. הם עשו לביתם והמשיכו ליצור מוזיקה אלקטרונית חדשה ונסיונית.

הם כבר היו בעלי אולפן משלהם בניו יורק, עם המון מכשירי אפקטים שבנו בעצם, אוסילטורים (מחוללי גל קול), וכל מיני צעצועים כמו spring reverb שהפיקו סאונדים, שהיום כל המוזיקאים עם זיקה אלקטרונית מינימלית, היו מתים להפיק גם. הם זכו לפירגון גדול מהצד האוונגרדי של הניו יורק, כשג'ון קייג' גילה אותם ובא להקליט אצלם בתחילת הדרך, וביקש מהם להיות הטכנאים. הוא גם זה שהציע להם לכנות את הסאונדים שלהם 'מוזיקה'.

שלוש דקות של דוקו על הצמד והפסקול

המהפכנות של הצמד Louis and Bebe Barron לא תסולא בפז, האנשים האלה הכניסו להוליווד בדלת הקדמית צלילים וקונספטים שהיו דאז שמורים לאנשים בחלוקי מעבדה במרתפים של אוניברסיטאות, ושמו אותם בפיצ'ר מושקע מאד של מגה-אולפן. הפסקול שהם עשו לסרט Forbidden Planet (שאותו לא ראיתי) הוא לא ממש מוזיקה כאמור, הוא יותר קוריוז מעניין ומסמך היסטורי, אבל לפי הקטעים שיש ביוטיוב, גם הסרט הזה הוא לא ממש סרט, הוא יותר קוריוז מצחיק ומענין על סיי-פיי קדום, מלא צבעים ולזלי נילסן הצעיר.

קנו דיגיטלי כאן.

ובלי קשר, לראות את הרובוט הפרימיטיבי הזה בסרט זה דבר נורא מצחיק, שמזכיר לי את הסקץ' הזה של זאפה על מונסטר מוביס מתחילת ימי הקולנוע.

 

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על טונאליות אלקטרונית: על לואי ובבה בארון ומד"ב של הפיפטיז

  1. פינגבאק: בחזרה לשנות הקסם |

כתיבת תגובה