הם בני אדם רגילים כאלה

ג'ון לנון בזמנו אמר על הביטלס
We were four guys, then I joined the band, then George joined, then Ringo joined. We were just a band but we made it very very big, that's all.

והוא גם אמר בראיון אחר, על הפירוק שלהם
It's only a rock group that split up, it's not important

אני לא יודע אם בזמן שהביטלס היו קיימים הוא באמת התייחס ללהקה כארבעה אנשים שנפגשו וניגנו ועשו להקה מגה גדולה ואז נפרדו, פשוט וחסר חשיבות אמיתית בראיית מאקרו. אולי המפגש עם יוקו והפירוק של הביטלס שנתיים אחר כך שיחררו אותו מאיזו תחושת חשיבות עצמית שמקרטני, בהשוואה, ממשיך איתה עד היום. אולי זה בגלל שהוא התפנה מנטלית לדברים אחרים שעזרו לו לראות את העבר שלו כמשהו נחמד וחביב שהסתיים בלי לעשות מזה רעש גדול.

חשבתי על זה כשנדלקו האורות באולם בדקה שהקרנת הסרט 'שק של סנטימנטים' של אבידע ליבני, דוקו חדש על סיבוב הפרידה של כוורת, הסתיימה וכולם עמדו על הרגליים ופנו ימינה לכיוון היציאה. התחלנו ללכת ובשורה לפני עמד גידי גוב כאחד האדם שיוצא מקולנוע ואומר למי שעמד לידו – 'טוב, התיק עלי, המפתחות פה, יאללה בוא נזוז'. הוא הוביל את הלהקה הכי חשובה שהייתה בישראל (במובן של מאסות) ושנחרטה בלבבות דורות מעריצים שמתחדשים פעם אחר פעם, אבל כשהוא עומד מרחק של עשרים סנטימטר ממני, הוא לא הגידי גוב שאליו מרגישים שקים של סנטימנטים, אלא סתם גידי אחד שיוצא מקולנוע. הלהקה שלו, היא להקה חשובה, אבל אם המפתחות שלו יפלו באולם, זה יהיה תיק רציני למצא אותם אחרי שהוא יגיע לאוטו שלו בחניה. של גן העיר. בתל אביב. בישראל. אין בסיטואציה הזו שום קסם, וכשג'ון לנון מתראיין ומספר על הביטלס, גם שם אין קסם, במציאות הזו, וכנראה שזה בגלל שהיא כלל לא קיימת, היא מן הסתם הייתה ותהיה שפוטה של האטומים בראשו של המתבונן.

כוורת - שק של סנטימנטים

חברי כוורת לא יוצאים כאנשים מיוחדים במיוחד. הם פשוט חבורה של שבעה מילאומיניקים שנפגשו לפני ארבעים שנה להקים להקה ופעם בכמה זמן הם נפגשים שוב, מלאי חן וחוש הומור, ומנגנים את אותם השירים בצורה מצויינת. אולי עם מינוס הגרונות הנשחקים לאט לאט עם הגיל. אבל מה שכן יוצא בסרט הזה זה המון המון חן, אותו סוג של חן שגרם לאמריקאים להתאהב בביטלס באותה מסיבת עיתונאים מפורסמת שבו שאלו את לנון how did you find America , והוא עונה Turn left on Greenland. הצחוקים האלה נובעים מחוש ההומור הפרטי של כל אחד מהחברים בביטלס ובכוורת, וכשהוא מגיע מוכפל פי ארבע או פי שבע, הוא יוצר את התמונה הזו שאנחנו מפרשים כקסם.

והסרט מעולה. הוא קולח והוא אישי אבל לא מתרפק מנקודת מבט של מעריץ, והוא מציג הצצה כייפית ומן הסתם לא מלאה, לתהליך הזה של העבודה על מופע הפרידה שלהם. הוא חוסך את הוויכוחים שאולי היו שם בחדרי החזרות ואולי לא והוא חוסך את החששות והלבטים והספקות שאולי היו שם ואולי לא. הוא סרט שבשורה התחתונה מעביר את המסר של להקה בעלת חן, loveable, נעימה, כייפית, שלא תופסת את עצמה ברצינות. כולה להקת רוק, כמאמר לנון.
אבל אנשים הם מכלול של דברים ובצד הקוליות והפאן, מגיעות הסצנות שמחברות אותך לאנשים. גידי גוב שמתגעגע לאשתו שנפטרה, קלפטר שמספר בלקוניות על המחלה שלו ונרדם באמצע החזרה. אולארצ'יק שבמשך זמן רב מתלבט על איזה שיר לבצע בהופעה, פוגי שאחרי ניתוח בבטן.

אבל הסצנה היחידה שבה השק של הסנטימנטים שלי נפתח וגם הברזים של העינים, קרתה כשהם יורדים מהבמה בבריכת הסולטן, וסנדרסון נפגש עם הילדים הנרגשים שלו אדם ודינה. הם מספרים לו פעם אחר פעם כמה שהוא היה מדהים וכמה שההופעה הייתה מרגשת, וסנדרסון הוא כבר לא ג'ון לנון הציני, הוא פתאום דני החבר המתוק הזה של כל אחד מאיתנו, והוא מתחיל לבכות מהתרגשות והם בוכים איתנו, ואני בוכה איתם. וזה נמשך איזה חצי דקה של חיבור אותנטי בין אב לילדים, בין כוכב לקהל הצופה בו, נקודת הפיוז'ן של כל העולמות שהוא סנדרסון, שבקלות היה יכול להתחלף על ידי כל חבר להקה אחר בסיטואציה הזו ממש. וסנדרסון, כמו סנדרסון, מתעשת מהר, ובצורה הרס"רית מלאת הרוך שלו, הוא מיישר את שלושתם והם ממשיכים הלאה.

שק של סנטימנטים הוא לא סרט שמיועד רק למעריצי כוורת שרופים. הוא סרט שמחבר בצורה נפלאה כל אדם שאי פעם זמזם כשעמד בפקק איזו שורה מהמגפיים של ברוך – ישירות להוויה המיוחדת של הלהקה הזו, שעיקר ייחודה הוא שהם אנשים כמוני וכמוכם, קמים בבוקר, באים לעבוד על מוזיקה, רוטנים בחזרות, צוחקים על הכרס ועל קלקולי הגוף, ובסופו של דבר, הולכים להוציא את האוטו מהחנייה של גן העיר. ובזכות טשטוש הגבולות הזה בין כוכבים למעריצים והפיכתם של חברי הלהקה לסדרה של אנשים שהם כולם הבן של השכן, הסרט הזה עובד – ועובד בצורה מעולה.

בכורה חלק א': שלישי, 8.4, 21:00 ב-yes דוקו
בכורה חלק ב': רביעי, 9.4, 21:00 ב-yes דוקו

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על הם בני אדם רגילים כאלה

  1. מאת שרון רז‏:

    יפה כתבת, תודה, שרון

  2. מאת דנה‏:

    מחכה לראות את הסרט!

כתיבת תגובה