החיפוש חמישי

ג'ורג' מרטין, המפיק האגדי של הביטלס, נחשב תמיד ל'Fifth Beatle'. יש לכך סיבה טובה, שכן ג'ורג' מרטין היה זה שעשה מהביטלס להקה. הם הגיעו אליו נגנים טובים עם כריזמה מהחלל החיצון, והוא הדביק את החבילה הזו ביחד, עזר להם להעיף את פיט בסט (המתופף הכי חסר מזל בהיסטוריה) והיה קשוב מספיק כדי לתת להם להוציא אלבום ראשון שרובו שירים מקוריים. הוא גם ידע לקחת שיר, דאז עוד בסטייל של רוי אורביסון, בשם Please Please Me ולהפוך אותו לפצצת אנרגיית רוקנרול. הפצצה הזו תביא לביטלס את המעמד המיוחל של סינגל שכובש מקום ראשון במצעד הבריטי ומשם הכל היסטוריה.

זה היה המאפיין העיקרי של התקופה הראשונה של הביטלס עם מרטין – סדר בבלגן. מה שקרה מאמצע חיי הלהקה ועד פירוקה הוא לטעמי יותר מעניין. ההתפחות של הביטלס כלהקה שזונחת לאט לאט את הרוקנרול השורשי והרית'ם אנד בלוז שהם נגעו בו, והחיפוש אחרי כיוונים חדשים, בא למרטין כמו כפפה.
מרטין הוא בוגר אקדמיה בהלחנה ותיזמור ועיבוד, נגן פסנתר ואבוב, הכשרתו קלאסית. לפני שפגש את הביטלס, הוא היה בעל תפקיד בכיר בלייבל Parlophone, תת-לייבל של EMI והפיק סינגלים בסגנונות שונים אבל לא עסק יותר מדי ברוקנרול. ואז הביטלס הגיעו. לכן, כשהם התחילו לחתוך הצידה לכיוונים חדשים, מרטין נדלק ותודות לפתיחות של הלהקה ללמוד מהמבוגר האחראי בחדר, הוא הכיר להם אלמנטים חדשים במוזיקה.

למשל, הוא היה זה שהכניס לפול מקרטני את העיבוד לרביעיית מיתרים ב-Yesterday. לא רק שהביטלס גם ככה היו נבוכים מהשיר הזה, שיצא רק שלוש שנים אחרי Twist And Shout והיה סוג של אנטיתזה ללהקה הפרועה ההיא, מרטין עוד דחף להם עיבוד מיתרים שעוד יותר ריכך את הבלדה הרכה. וזה עבד בול.
באלבום אחר, Rubber Soul, הוא הכניס פסנתר חשמלי שנוגן במהירות כפולה כך שיישמע כמו צ'מבלו ב-In My Life. באלבום אחר כך, Revolver, הוא הראה להם את סוד הטייפים שמנגנים אותם ברוורס כדי ליצור סאונד פסיכדלי ואישר ללהקה שזה בסדר לכתוב שיר עם אקורד אחד. הוא גם כתב את עיבוד המיתרים של אלינור ריגבי, עוד שיר מגה-חריג בשביל הביטלס, שמגיע אחרי החפירה הפסיכדלית של Taxman. באלבום הזה גם מופיעה חטיבת כלי הנשיפה של Got To Get You Into My Life או, כלי שאף אחד לא הכיר חוץ ממרטין – קרן יער, סולו של אלן סיביל ב For No One.
כמובן שאחר כך הגיע Sgt. Pepper האלמותי, אחרי שהלהקה הפסיקה להופיע ב-66 והתרכזה בעבודת אולפן, כאן שיתוף הפעולה עבד שעות נוספות ומרטין כיכב בגאוניותו.

George Martin

השיח על עבודתו של מרטין עם הביטלס מקנה לו את מעמד הגאון שהוא, בזכות מה שעשה לשירים של הביטלס. אבל עולה השאלה – כמה מסך החבילה הם הביטלס עצמם וכמה מרטין עצמו? אותה שאלה, אגב, אני שואל את עצמי לגבי יחסי הכוחות בין ג'וני גרינווד, האיש מאחורי הסאונד האקספירמנטלי של רדיוהד – לבין המפיק הקבוע שלהם נייג'ל גודריץ'.
תשובה טובה למידת עוצמתו המוזיקלית של מרטין אפשר למצא במספר דוגמאות מעניינות.


פסקול הסרט 'צוללת צהובה', מהאלבומים הפחות נחשבים של הביטלס. חציו הוא שירים של הלהקה שנשארו על רצפת העריכה מסשנים קודמים וגויסו לטובת פס-הקול, אבל חציו המעניין יותר לטעמי, הוא קטעים מקוריים שכתב מרטין.
Pepperland (ראו וידאו פה למעלה) הוא נעימה קלאסית-בריטית-קלאסית מהפנטת ביופיה, ואחר כך מופיעים עוד כמה קטעים קצרים יותר ומוזרים יותר שמקבלים משמעות בעת הצפייה בסרט עצמו, אבל שלעצמם מוכיחים את יכולותיו התזמורתיות והקומפוזיציוניות של מרטין. הקטע הסוגר את הפסקול הוא עיבוד מתוזמר לקטע Yellow Submarine שנקרא בפסקול Yellow Submarine In Pepperland.
ההיסטוריה הביטלסית פוסחת על העבודה הנפלאה של מרטין בפסקול הזה וחבל – ובענק.

פחות ידוע, שמרטין עצמו הוציא מספר אלבומים תחת שמו, משירי הביטלס, מתוזמרים לעילא ועילא.
Off The Beatles Track הוא אלבום נפלא של שירי הביטלס שיצאו עד שנת 1964 (שנת יציאת האלבום) ובהם הוא תיזמר לביג-בנד את She Loves You, עשה מ-Dont Bother Me בוסה-נובה שמובלת על ידי מפוחית עם כינורות ברקע, הכניס כינורות כבדים לצד ריקודי קנקן ל-All I've Got To Do ועשה ג'יימס בונד או אם תרצו, Lalo Schiffrin מ-All My Loving.

(האלבום במלואו)

הוא המשיך שנה אחר כך והוציא את Help, באותה השנה שיצא האלבום Help של הביטלס. בגרסתו של מרטין, כל שירי Help מעובדים ומתוזמרים ומבוצעים אינסטרומנטלית. הוא המשיך והוציא אלבום נוסף בשם George Martin Instrumentally Salutes The Beatle Girls בשנת 1966 והמשיך באותו השטיק. הפעם הוא לקח שירים כמו Here There And Everywhere, She Said She Said, ניתק לחלוטין את הדיכאון של I'm Only Sleeping ועשה ממנו פתיח של תוכנית טלוויזיה, Got To Get You Into My Life הפך למוזיקה של סרט מתיחות גרמני ועוד ועוד.

קל לפטור את אלבומי הביטלס המתוזמרים של מרטין בתואר 'מוזיקת מעליות'. וגם קצת בצדק.
מדובר במוזיקת מעליות מהסוג שכבר בשנות השמונים נשמעות צ'יזיות וישנות. אבל לו רק בשביל לקלוט את יכולותיו של מפיק העל של הביטלס, שווה לשים את האוזן על כמה מהעיבודים של מרטין, ולזכור שהתקופה שבה יצאו אלבומי ה-Easy Listening האלה, היא תקופה שבה פרח ז'אנר האקזוטיקה-לאונג', ויוצרים נפלאים כמו Les Baxter או הנרי מנסיני עשו בוכטות מהמעליות האלה. לזכותם של מרטין,בקסטר ומנסיני, ייאמר שהעבודות המוזיקליות שלהם היו חכמות מאד, עשירות ומעניינות בתחומי הז'אנר. האזנה לתקליטי התזמור של מרטין, היא עונג גדול, שמוכיחה את יכולותיו המופלאות, מומלץ.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, סקירת אלבומים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה