אלבום של חרחורים

אז אחד האלבומים היותר טובים ששמעתי עד כה בשנה הזו, שהיא גדושה מאד בדברים טובים, הוא תקליט הקאמבק של הלהקה הבריטית Gallon Drunk.
החברים האלה הוציאו אלבום ראשון מעולה בשנת 1992 והוציאו מספר אלבומים לאורך השנים, האחרון שבהם ב 2007. היחיד שנשאר קבוע בלהקה הוא בעצם הזמר\גיטריסט\מקים הלהקה James Johnstone (שהתברר לי היום שהוא גם חבר ב-Faust, מה שמקנה לו אות מסדר כבוד אצלי בבית).

אני מודה, עטיפת האלבום החדש שלהם  The Road Gets Darker From Here היא יותר פרונט קאוור של להקת היפסטרים עם The תקוע איפהשהו בשם, אבל שלא תתבלבלו, מדובר בשפריץ של אנרגיה על פניו של המאזין. זה משלב קצת פאנק, קצת bad seeds, רגעים קטנים של ג'אז והרבה מאד Mudhoney (מה שמכיל בתוכו MC5 וסטוג'ס וסטונז).
אני מצטער, אני מקשיב לאלבום הזה ושומע את מארק ארם צורח את Where is the future, כי האלבום של Gallon Drunk נשמע כמו אלבום אבוד של מאדהאני  שהיה צריך לצאת בין Under Billion Suns לבין The Lucky Ones. רק שניכר שגאלון דראנק, בניגוד למאדהאני יודעים לנגן קצת יותר טוב והם גם לוקחים את עצמם טיפה יותר ברצינות ובאלגנטיות ופחות הולכים לכיווני הציצי-בירה של ארם והחבורה שלו.

אלבום כייף, במיוחד אם אתם צריכים קצת חרחור בחיים שלכם.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה אלבומי 2012, סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אלבום של חרחורים

כתיבת תגובה