אלבום המצעדים, תחנות בזמן, היסטוריה פרטית, סיכום עשור.

אני אכתוב משהו אישי, שזה דבר שלא קורה פה בד"כ.

2001
מישהו במקרה סיפר לי על פורומים באינטרנט. Ynet עוד לא היה וגם לא היו אחרים, היה אתר קטן בשם נענע שהייתה לו מערכת פורומים. מצאתי את עצמי כותב בפורום רוק מתקדם בנענע, אלה היו החיים שלי אז. זה אפילו קצת מצחיק אותי היום. מפה לשם, הגעתי לפורום מוזיקה עברית בנענע. את הפורום ניהל ערן. באתי לשם ילד שלא יודע כלום על כלום, משוחרר טרי מהצבא ובשוק מהחיים שעוד לא הראו סימנים של התחלה. אלו היו ראשית ימי הפורומים ושם נטבעו מטבעות לשון וירטואליות רבות. המילה 'פסייח' כקיצור לפסיכדליה, הגיעה מהפורומים בנענע וכולנו היינו חלוצים, עם טוריה ושומריה ועם כל הלמה למה למה לא רואים אותן.

ערן לימים הפך להיות חבר, ומצאתי עצמי הרבה על הקו של ר"ג (בית הוריי) – גן העיר (מקום מושבם של ערן וזוגתו, לפני שעברו הלאה). בישיבות אצל ערן היינו יורדים על בורקסים, דיאט קולה ועוד כל מיני אביזרים לארועים חברתים. בין לבין, ערן, שהוא אחד האנשים הכי מתמצאים במוזיקה עברית שאני מכיר, היה שולף כל מיני תקליטים ודיסקים מהקלאסיקה הישראלית ומגניב אותי. שולה חן עם 'שלכם שולה חן' (אלבום פופ מדהים ביופיו), תקליטי ילדים של חוה אלברשטין, הקלטות נדירות של החלונות הגבוהים ו-אלגנט. פעם אחת הוא שלף אלבום בשם 'סוף המדבר', של זמר אלמוני לחלוטין בשם שלום גד. אני זוכר שהאלבום הזה הפך אותי לגמרי, ולימים, הייתי שואף את העידוד להמשיך בחיים הקשים של ילד בן 21, מהשיר 'תפוס'.
gad desert

אחרי שלא יכולתי להפסיק להקשיב ל'סוף המדבר', ואחרי שנואשתי מלמצא את העותק המקורי בחנות, כי שנאתי להקשיב לדיסק הצרוב שערן הכין לי, הוא התכונן לקחת אותי הלאה. אז יום אחד, בעת שביטננו מלאה בבורקס חם וטרי, מלא שומן טראנס וחמאה, תענוג של חיים, עם תודעה מבולבלת לחלוטין, הוא שם את 'אלבום המצעדים'. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על אלבום המצעדים של יוסי בבליקי, או על בבליקי בעצמו.
אני זוכר שאת השיר 'סוויטת יום העצמאות', הכרתי מהרדיו. אבל הייתי בטוח שמדובר בזמר אחד שקוראים לו שרון מולדאבי, שגם אותו לא הכרתי, אבל הכרתי את שמו קצת. היה לו שיר יפה, לנעמי יש כנפיים, וסוויטת יום העצמאות התקשר אצלי לאווירה המלנכולית הזו.

2002
בשלב הזה כבר הפכתי מכור אמיתי לבבליקי וגד. את הדיסקים של שניהם אי אפשר היה להשיג, ואני זוכר שחשבתי שזה פשוט עוול נוראי. זוכר שלא הבנתי איך ייתכן שאמנות שנוצרה, יכולה להתדנף ככה. אז עוד בקושי היו P2P וכל מיני כאלה, מידע שלא היה זמין, היה יחסית עוד לא זמין. אלבום שלא ניתן להשגה, אי אפשר היה להעלות או לראפידשר ולפרסם את הלינק באיזה בלוג. בבליקי וגד, כל אחד מהצד שלו, היו נחמה לחיים האלה אז. הם עיצבו את פסקולי הנסיעות בכבישים, הם ליוו את הלילות של השתיה, ועוד כל מיני רגעים טבולים בביצה אדירה של מלנכוליה שאני רק יכול לשמח שהיא לא חלק ממני כבר שנים. אבל אז, היא הייתה שם והיה לה מקום, ומישהו היה צריך לנסח את הפסקול. וגד מצד אחד עם 'גהנום, גן עדן והאשה של סמי' לעומת בבליקי עם 30 על 30 היו הפסקול המושלם אז. הרגשתי כמו מתבגר שמשוכנע שרוג'ר ווטרס כתב את 'החומה' על החיים שלו.
babliki

באותו הזמן עבדתי במרכז שירות ב'פלאפון'. עבד איתי בחור שבאותה תקופה הקליט עם הלהקה שלו באולפני 'דולפי' לשעבר, או 'בארבי' כפי שהפכו אחר כך. באותו הזמן גיליתי את להקת אלג'יר ורכשתי את אלבומי הסולו של בלחסן שנמכרו צרובים באוזן השלישית בשינקין. הבחור שעבד איתי ידע שמאד אהבתי את אלג'יר (אני ועוד עשרים הקבועים שהיו באים להופעות שלהם), והוא נתן לי דיסק של סקיצות של מיקס מתוך האלבום שהם עובדים עליו. זה הזמן לחשיפה ראשונה – אני הייתי זה שהפך את דיסק הסקיצות הזה לפומבי. במידה מסוימת, יש לי חלק בהצלחת האנדגראונד של אלג'יר, אבל אני לא מבקש אחוזים מגדז' על זה. בשבילי אלג'יר הייתה להקה מדהימה ורציתי לנגן איתם בס. הבחור שעבד איתי סיפר לי שהוא שמע שהבסיסט שלהם עזב. באותו הערב, הייתה הופעה שלהם, סיימתי משמרת בחצות, וטסתי לבארבי כדי לדבר עם שאול מזרחי, בעל המועדון. הוא לא היה. אמרתי לברמנית שתגיד לשאול שיגיד לאלג'יר שאני רוצה לנגן איתם. מעולם לא ניגנתי איתם זולת לחצי פעם , שעוד נגיע אליה. הברמנית לא העבירה את ההודעה כנראה וחלומות הרוקנול שלי התנפצו.

באותה שנה פונץ' הוציאו את 'דנה ראתה עב"מ' ואת שני האלבומים הראשונים על גבי דיסק אחד – 'ונדמה שישוב'. זו הייתה חגיגה ואני זוכר את ההופעה החגיגית, עם המתופף שלומי רוזנבלום, הר אדם שישב שם ודפק בתופים כאילו אין מחר וכאילו שלא הומצא כבר ז'אן ז'אק גולדברג.
אני נהייתי מכור לפונץ'. הוצאת האלבומים הייתה רגע מדהים. הרגשתי שאני חלק מהתהליך, ולא רק תופס עליו טרמפ באיחור האופנתי לי.
בחודש יוני 2002, לא מצאתי את עצמי בשום מקום. אז הלכתי לחבר. אמרתי לו שאני לא יודע מה לעשות עם עצמי.
החבר פתח את כף היד שלי, החזיק את הזרת ואמר לי 'בזרת הזו יש לך יותר אומץ מאשר לכל העולם'. הוא היה בן 21 כשאמר את זה, והוא נשמע כאילו הוא מתכוון ומדבר מתוך ידיעה. כך או כך, הקשבתי לו ושאפתי עידוד. יצאתי מהבית שלו, נכנסתי לאוטו. שמתי את 'תפוס' של שלום גד. נסעתי את כל הדרך מבית ליד לרמת גן. והחלטתי שאני עוזב את ישראל ונוסע ללונדון וכוסאומו על הכל. הורדתי 15 קילו, ארזתי מזוודה, לקחתי בס ריקנבקר ואקוסטית ובאמת כוסאומו על הכל.
london-underground-logo

2003-2004
בשישי בינואר 2003 טסתי ללונדון. נורא רציתי לתפוס את 'שורה 36 כסא 3 במעשנים' כמו אצל בבליקי ב'יש לך מקום'. זה לא יצא. גם קיבלתי שורה קדמית, וגם ביטלו את מחלקות העישון בטיסות.
את הכמעט-שנתיים בלונדון, שבמהלכן איבדתי את החבר הטוב שלי שעשה לי הדרכת זרת, לטובת צה"ל ועולם שאני מקווה שכולו טוב, ובמהלכן למדתי לבשל לעצמי, לכבס לעצמי ולשלם את החשבונות בעצמי – את כל התקופה הזו, חלקכם מכירים מקרוב בתור אנשים שקוראים את הגיגי הבלוגים שלי שנים. לטובת אלה שלא, אני אספר בשבזמנו היה לי בלוג בשם 'אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה', ובו תיארתי את החיים בלונדון.
זו הייתה תקופה פרועה, רכבת הרים אמוציונלית, שבסיומה ויתרתי זמנית על המגורים בחו"ל וחזרתי לארץ. יום אחד אספר על כל מערכת השיקולים שהביאה להחלטה הזו.

אמצע 2004-תחילת 2005
העבודה הראשונה שהשגתי בארץ איך שחזרתי, היה כטכנאי באולפן The Box ברמת גן. זה היה אולפן שפתח חבר שלי, שמאז הם נהיו גדולים והפכו להיות אחת החברות המרתקות בסיפור שלהם ובהצלחה. ואם ראיתם אי פעם את הסדרה 'סלב'ס' – זו הפקה שלהם.
אז, הם היו אולפן קטן, שנפרש על חצי קומה ברמת גן, ליד הבורסה.
יום אחד, הסתבר לי שלהקת פונץ' האהובה עלי כל כך עושה חזרה באולפן, ושהבסיסט שלהם הבריז והם עושים חזרה בלי בסיסט.
זה היה נס. רצתי הביתה ולקחתי את הבס שלי ובאתי כמה דקות לפני החזרה שלהם. כשהם נכנסו, התמנגלנו קצת. מישהו אמר שאין להם בסיסט היום ואז אמרתי שבדרך אגב יש לי בס פה. זה היה שקר. הייתה בס, אבל לא בדרך אגב. הצעתי לנגן איתם "רק את החזרה הזו, כדי לעזור לכם". מתנשא משהו. הם הסכימו. אחרי שלוש שעות חזרה הצטרפתי ללהקת פונץ'. זה היה רגע של שמחה שלא ידעתי כמוהו שנים. יאיר יונה הפך להיות הבסיסט של פונץ'. יעד ראשון נכבש.
כמה חודשים אחר כך, בבליקי השיק את 'הגברת עם היהלומים', האלבום שכבר שנים היה במגירה, בהופעה חגיגית במרכז עינב. זו הייתה הופעה שלא אשכח. פעם ראשונה שהופעתי על במה עם כלי מיתר, לצד יוסי בבליקי שהיה לא פחות מגיבור בשבילי. וגם אביב גדז' התארח, שהיה גיבור נוסף שלי. יעד שני נכבש. הקלטת ההופעה ההיסטורית הזו, כולל תמונות מאד צעירות שלי, נמצאות פה.

חזרתי לארץ, מבולבל לחלוטין וכועס.
כל כך כעסתי. לא הבנתי איך הרשתי לעצמי לחזור לישראליות שממנה ברחתי. וזה היה נראה כאילו המדינה הזו הפכה להיות ערס-לנד אחת גדולה.
כועס, מבולבל ומתוסכל, נזכרתי איך פעם לפני שנה וחצי, רוקפור הגיעו ללונדון ומאד עזרתי להם להביא אנשים להופעה. ההופעה הייתה די מפוצצת, הם היו בשוק. אז הלכתי לאוזן השלישית כדי לדרוש טובה בחזרה וביקשתי עבודה. זו הייתה הגשמת חלום. כל שישי בצהריים בכיתה י"ב היינו נוסעים לאוזן השלישית לקנות תקליטים, ולדבר במבוכה עם המוכרים ולשאול אם יש רוברט וויאט על תקליטים, ולקבל 'לא' זועף. זה היה תענוג.
כשבאתי לאוזן, ביקשתי פגישה עם אלי חיון, דאז מנהל רוקפור. כמה ימים אחר כך ישבתי עם מנהל החנות צחי רולניק ועם אלי חיון. אלי הכיר אותי שנים מהופעות של רוקפור שאותם פקדתי באדיקות השמורה למעריצים שרופים עד well done, כל הופעה בתל אביב, בין השני 1997-2003, חוץ מתקופת הצבא. כל הופעה. אז הלכתי לגבות חוב.
קיבלתי עבודה בחנות הרוק ו'יש לנו לייבל, תנסה לעשות איתו משהו'.
לא הייתי כשיר לעבודה בחנות כמו האוזן, ולא ידעתי שום דבר על תעשיית המוזיקה. לא היה לי מושג מכלום. לך תנהל לייבל. אז הלכתי

2005
כשנכנסתי לתפקיד הצבתי תנאי. הייתי צעיר וחצוף והיה לי תנאי. שאלו אותי מה התנאי, ואז אמרתי "לא אכפת לי מה יש בתכנון, אני רוצה שהריליס הראשון שלי בלייבל יהיה הוצאה מחודשת של 'סוף המדבר'".
אז הוא לא היה הראשון. ואף אחד לא ספר אותי באמת. אבל חצי שנה אחר כך, הוכשרה הקרקע ומצאתי עצמי במשרדי הד ארצי, עם שני מנהלי האוזן, בשיחה עם המנכ"ל ועם היועץ המשפטי, מנסים להגיע ולגרום לזה לעבוד.
כמה חודשים אחר כך, יצא לאור 'סוף המדבר'. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. חמש שנים אחרי ששמעתי אותו בפעם הראשונה, ופתאום משום מקום, יאיר יונה מרמת גן הגשים לעצמו חלום. זה לימד אותי כמה דברים על מה אפשר לעשות ולהשיג בחיים. יעד שלישי נכבש.

אומרים שעם האוכל בא התיאבון, אז אמרתי לעצמי What the hell, והחלטתי לכבוש יעד נוסף – להוציא את אלבום המצעדים של יוסי בבליקי. נתקלתי באטימות טוטאלית של אנשים שנשאיר את זהותם בסוד, אבל חוסר אורך רוח, אטימות, ציניות ואפס רצון לקדם משהו שהיה יכול גם לקדם את אותם אנשים. אפס. זה היה מאד מתסכל. במהלך השנה עוד עשיתי אליהם כמה פניות, וחוויתי מפח נפש.

2006
2006 לא הייתה שנה משמעותית מדי, הצטרפתי ללהקת Jet Sam, הופענו הרבה ונכנסתי למעגל האינדי, מה שזה לא אומר.  ניגנתי בשתי להקות והתחלתי גם להופיע עם חומרים שלי. החומרים שלי לא היו טובים מספיק, בשלב מסוים נואשתי מהם.יום אחד, קיבלתי טלפון מגילי פדידה, הבסיסט של אלג'יר, שסיפר לי שיש להם הופעה בחיפה והוא לא יכול לבוא לעשות סאונד, ושאל אם אני יכול לנסוע במקומו. שמחתי, עליתי לואן עם הלהקה ועשיתי סאונד עם אלג'יר. הכרתי את כל השירים בלאו הכי. היה כייף. זה היה הכי קרוב שהגעתי לנגן עם אלג'יר אי פעם.
באותה השנה הקלטתי בס לחצי מהאלבום 'פינוקיו' של פונץ'. זו הייתה חוויה. פעם ראשונה שהקלטתי לאלבום. ועוד עם מי. להקת הגיבורים שלי.
בסוף 2006 ג'ט סם יצאו לטור של חודש בארה"ב, אחרי שהוצאנו EP בארץ, אחת החוויות החזקות והמדהימות שעשיתי בחיי. למדתי שם כל כך הרבה. לפני הנסיעה לארה"ב, הודעתי לפונצ'אים שאני נוטש את הלהקה, באהבה גדולה, פשוט ענייני זמן.
jetsam

2007
בחודש מרץ עזבתי את האוזן השלישית ועברתי לעבוד כמנהל לייבל בחברה חדשה בשם אנובה מיוזיק.
כשנכנסתי לעבוד בלייבל, היה לי תנאי – שאחרי הריליס הראשון שיהיה רוקפור, כך נקבע כבר לפני כן, הריליס הבא יהיה 'אלבום המצעדים' של בבליקי. אמרו לי 'כן' ואני הלכתי לרדוף אחרי אותם האנשים שלא הצלחתי שנתיים קודם לשכנע. גם הפעם לא הצלחתי. וויתרתי על הפרויקט בתסכול רב. הייתה נחמה מהכיוון של פונץ', כי 2007 הייתה השנה שיצא האלבום 'פינוקיו' שבו ניגנתי. חלום. יופי של אלבום.
punch

2008, מוניתי לנהל את כל החברה, יחד עם שוקי השותף שלי, ומאז אנחנו מנהלים את כל האופרציה הזו שיש בה מעל 10 אמנים, שישה עובדים, אולפן הקלטות, חברת פאבלישינג ועוד כהנה וכהנה. אני מאד גאה על ההישגים של החברה הזו.

2010
לקראת סוף 2009 הספקתי עוד לנגן עם שלום גד על אותה במה, את 'סוף המדבר' שלו, יחד עם אלי רוזן. אז כבר לא הייתי בהתרגשות על המעריץ, ואני וגד הכרנו כבר שנים היות והאוזן השלישית הוציאה את כל האלבומים שלו, אבל זה היה עדין ארוע מקסים.

השבוע
ופתאום, משום מקום, 'אלבום המצעדים' יוצא מחדש. החלום שלי התגשם. אחרי שמונה שנות ציפיה, NMC עשו חסד ומוציאים אותו מחדש. ופיסת האמנות המדהימה הזו שוב זמינה, וזה קורה יחד עם הוצאת אלבום חדש וכפול בהופעה של פונץ', ועם אלבום של דנה בקר, סולנית פונץ'.
ולא רק זה, בשבוע הבא, ביום רביעי, בבליקי יבצע את כל 'אלבום המצעדים' ביחד עם אמיר צורף שהפיק את האלבום בזמנו, ויום למחרת הופעה חגיגית של פונץ'.
אפשר להאזין לכל האלבום כאן.

סיכום
במהלך כמעט עשור, הגורל שלי הפגיש אותי שוב ושוב עם פונץ',גד,בבליקי ואלג'יר. בכל מיני צורות והזדמנויות.
אני באמת באתי משום מקום, סתם עוד בסיסט רמת גני עם חיבה גדולה מדי לרוק מתקדם, והצלחתי בצורה לא ברורה להגשים את החלומות שלי. הוצאתי את סוף המדבר מחדש, הוצאתי אלבום עם פונץ', ניגנתי עם גדז', עם אלג'יר ועם גד ועם בבליקי ורביעיית מיתרים.
בסה"כ, בסופו של דבר, אני חושב שמהבחינה הזו, זה היה עשור די מוצלח.
ומילה אחרונה, אם עוד לא שמעתם את אלבום המצעדים, ולא השתכנעתם לעשות כך, בואו להופעה בתמונע ביום רביעי וחמישי. קנו את אלבום המצעדים והאלבום הכפול של פונץ' ואת האלבום של דנה וגם אתם תהיו חלק ממשפחת פונץ' המורחבת.
IMG_5477

היה תענוג, יוסי.


הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על אלבום המצעדים, תחנות בזמן, היסטוריה פרטית, סיכום עשור.

  1. מאת עודד‏:

    יאיר יונה (מגשים חלומות),
    בתור מישהו שעוקב (רק) מתחילת 2002 אחרי המאורעות – נהדר!

  2. מאת y9‏:

    מקסים ביותר. הכתיבה והתוכן . . גם אם "תתפוס אותו" תמיד יש עוד יעדים וחלומות

  3. מאת מרתפיש‏:

    כמי שהסתכל מהצד (ואפילו עקב מרחוק אחר מעשיך) היה מעניין לקרוא.
    אצלי זה היה דוקא קודם בבליקי (אחרי שחרשתי את פונץ' באייטיז).
    הטלפון מבועז כהן (שהיה אז אלמוני מבחינתי) בו בירר אופציה להופעה של פונץ' במרתף היה רגע מכונן בחיי. זו היתה הגשמת חלום. עד היום נראה מוזר בעיניי שהאנשים האלה שרצתי אחריהם באייטיז להופעות מגיעים למקום שאני מנהל ומופיעים בו…
    אלבום המצעדים הוא לדעתי פסגת היצירה של בבליקי עד היום. ברגע מזוקק אחד בזמן, מגע הזהב של צורף פגש את החומרים של בבליקי ונוצר הקסם.

    שב"ש יקירי ובוא לבקר :-)

  4. מאת אהרן חדד‏:

    כתבת יפה. יפה ומרגש.
    אלבום המצעדים הוא אלבום ענק. ענק. אני זוכר כשהוא יצא הייתי בטוח שיש ממשיך לשלום חנוך. לא יודע למה חשתי ככה. פשוט ככה. תפס אותי.
    ואמיר צורף הוא המפיק המוסיקאלי שמעולם לא טעה. כל הפקה שלו, עמיר לב, יהודית רביץ, ג'ירפות, סיון שביט, וכמובן אלבום המצעדים של בבליקי, כל הפקה – קסם.

  5. מאת סטיבי‏:

    בהתחלה באתי לכתוב תודה על הזכרת הנשכחות, אבל למען האמת אני זוכרת היטב (לשם שינוי) את האירועים שתיארת. ואת נקודות ההשקה בינינו…
    מזל טוב לכולנו על ההוצאה המחודשת.

  6. מאת איתי‏:

    פוסט נהדר.
    תמיד חשבתי שיש דמיון בינך לבין בועז כהן באופי הכתיבה וברגישות, ועכשיו אני רואה שלשניכם גם יש סיפור מצוין עם קווי דמיון מסוימים על איך הצטרפתם לפונץ'.

  7. פינגבאק: Tweets that mention אלבום המצעדים, תחנות בזמן, היסטוריה פרטית, סיכום עשור. | Small Town Romance -- Topsy.com

  8. מאת שרון רז‏:

    למה לא לכתוב אישי? הנה, יצא לך יופי. חוץ מזה, גם בפוסטים של הפלייליסטים יש הרבה ממך, באופן אישי. הפלייליסט האחרון מעולה.

  9. מאת שני‏:

    תמיד זה אישי.
    לא כל אחדנהיה בלוגר. זה רק לאופי מסוים.

    גם לא צריך למשל לכתוב "גילוי נאות".
    הכל נאות, או שלא נאות.

    אישית, לא מבינה את ההתעוררות (כנראה יש לה סיבה), אבל אלבום המצעדים צעד/עבר לידי וזהו.

כתיבת תגובה