קלטות ומקרני שקופיות


ישר מהתווים הראשון של השיר הראשון באלבום הראשון של Sam Flax, ידעתי שאני אוהב אותו. אתה פשוט יודע דברים כאלה, ואז השיר הראשון נמשך להיות כזה שיר בנזונה בשם Fire Doesn't Burn Itself (מה שנכון נכון), שהתחלתי לחפש מה ומי אלה. ובכן, לא מצאתי הרבה יותר מדי, אבל החממה שבה יצא האלבום הזה, Burger Records, אחד הלייבלים השווים ביותר שפועלים היום ורוב העולם לא יודע מזה, היא גושפנקא טובה והמשכתי להאזין לאלבום הזה.  אגב, ריליס אחר של הלייבל ששווה לכם לבדוק הוא זה של גאפ דרים)

הצד האומנותי משלב את לוס אנג'לס בסבנטיז, קלטות ומקרני שקופיות, או בקיצור – סוג של Ariel Pink פוגש את סטיבי מור. גרובים כבדים של מכונות תופים ישנות מהאייטיז, גיטרות פאזיות כמו שאנחנו אוהבים בבלוג הזה ושירים אחד אחד – כמעט. כמעט, משום שהקטעים האינסטרומנטלים שמשמשים fillers באלבום הזה, הם בערך שבע מאות רמות מתחת לשירים שיש כאן. למשל הקטע Dark Water, שלא ברור מה תפקידו או הקטע Crystal Death שנשמע כמו הומאג' נחמד לוונדי קארלוס. מצד שני יש שיר כמו Child Of Glass, שמזכיר לך כמה האלבום הזה מעולה, כשיש בו מילים.

אז למרות שלא מדובר באלבום מושלם, וההפרש בין הקטעים המושרים לקטעים האינסטרומנטלים הוא שמיים וארץ, גם מהבחינה הסגנונית, Age Waves, האלבום הראשון של Sam Flax מבטיח דברים טובים לגבי המשך הדרך. אפשר לשמוע את האלבום במלואו בבנדקמפ.

SAM FLAX – Fire Doesn't Burn Itself

SAM FLAX – Child Of Glass

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה אלבומי 2012, סקירת אלבומים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קלטות ומקרני שקופיות

  1. פינגבאק: Branes - Perfection Condition | Small Town Romance

כתיבת תגובה