פוסט אורח וחלוקה: דניאל היגס

דניאל היגס הוא אמן טוטאלי. כשהיה בארץ בפעם שעברה, ניגנתי לפניו וזו הייתה חוויה מאד מיוחדת לפגוש אותו. הוא היה נחמד מאד ומפרגן ושוחחנו הרבה על ג'ון פאהי, ואני זוכר שבאחד הקטעים שניגנתי, הוא ישב ממש מטר ממני באוגנדה, והייתי שקוע בנגינה עם עיניים עצומות וכשפתחתי אותן באמצע הקטע, אני זוכר אותו יושב ומתבונן בי במבט חודר, כאילו מחפש סאבטקסט מתחת למה שקרה שם בחדר. אז התאהבתי בו לגמרי. השבוע הוא יהיה שוב בארץ ומפאת חוסר זמן לכתוב עליו, ביקשתי מ-Yavin Arba שיכתוב כמה מלים על האמן המיוחד שהוא דניאל היגס. כמו כן – מגרילים כרטיס חינם להופעה בלבונטין ביום חמישי למי שיכתוב בקומנט למטה, איזה קעקוע היית רוצה שהיגס יקעקע עליך, ואיפה. זה לא מחייב אתכם כמובן.

דניאל היגס

פוסט אורח מאת Yavin Arba

לקראת ההופעה של דניאל היגס השבוע חשבתי לכתוב כמה מילים על מה שמושך אותי במוזיקה שלו, ויותר לעניין: למה אין סיכוי בעולם שאני הולך לפספס את ההופעה הזאת.
אפשר לכתוב הרבה על הדיסקים שדניאל היגס הוציא במהלך השנים, על ההתחלה ב Lungfish שלא ניתן לערער על כבודם בסצנת הפאנק/פוסט-פאנק ומשם לתפנית שלו לכיוון הפולק ומוזיקה הניסיונית.
במקום לתת סקירה טרחנית, הייתי דווקא מעדיף לדבר קונקרטית על המוזיקה של היגס כיום, ובמיוחד על כמה ההופעות שלו הנן חוויות חד פעמיות. צפיתי בקליפ  של היגס, דוניץ ותלמודי בקפה OTO בלונדון. המוזיקה שם והאופן בו הם ניגנו מבליטים בשבילי את הרגעים המיוחדים האלה במוזיקה של דניאל היגס בהם פשוט אי אפשר לשים את הגבול בין הפולק לאקספרימנטלי – כבר אין טעם לחשוב איפה אחד נגמר והשני מתחיל. מצד אחד, היגס עושה רושם שהוא מאד רציני ובעל כבוד עצום למסורת האמריקנה ומצד שני הוא יודע בדיוק מתי לעוות אותה לצרכיו.

אני מאמין שהיגס הוא מופת לחוסר התפשרות וחדשנות. לדוגמה, הגישה שלו לנבל-פה היא הכי מקורית שנתקלתי בה, ואני מודע לאופן בו זה נשמע דיי משעשע לדבר על כלי קטנטן שמשמש בעיקר לתת קצב במוזיקת קאנטרי ככלי שניתן לדבר על שימוש מקורי בו. יחד עם זאת, ההתרכזות בכלי בלי שום ליווי, או עם ליווי מאד מינימלי בשילוב אופן הגברה מסוים חושפים את הנבל-פה כמכשיר רב עצמה של אוברטונים הפתוח למשחקים רבים בגווני צליל שונים בכלי קטן שיכול, ואפילו עדיף, שיהדהד כמה שיותר בחלל. לא התייחסתי לכלי הזה ברצינות עד ששמעתי את דניאל היגס מנגן עליו בהופעה חייה.

 ועם כל החוב שזה חב לקאנטרי ולפולק האמריקני, הוא לעולם לא נשמע כאילו הבחירות המוזיקאליות שלו, אפילו כשזה מנגן בעיקר בבאנג'ו, נעשות מתוך איזושהי השענות עצלה על מסורת של מוזיקה שכיום יכולה להיכתב כמעט באופן אוטומטי ומעצמה. כשהיגס רוצה, הוא לא יהסס גם להשתמש בסולמות מן המזרח הרחוק (כמו שניתן לשמוע בחלק מהשירים בלינק המצורף), הוא לא יהסס להשמיע רעשים חזקים או לנבוח כמו כלב. באמת קשה לשים את האצבע על הרגעים האלה שהיגס "סוטה" מדרך הישר. נדמה ברוב המקרים שכל שיר משרה אווירה של אי נוחות בסיסית כשזה מתבקש לענות על השאלה "מה אתה?". דומני שהמוזיקה של היגס היא שיקוף דיי נאמן של הבנאדם עצמו, ש"דניאל היגס" הוא עוד מסכה שכנראה מונחת על עוד מסכה – איש מזוקן ומקועקע שלעיתים מתלבש כמו ניצב מהסרט "זה יגמר בדם". כזה שאם היינו פוגשים ברחוב לא היינו יודעים איך להתייחס אליו, שגם אם היינו אמריקאים בדרום כנראה שלא היינו יודעים במה מדובר. אני מודה כי בשמיעה ראשונה לא ידעתי כיצד להתייחס אל המוזיקה של דניאל היגס עד שהתמסרתי. זה משהו שאני אוהב לעשות – ללכת לאיבוד בתוך משהו נעלה יותר, ולפעמים, או ברוב המקרים, צריך להתעלות מעבר לעצמך בשביל זה.

אני לא חושב שהיה זה צירוף מקרים שסיבוב ההופעות האחרון של דניאל היגס היה עם הרכב המנטרה-דום האמריקאי OM, שגם סבל הרבה שנים מחוסר אפשרות בסיסית לעיכול על ידי רוב המאזינים. גם אליו בסופו של דבר התמסרתי, אף על פי שהאזנה לאלה ולהיגס אחד אחרי השני יכולה להיתפס כתרגיל באקלקטיות, אם נשים אותם אחד מול השני נמצא כמה נקודות השקה מאד מעניינות.

מוזיקלית, אף על פי הבדלי הסאונד התהומיים בין הסאונד החשמלי והבומבסטי של אום והבאנג'ו האינטימי של היגס, שני האמנים מוצאים המון ניואנסים ומקום לביטוי בקרב חומרים מוזיקאליים יחסית מצומצמים. דניאל היגס יכול לשיר דקות ארוכות על אקורד אחד מבלי לשעמם כמו שOM יכולים לנגן חצי שעה קומבינציות שונות של אותם ארבעה תווים. יחד עם זאת, המינימליזם הלירי של המנטרות שOM מבססים את רוב השירה שלהם עליו מצטמצם לעוד נדבך בארסנל הווקאלי של היגס. הוא מציג מגוון הרבה יותר רחב של נושאים ווירטואוזיות ווקאלית שקשה להשוותה לאמנים אחרים.
כן, הוא לעתים יכול להתפרש כמו תלמיד נאמן של הנצרות האורתודוקסית של דרום ארה"ב, אבל רוב הזמן הרוחניות שמגולמת בשירה ובליריקה שלו היא בעלת אופי לגמרי מקורי ואישי, לפי מיטב המסורת האמריקאית המפוארת (אך אזוטרית יש להודות) של התנגדות למיסוד הדת דרך מוסד ריכוזי כמו כנסייה או קהילה דתית אחידה. אולי זאת אינטרפרטציה מאד סובייקטבית, אבל כשאני מקשיב להיגס רבות הפעמים שאני מוצא את עצמי מדמיין דרכי חיים ואינטראקציות חברתיות אוטופיסטיות, אנשים מתקהלים סביב שירתו של הכומר-שאמאן, שנבחר לתפקיד כאמן ותו לא, שרק השירה והמוזיקה מספיקים לתחזק ולהקל על קשיי היומיום. אני מדמיין אמריקה אחרת.


 אני באמת מתרגש לקראת החוויה של לשמוע את היגס בלייב, עם כל הדיבורים שבין השירים, עם האילתורים הקטנים והגדולים והכריזמה של האמן והדיאלוג המוזיקאלי שהוא מנהל עם המוזיקאים המוכשרים שמסביבו. אולי אפילו כדאי לוותר על התיאור במונחים של מוזיקה; אני מצפה בכיליון עיניים ללכת לאיבוד בתוך משהו נעלה, ביחד עם הקהל והמוזיקאים שעל הבמה.

***

21.3 Levontin – 20:00
23.3 Uganda– 21:00

איוונט פייסבוק

***

ובעניין אחר, מחר (שני) אני אמלמל כמה מילים על טאונס ואן זנדט ב'חוג לתולדות המוזיקה', קפה קלמנטיין , 21:00, תל אביב

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה הופעות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על פוסט אורח וחלוקה: דניאל היגס

  1. מאת ניר‏:

    מזאת אומרת… קעקוע עם הכיתוב: "ביבי הגבר" על רקע כוכב עם דיוקנו של כבוד הרה"מ, וליד חתימה של היגס. כל זה על לחי ימין כמובן, של הישבן.

  2. מאת Dhyan‏:

    היגס הנ"ל לא נשמע כמו כוס התה שלי. למרות שהוא מאד מעניין אני מעדיף קפה.

    ואפרופו מעדיף – חבל שפספסתי את המלמול על טאונס – הוא בטח לא היה מקעקע אבל היה בוחר משהו טוב לשתות

  3. a tattoo of himself committing seppuku

  4. מאת ברק‏:

    קעקוע של בנג'ו בצבעים ירוק כחול וסגול שבצמוד אליו יש עלי כותרת של פרח.מסביבו 4 ראשים בצורת הפרצוף של היגס, מעוטרים בעין שלישית שמביטים לעבר הבנג'ו בפה פתוח והעין השלישית מקרינה אור צהבהב.
    הפרצוף של היגס צבוע בצבעי אפור/כחול(כמו חלק מהקעקועים שלו) והעיניים שלו צהובות ואדומות.

    (:

  5. מאת דניאל‏:

    קעקוע של לוגו האתר, על המצח.

    כרטיס?

  6. מאת יסמינה‏:

    קעקוע קטנטן של יצור-אורגניזם מתרשים של Ernst Haeckel – אחד מאלה: http://krisbunda.com/blog/index.php/2011/07/03/100-beautiful-illustrations-of-biologist-ernst-haeckel-art-forms-of-nature/

כתיבת תגובה