Small Town Romance – Richard Thompson live 1982

מה פשר שמו של הבלוג הזה? טוב ששאלתם.

ריצ'ארד ת'ומפסון הוא ללא ספק אחד הגיטריסטים האקוסטים הטובם ביותר בעולם.
נכון, קצת קשה לומר את זה בגלל שלכל אחד יש סגנון וכו' וכו', אבל זה בכל זאת הבלוג שלי, אז לא קשה.
רק ת'ומפסון מבין כולם יכול לנגן רוקנרול משולח רסן ולהוציא דיסטורשן מהחשמלית שלו בצורה שעשו פעם, לפני שחברת Boss נולדה – פשוט על ידי ישום הכלל הפשוט של סאונד הקרוי Push it to the limit.
מצד שני, הוא מסוג האנשים שיכולים לנגן יצירות שלמות של באך, medieval, בלוז של Leadbelly, פראזות של ברט יאנש, ועוד ועוד. יכ
ול להיות שהוא לא יכול לנגן מאחורי הראש, וייתכן שהלשון שלו לא ארוכה מספיק כמו של ג'יין סימונס והוא לא יכול להתמתח כמו ריצ'רד סימונס, אבל חוצמזה – הוא סוג של אלוהים בטריטוריה שלו.

Small Town Romance

Small Town Romance הוקלט בשלושה לילות במועדון קטן בניו יורק, 1982. הרפרטואר מקיף (בתקליט המקורי) 14 שירים שהוקלטו ויצאו בשנים 1967-1982. רגעים יפים של פיירפורט קונבנשן לצד קטעים מהשנים שהקליט עם אשתו לינדה ת'ומפסון (זמרת יוצרת מעולה שלעצמה), לצד קטעים שלא יצאו מעולם ושיר אחד שייראה אור רק כאן. לינדה ת'ומפסון הייתה שותפתו ליצירה של ריצ'ארד, למשך כמה שנים במהלך שנות השבעים.

זה מעניין לשמוע חלק מהשירים שהורגלנו לשמוע מוגשים על ידי קולה המדהים של לינדה כמו Down Where The Drunkards Roll, או The Great Valerio כשהם מושרים על ידי קולו העמוק של ריצ'רד, וגם כמה שירים חדשים שמפתיעים באיכות שלהם.
מי שיישמע הופעות של ת'ומפסון היום (ולא חסרות כאלה ברשת, הוא אימץ את הפוליסה של הגרייטפול דד לגבי הופעות חיות), יישמע יוצר וותיק ומשופשף, שופע כריזמה וביטחון עצמי, שמחייך על הבמה, יודע לרגש ולתפוס, ולהיות ציני ובדרן, או במלה אחת – מקצוען. Entertainer.
Richard Thompson

יחד עם זאת, גדולתו של האלבום, היא דווקא ברגעיו החלשים. זה לא משפט פוסט-מודרניסטי, זאת האמת. פה, ברגעים החלשים, הוא יוצא הכי אמיתי, מהכיוון השני, של חוסר השלמות. של האנוש.
באלבום הזה, יש תיעוד של תקופה שקרתה די סמוך לזמן פרידתו מאישתו לינדה. סיפור הנישואין שלהם היה מפורסם וכואב וגם קצת פולשני. הזוג הוציא מספר אלבומים ביחד, חיו חיי קומונה כשהתקרבו לדת והפכו להיות סופים, ואפילו הקדישו את אחד מאלבומיהם הגדולים ביותר Pour Down Like Silver בשביל לתת את הקריצה המתגרה לעולם, כשהצלטמו שניהם לתמונת השער והתמונה האחורית של האלבום, עם הלבוש המסורתי.

הנישואין החזיקו שנים ספורות, והבעיות צצו מכל עבר. סיימון ניקול, שניגן עם ריצ'ארד בפיירפורט קונבנשן, היה גם הגיטריסט הנוסף בהופעותיהם של הצמד, ונאלץ בהרבה הופעות לעמוד בין שני הת'ומפסונים, כשלינדה מנסה מדי פעם להכניס איזו קטנה (וגם איזו גדולה) פיזית לריצ'ארד, על הבמה, ברגל או ביד, מול האנשים. בלי 'מה יגידו השכנים' שיעצור אותה.הנישואין הסתיימו ברעש גדול ובהריון ולידה של לינדה, אלבום גדול משותף ואחרון לצמד שיצא גם כן ב 82 ( Shoot Out The Lights מומלץ בחום!), ושברון לב לכל הצדדים המעורבים.

ולכן, כשנדרש ת'ומפסון לשבת מול הקהל ולשיר את השירים שלינדה שרה איתו בהופעות ובאלבומים במשך כמעט 10 שנים, כל השירים האלה תופסים חזקה אמוציונלית אדירה. גם השירים של פיירפורט שגם הם היו זכורים בזכות הקול המלאכי של סנדי דני, עוברים עיבוי של ת'ומפסון ועוברים דרך פילטר הלב המרוסק שלו.
מעל הכל, זה פשוט יוצר אחד לבד מול קהל, זה שלעצמו, מוציא ממנו משהו אחר. הוא כבר עשה אלבומים ענקים בחיים שלו, אבל דומה כאילו הזריקה הזו למים היא התחלה מחדש עבורו. וככה נשמעת ההופעה. בעוד שהוא עדיין מאסטר של גיטרה, משהו בהגשה שלו קצת מהוסס, קצת מפוחד או מרוחק, וזה בא לידי ביטוי בזכות ההקלטה המצויינת של הופעה שמתרחשת במקום קטן ואינטימי. הכריזמה שלו כאן היא לא של בדרן, כי אם של מישהו שבאמת מציג שירים שנכתבו לא מזמן , בפעם הראשונה מול קהל, לבד, דבר שלא קרה שנים.
Richard Thompson

כנראה שת'ומפסון עצמו היה נבוך מהביצועים החשופים, שכן הוא ביקש מחברו ג'ו בויד שהוציא את התקליט בלייבל שלו Hannibal, לגנוז אותו והוא היה בלתי ניתן להשגה במשך שנים עד שיצא על גבי דיסק בשנת 1997 עם עוד שלושה בונוסים (כולל ביצוע יפהפה ל Meet On The Ledge)

נכון, האלבום הזה הוא לא מושלם, ות'ומפסון כבר יידע הופעות פי אלף יותר טובות כמקצוען בשנים האחרונות, אבל משהו בתיעוד הזה תפס רגע בחיים האמיתים והכנים של האמן, נטולי הציניות, שלא יחזור. הרגע שלאחר ההתאוששות או במהלכה מאובדן הזוגיות, העמידה מול קהל בפעם הראשונה שוב. כל הדברים האלה יוצאים החוצה בצורה הכי אנושית שלהם, ובסופו של דבר, מקצוענות ופירוטכניקה לא שווים שום דבר אם אין בהם את הנשמה הדרושה. העובדה היא שמכל אלבומי הלייב של ת'ומפסון שיש לי (ויש לי), זהו התיעוד שאליו אני חוזר הכי הרבה.

אה, כן, ושיר הנושא Small Town Romance, עוד שיר בנושא האהוב ביותר על ת'ומפסון – אהבה שאבדה, הוא אחד השירים הגדולים ביותר בקריירה שלו, וחבל שהוא לא הוקלט לאלבום, ואולי מוטב שכך. אלבומי האולפן של שנות השמונים של ת'ומפסון היו רווים בשירים גדולים, אבל בעיבודים גדולים מדי שלא החמיאו להם ואולי עדיף שפנינות מהסוג הזה יישארו נחלת הביצוע השקט והכובש של ההופעה הזו, שרוויה בשירים גדולים, ובעיבודים גדולים לא פחות.

Richard Thompson – Small Town Romance
Richard Thompson – Genesis Hall

Richard Thompson – The Great Valerio

קנו

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על Small Town Romance – Richard Thompson live 1982

  1. הוא תמיד היה עבור איזשהו מיתוס שעם הזמן אני אוודע אליו
    ואין ספק בכלל, הוא נשמע כמו הגיטריסט הכי טוב בעולם.

  2. מאת D! במולדת‏:

    שמעתי אותו הרבה
    ועם זאת אתה מחדש י המון ואהבה שלך למוזיקה תמיד מוסיפה

  3. מאת סתו‏:

    אני כל כך אוהב אותו. איפה אפשר להשיג את האלבום? ניתן להזמין אותו בארץ?

  4. פינגבאק: פסקול חג הפועלים | Small Town Romance

להגיב על יאיר לבטל