השכן שעוזר עם הפלאגים של המצברים

בשנת 2002 נכנסתי בפעם הראשונה בחיי לחנות התקליטים Minus Zero בפורטובלו מרקט, לונדון. חלקכם שקוראים את הפוסט הזה והיו בחנות הזו, מרטיבים בזה הרגע, עת משתלטת ערגה מזקיפת חיוך נוסטלגי-מריר. חלקכם אולי נזכרים איך מצאתם שם דיסק של להקת acid-psych שחיפשתם המון זמן. חלקכם נזכרים איך שני המוכרים, לשניהם קוראים ביל, התווכחו מי מהם ימכור לכם איזה בוטלג ישן של ארתור לי. בשבילי החנות הזו, שנסגרה בעצב לפני מספר שנים, היא החנות שבה גיליתי את הקסם הקרוי ניל האלסטד.

נכנסתי לחנות, ומיד עלה על פני החיוך. כמי שגילה לפני דקה וחצי את המוזיקה של ברט ג'אנש וג'ון מרטין, ג'קסון סי פראנק וריצ'ארד ת'ומפסון, העולם היה פרוש לפני ומחכה שאגלה אותו מוזיקלית. ביל דיבר איתי קצת, סיפרתי לו שאני מישראל והגעתי לא מזמן ללמוד סאונד ושהתחלתי לנגן בלהקה בשם The Human Beings. הוא סיפר לי על הרכב הסיקסטיז בשם The Human Beinz, שלא הכרתי והעמיס עלי את הדיסק שלהם.

הוא שאל אותי מה עוד אני שומע ואמרתי לו שלאחרונה גיליתי את הפולק הבריטי הזה. הוא הסתובב אחורה, לקח דיסק כתום ואמר לי בפאתוס ג'ק-בלאקי בנאמנות גבוהה – 'קח את זה, יעשה לך טוב'. זה היה אלבום הסולו של ניל האלסטד, sleeping on roads. הוא סיפר לי שהוא היה בסלואודייב ומואהבי3 ואני הנהנתי בחיוך מלא חשיבות כי לא היה לי נעים לי להודות שאין לי מושג על מה הוא מדבר. אבל ביל היה כל כך אחוז תשוקה לגבי האלבום הזה של ניל האלסטד, כך שלא יכולתי לעמוד בפניו ולקחתי את האלבום.

וכשהגעתי הביתה והקשבתי לאלבום מהתחלה ועד הסוף פעמיים, הלכתי למלא גז בכרטיס הגז, וחזרתי לשמוע אותו עוד פעם, הפעם עם חימום מרכזי שעובד, זה היה מרגעי הבום האלה. שאתה מספר איך גילית את הביטלס ואת יס ושמעת את רוב קיד איי בהופעה לפני שהוא יצא בכלל ואת המיקס הגנוז של האלבום של אלג'יר, ויש את הרגע של ניל האלסטד. ניק דרייק היה כותב על זמני ונשמה שבורה שאין לה דומה. ברט ג'אנש היה גיטריסט פנומנלי ואדם שהבין מלודיה והגשה. ניל האלסטד היה אחד משלנו. הוא היה הדוגמה המושלמת לאדם שהוא השכן מלמעלה, שאתה קורא לו 'נילוס' אם היה גר בישראל, והוא היה עוזר לך עם המצבר של הרכב במידת הצורך.
שקט, מופנם, חודר לנבכי הנבכים של הלב, רך, לא מנסה להסתיר את הקצה שיש לו שם בתוך הנשמה. חי. מחובר לעצמו. ריגשי. מישהו שאתה רוצה שיהיה השכן שלך ותקרא לו 'נילוס'.

עם השנים, כשעבדתי באוזן ובאינספור מקרים אחרים שנדרשתי לתשובה 'מהם אלבומי הסינגר\סונגרייטר האהובים עליך', פינת שנות האלפיים תמיד תמיד שמורה לאלבום הזה. מאז, הוא הוציא עוד שני אלבומים, יפים ומיוחדים כהרגלו. אבל הראשון, כמו העראק הראשון שלך, נחקק לך בזכרון, משהו שאם הוא הגיע ברגע המסוים בחיים המסוים, יש בו את הכח לשנות, ולו במעט, את הצורה שאתה מסתכל על מוזיקה, על כתיבה ועל השכנים שלך.

ביום שישי, 6.11, ניל האלסטד יגיע לישראל ביוזמת המון ווליום. אני אהיה שם, עם המצברים מלאים הפעם, ניתן לו לעשות את הדבר שלו.

10003886_10153634062333232_123888553499644101_n

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה הופעות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על השכן שעוזר עם הפלאגים של המצברים

  1. מאת oferyo‏:

    מעניין. רץ לשמוע את זה.
    מה זה המיקס הגנוז של אלג'יר?

    • מאת Yair Yona‏:

      לפני שיצא האלבום שלהם ולפני שהם סגרו עם בארבי כחברת תקליטים\ניהול, הם השלימו את המיקסים בעצמם, שהיו לטעמי משמעותית יותר טובים וכוחניים מהמיקסים החוזרים שנעשו תחת הלייבל. לצערי אין לי את זה כבר, אבל בזמנו זה דלף לסולסיק. בטוח יש אנשים שיש להם את זה עדין, ואני מניח שזה עדיין זמין בסולסיק

  2. מאת יפתח יסעור‏:

    יאיר, מאוד אהבתי את הפוסט, אני שותף לטעמך המוזיקלי ומעוניין להציע לך הצעה מעניינת ומקווה שתענה בחיוב.
    שמי ד"ר יסעור, יש לי מרפאה פרטית ואני מעוניין להשמיע את המוזיקה הכל כך אהובה הזו ברקע.
    אשמח לעבוד איתך על פלייליסט ראוי להשמעה.
    אני אמנע מלהשאיר את מספר הטלפון שלי גלוי באתרך ולכן אשמח אם תפני אליי דרך האתר שלי.
    תודה ויום-טוב.
    http://www.eyelidsurgery.co.il/

כתיבת תגובה