[פוסט אורח] כמה מילים על Fabrizio De André

פוסט אורח מאת אלה אילון.
לא הכרתי ולא שמעתי על פבריציו, אבל הפוסט הזה גם לי להאזין לכמה אלבומים שלו ומדובר במוזיקאי נפלא.
לא יודע עד כמה אצליח לעבור את מחסום השפה בהקשר שלו, יש מוזיקאים כמו דומיניק א' הצרפתי שאיתם השפה לא משחקת תפקיד,
אבל כך או כך, הוא נפלא וכדאי לכם להכיר אותו. ועכשיו – זכות הכתיבה לאלה.

fabrizio_de_andre0

את פבריציו דה אנדרה גיליתי בספרייה של האוניברסיטה. פגשתי שם מישהו שידעתי שגם הוא לומד איטלקית ואוהב מוזיקה, והתלוננתי בפניו שאני לא מוצאת מוזיקה טובה (כלומר: מוזיקה לטעמי) באיטלקית, למרות שחיפשתי רבות. כנראה שבאותה תקופה כבר גיליתי את הרוק המתקדם באיטלקית, אבל חיפשתי שירים עם היגיון בטקסטים, כדי שאוכל לשפר את האיטלקית שלי ולשמוע מוזיקה באותו הזמן. שאל אותי הבחור שפגשתי מהספרייה אם אני מכירה את פבריציו דה אנדרה. עניתי שלא, והוא שלח לי לינקים לשני שירים ""La Ballata Del Miche ו"La Ballata Del Amore Cieco O La Vanita". ה"בלדה על מיקה" מצאה חן בעיני מיד (למרות שלא הבנתי אף מילה בשמיעות הראשונות). כך הכרתי את דה אנדרה, המכונה בקרב אוהביו ומעריציו הרבים "פאבר" (Faber).

גילוי נאות: לבחור מהספרייה קוראים רועי ריק, והוא סולן הקולקטיב. רועי ואני תרגמנו בשנים האחרונות עשרה שירים של דה אנדרה מאיטלקית לעברית, והמטרה היא להוציא אלבום משירי דה אנדרה בעברית, בביצועו של רועי.

 **

פבריציו דה אנדרה (1940 – 1999) היה אחד מגדולי מוזיקאי איטליה. אפשר לומר – בזהירות, כדי לא להפחית מחשיבותו כCantautore (סינגר-סונגרייטר) עצמאי –  שהוא מעין שילוב בין בוב דילן (האיטלקי), לאונרד כהן (האיטלקי) וז'ורז' ברסנס (האיטלקי). מעבר להשפעתם הניכרת של שלושת המוזיקאים האלה על המוזיקה והטקסטים של דה אנדרה, הוא גם ביצע גרסאות כיסוי מתורגמות לאיטלקית לשירים של שלושתם.

דה אנדרה הופיע והוציא אלבומים במשך כמעט 40 שנה, והגיוון המוזיקלי והטקסטואלי שבהם גדול מאוד. אפשר למצוא בהם פולק מסוגים שונים, שאנסונים, בלוז, פרוג-רוק (רך) ופסיכדליה. השירים ברובם כתובים באיטלקית, אבל הוא הוציא גם אלבום בדיאלקט ג'נובזי (כלומר של גנואה, עיר הולדתו),  Crêuza de mä (1984),  ויש לו שירים בסרדנית (השפה של סרדיניה, בה חי דה אנדרה למשך מספר שנים ואף נחטף למטרות תשלום כופר) ובדיאלקט הנפוליטני ("Don Raffae").

דמותו של דה אנדרה איקונית כמעט בתרבות הפופולרית האיטלקית: שיערו השופע בצבע חול, בלוריתו המסורקת הצידה, גיטרה ביד, עיניים לא סימטריות וסיגריה נצחית בכף ידו או פיו. הסיגריה נצחית ממש (מוזמנים לחפש תמונות שלו בGoogle Images): גם על הבמה, גם בזמן ראיונות, ונדמה שגם כשכבר היה חולה וקולו הנמוך והחם החל להיסדק.

השירים של דה אנדרה קולנועיים משהו: מעברים מדמות לדמות, פלאשבקים של אחת הדמויות, התמקדות בעוברים ושבים תוך הליכה ברחוב. אם מחפשים מוצאים בשירים דמויות פאזוליניות, או פליניות (גם הם אמנים שהתמחו בשוליים) , וגם דמויות שכאילו יצאו ממערבון ספגטי. ה"קולנועיות" של הטקסטים והלחנים שלו גם ניכרת בדמיון מוזיקלי (בעיקר באלבומי הקונספט) למוזיקה של אנריקה מוריקונה, וגם בשיר "Una Storia Sbagliata" (בתרגום חופשי: "סיפור שגוי", או "סיפור שנגמר לא טוב"), שיר יפהפה ועצוב על הרצח של פייר פאולו פאזוליני ועל פאזוליני עצמו, שיצא כסינגל ב-1980. דה אנדרה חי, פעל וכתב בשנות הזוהר של הקולנוע האיטלקי.

ה"ברסנסיות" של דה אנדרה ניכרת בדמויות בשירים שלו, שחלקן הגדול הם אנשי שוליים: דייגים, זונות (גם ילדות זונות) ולקוחות של זונות, חייל החוזר מן המלחמה ולא מוצא את עצמו, רוצחים, מתאבדים, עניים, שוטרים שמתנהגים או לא מתנהגים כמו שצריך, אנרכיסטים ואלכוהוליסטים. בשירים רבים השוליים הם הם המרכז, או שהאדם ומעשיו הקטנים והפשוטים מודגשים ביחס לאל. דה אנדרה היה מבצע מחונן ורב הבעה (ברמה של חווה אלברשטיין), ולמרות סיפור העלילה בחלק משיריו, המילים הן במקרים רבים שירה ממש.

 **

איך מתחילים להקשיב לפבריציו דה אנדרה? אני התחלתי משני השירים ששלח לי אותו מכר, והמשכתי לאן שהיוטיוב לקח אותי. מתישהו עברתי לשמוע את הדיסקוגרפיה כולה לפי הסדר. כדי להקל עליכם את תהליך ההיכרות הארוך, אתאר את חמשת האלבומים שלדעתי כדאי להקשיב להם כאלבום שלם (ברצף, בלי שאפל), ולאחר מכן אספר על כמה שירים נבחרים מאלבומים אחרים. זו רשימה שנכתבה לטעמי, והיא לא רשימה מקיפה: הגיוון המוזיקלי והטקסטואלי של דה אנדרה עצום מכדי שאתאר אותו במדויק ובאופן מפורט. [הערה חשובה:: דה אנדרה כתב שירים רבים במשותף עם כותבים ומלחינים אחרים. לא הזכרתי את שותפיו בשמם כדי לא להעמיס על הקריאה, אך הם קיימים וחשובים וראוי להכיר בתרומתם.]

Fabrizio De André in concerto – Arrangiamenti PFM (1979)

הדרך הקלה להתחיל לשמוע את דה אנדרה, לדעתי, היא אלבום ההופעה הראשון שלו (מתוך שניים) עם להקת PFM (ראשי תיבות של Premiata Forneria Marconi, כלומר "המאפייה זוכת הפרסים מרקוני", להקת הרוק המתקדם האיטלקי הידועה ביותר). אין הרבה רוק מתקדם באלבום הזה, אבל יש בו שמחה וכיף וקלאסיקות ושירים פופולריים מבוצעים היטב (לפעמים טוב יותר מגרסת האלבום). התזמור העשיר של PFM  באלבום הזה לא מייצג את האלבומים של דה אנדרה עד אז (סוף שנות ה-70), ונפוץ באלבומי ההופעות שלו (בשנות ב-80' וה-90'). בשביל לשמוע את המורכבות והיצירתיות של דה אנדרה (במיוחד אם אינכם דוברים איטלקית), כדאי להמשיך מאלבום זה לאלבומי הקונספט.

 

Non al Denaro, non All'amore ne al Cielo (1971)

Non al Denaro, non All'amore ne al Cielo ("לא לכסף, לא לאהבה, לא לשמיים" בתרגום חופשי) הוא אלבום המוקדש כולו לגרסאות של דה אנדרה, לשירים של המשורר האמריקאי אדגר לי מסטרס (Edgar Lee Masters), שהופיעו בספרו Spoon River Anthology. ספר זה מתחיל בשיר על הגבעה בעיירה, גבעת בית הקברות. השירים הבאים הם שירים בגוף ראשון של הקבורים בבית הקברות: השופט והרוקח, למשל. הדוברים מספרים על חייהם, מותם, ומערכות היחסים שלהם. כך גם בנוי האלבום של דה אנדרה: השיר הראשון, "Dormono Sulla Collina" ("ישנים על הגבעה") הוא תרגום-עיבוד-שינוי של השיר האמריקאי. שאר השירים שבחר דה אנדרה לאלבום עברו כולם שינוי ועיבוד: האופטיקאי ("Un Ottico") הוא ספק אופטיקאי ספק סוחר LSD, והשופט נמוך הקומה ("Un Giudice") סוגר חשבונות עם כולם ולא רק עם האנשים הספציפיים שלעגו לו בעבר. מוזיקלית האלבום הזה מגוון, והשירים נבדלים זה מזה, בהתאם לתוכנם: השיר המתוק-קיטשי מכולם הוא "Un Malato di Cuore" ("מחלת לב") – שהוא שיר על גבר שמת מאהבה (טופוס שחוזר שוב ושוב בשיריו של דה אנדרה), ופרוג-רוק (קצת פסיכדלי, אולי אפילו קצת קברטי) אפשר למצוא בשיר על אותו אופטיקאי שנותן משקפיים שמשנים את נקודת המבט על העולם.

Storia di un impiegato (1973)

Storia di un impiegato  ("סיפור על פקיד") הוא אלבום יפה ומאתגר, מכמה בחינות. מוזיקלית, יש בו קטעים המזכירים קטעים של אניו מוריקונה (יש דמיון גם בקטעים הנמצאים באלבומים אחרים). חלק מהשירים מדוקלמים, או מדוברים כמעט. פוליטית, זה אלבום מוזר מאוד. הפקיד, גיבור האלבום, שומע בתחילת שנות ה-70 שיר על אירועי מאי 1968 בצרפת. השיר באלבום הוא "שיר מאי" ("Canzone del Maggio"), גרסה איטלקית מעובדת לשיר של דומיניק גראנז' הצרפתייה – Cahcun de vous est concerné . אחרי ששמע את השיר, מעוניין הפקיד להצטרף, למרות שאירועי 68' כבר הסתיימו מזמן. בשיר המבולבל – המקסים למרות האלימות שבו – "פצצה בראש" (La Bomba in testa) הפקיד מדמיין את עצמו מצטרף אל המוחים, למרות ביקורתו כלפיהן, ותוך כדי השיר מרגיש שהוא מבודד עצמו מן החברה ומעבודתו, עד שהוא מדמיין את עצמו מבצע פיגוע בנשף מסיכות. בהמשך האלבום מנסה הפקיד לבצע לבדו פיגוע בפרלמנט, אך מפוצץ בטעות דוכן עיתונים. אחד השירים היפים באלבום, "בשעת החירות שלי", ("Nella mia ora di libertà"), מושר כאשר הפקיד בכלא, מתכונן למשפט. האלבום הזה התקבל כשיצא ברגשות מעורבים, משתי סיבות לדעתי: הראשונה היא שהמסר הפוליטי (אם ישנו כזה) לא ברור: האם דה אנדרה – המזוהה עם הביקורת החברתית של הפקיד וידוע בחיבתו לתנועה האנרכיסטית –  תומך בפקיד, או מזלזל בו? מה עמדתו של דה אנדרה (והאם היא משתקפת בעמדתו של הפקיד) – בתחילת שנות ה-70' – לגבי אירועי מאי 68' בצרפת? הסיבה השנייה היא שמוזיקלית, זה אלבום לא פשוט: שירה מדוקלמת, מעברים מוזיקליים חדים, שירים שמתקשרים לשירים אחרים באלבום. במילים אחרות, זה אלבום פרוג-רוק (רך).

La Buona Novella (1970)

אלבום הקונספט הזה מגלם צד אחר ועיקרי בכתיבה של דה אנדרה: עיסוק בברית החדשה, ובעיקר בישו. דמויות מהברית החדשה ורפרנסים אליה מופיעים בשירים רבים (מאוד) שלו. למשל, הלחם והיין ב"הדייג" (Il Pescatore), או השיר "הוא נקרא ישו" (Si Chiama Jesu). האלבום הזה, שחלקו עובר את מבחן הזמן בהצלחה רבה (למשל הגרוב המוזר של הפזמון בשיר "מריה בסדנתו של הנגר" (Maria nella bottega d'un falegname), למשל) וחלקו מעט פחות, מבוסס על בשורות מן הברית החדשה, ומסופר-מושר אולי כמעין מחזה. האלבום נפתח בקטע בשם " Laudate Dominum", שמו הלטיני של מזמור קי"ז בתהילים, שהולחן – בגרסה בלטינית – ע"י מוזיקאים רבים (מוצרט, למשל):. אלו מילות המזמור בעברית: הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים.  כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ– וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ. האלבום נגמר בשיר בשם " "Laudate hominem, כלומר: הללו את האדם. בפער בין נקודת ההתחלה ובין נקודת הסיום מסתתר סיפורו של האלבום: בני האדם (יוסף, מריה, ישו ואחרים) ומעשיהם (שאינם בהכרח טובים ונכונים) נמצאים במרכז הסיפור, ולא האל ורצונו. הדבר ניכר בטקסט של השיר האחרון, המדגיש את אנושיותו של ישו.

Canzoni (1974)

זה אלבום מלודי יפה, שמכיל חמשת גרסאות מתורגמות מאנגלית או צרפתית, ושישה שירי מקור. כדאי להאזין לאלבום הזה ברצף, אבל גם בנפרד לדעתי, לשירי המקור. השיר היפה ביותר באלבום הזה (ואחד היפים של דה אנדרה), לדעתי, הוא "העיר העתיקה" (La città vecchia), בו מספר דה אנדרה על חיי עוני בעיר נמל, על זנות, על עליבות ושוליות חברתית. השיר הזה משתלב היטב בבחירת הגרסאות המתורגמות המבוצעות באלבום זה לשירים של בוב דילן, לאונרד כהן וז'ורז' ברסאנס (המילים לאחד מהשירים של ברסאנס נכתבו על-ידי המשורר הצרפתי Antoine Pol). השירים המתורגמים שדה אנדרה בחר באלבום זה קשורים – טקסטואלית ומוזיקלית – לשירים אחרים שלו (כמו "העיר העתיקה", אך גם שירים באלבומים אחרים). מצד אחד, בערבוב בין שירי המקור לשירים המתורגמים באלבום אחד, דה אנדרה מציג את האמנים שהשפיעו עליו. מצד שני, הוא מציג את עצמו בשורה אחת איתם: הcantautori שכותבים ושרים על אנשי השוליים (וגם על אהבה) של התרבות המערבית.

**

שירים נבחרים מאלבומים אחרים

מכל שיריו הרבים היפים שאינם באלבומים שהזכרתי בחרתי רק חמישה (זה היה קשה!), ואני מבקשת להתייחס אל הרשימה הזאת כאל הצעה להתחלת האזנה, ולא כרשימת "חמשת השירים הטובים של דה אנדרה" או משהו מגוחך שכזה.

La ballata del miche

"הבלדה על מיקה" הוא שיר על רוצח שמתאבד בתלייה בכלא ונקבר בודד. העיבוד לכאורה קליל והטקסט (שכתב מישהו אחר, ולא דה אנדרה, אבל אל תתקטננו) נפלא. השיר יצא כסינגל ב-1961.

Volta la carta

"הפוך את הקלף" הוא שיר משחק מבולגן ועליז על אהבה, עוגת תפוחים, סרחון של חתול, שוטר מאוהב, גנב דובדבנים וכו'. השיר יצא ב-2006 כספר ילדים מאויר. מתוך האלבום Rimini  (1978).

Spiritual

שיר גוספל עם טקסט חינני וחצוף. דה אנדרה פונה לאלוהים ומזמין אותו (את אלוהים, כן?) לחפש אותו (את דה אנדרה) בכל מיני מקומות. מתוך האלבום Volume I (1967).

La Guerra di Piero

"המלחמה של פיירו" הוא שיר זיכרון ללוחם, הקבור תחת שדה של פרגים אדומים. כשמתייחסים לדה אנדרה כאל אמן אנטי-מלחמתי ופציפיסטי, מתייחסים בין היתר לשיר הזה. השיר יצא כסינגל ב-1964 ושוב באלבום Volume III  (1968)

Una Storia Sbagliata

הזכרתי את השיר בהקשר לקולנועיות של השירים של דה אנדרה. גם מבלי להבין את הרקע ההיסטוריה הספציפי של השיר (או את המילים, בעצם), זה שיר יפה ועצוב. השיר יצא כסינגל ב-1980.

איפה אפשר לקרוא על דה אנדרה? בעברית אין ממש חומר (חוץ מהרשומה הזאת, בעצם). באנגלית יש קצת חומר בויקיפדיה, וגם קצת שירים מתורגמים. באיטלקית יש לא מעט ספרים על דה אנדרה, והויקיפדיה מפורטת יחסית. הספר החביב עליי (ומקור הידע העיקרי שלי, בנוסף לויקיפדיה ופורומים בהם איטלקים מתווכחים על משמעויות מילים בשירים שלו) הוא Il libro del mondo.

**

אסיים את הרשומה בקוריוז. לאחר שכבר הכרתי את רוב הדיסקוגרפיה של דה אנדרה החלטתי להקשיב לאלבום Crêuza de mä, האלבום שדה אנדרה הוציא ב-1984 בג'נובזית – דיאלקט העיר גנואה, עיר הולדתו. בשיר השלישי חשבתי שהתקלקל לי האינטרנט או שמשהו קרה ליוטיוב, כי מה ששמעתי לא הסתדר עם אלבום של דה אנדרה. הקשבתי שוב, ועדיין, הייתי יכולה להישבע שאריאל שרון מדבר שם בעברית. השיר "צידון" (Sidún) מתייחס (כך לפי ויקיפדיה. כאמור, איני דוברת ג'נובזית) לאב שאיבד את בנו בעיר צידון שבלבנון, ועומד נדהם ליד עקבות שהשאיר טנק. בנוסף לקול של שרון נשמע בתחילת השיר גם קולו של רונלד רייגן.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על [פוסט אורח] כמה מילים על Fabrizio De André

  1. מאת מדהים ביותר..האם יש אפשרות להעזר בך בשיר באיטלקית תרגום לעברית או אנגלית?‏:

    מחפשת תרגום לשיר מאיטלקית לעברית או
    לאנגלית..

כתיבת תגובה