גרג מלקולם – הגיטריסט בעל ארבע הגפיים

Greg Malcolm

על Greg Malcolm שמעתי דרך סטיבן אר סמית, האיש מאחורי Ulaan Khol, Hala Strana וההרכבים Thuja ו-Mirza.
אם השמות להלן לא אומרים לכם כלום, מאד ממליץ לכם ללחוץ על הלינקים.

מלקולם הוא גיטריסט ניו זילנדי מאד מיוחד. אפשר לומר שמעולם לא שמעתי מישהו שמנגן כל כך מעט ואומר כל כך הרבה. סליחה על הקלישאה, אגב.
כששמעתי עליו בפעם הראשונה, והלכתי לקרא מה כתבו ב-allmusic, ולא מצאתי כלום, זה כמובן גירה את הסקרנות יותר, כי אין דבר יותר כייפי ממוזיקאים כמעט אנונימים, שאתה צריך לעבוד קשה בשביל למצא את העבודות שלהם ופרטים עליהם, זה כמו אז כשהייתי בן 16 ולא היה איך לבדוק האם Going For The One של יס הוא תקליט טוב או לא ולקח חודשים עד שהוא הגיע לחנות. אני לא מאמין שאני שייך לדור שראה את העולם לפני האינטרנט. האם אני כל כך זקן?

למלקולם יש קטע מענין, הוא מנגן על שלוש גיטרות בו זמנית. כן, אבל לפני שזה ירחיק אתכם, הוא לא 'מנגן-מנגן', הוא יותר 'מנגן-מרעיש'. גיטרה אחת מנוגנת על ידי הידיים ושתי האחרות עם הרגלים, הכל מסומפל לתוך האלקטרוניקה (הלהקה שלו למעשה נכנסת במזוודה אחת), והוא בונה אנסמבל מעניין בזמן הנגינה בלייב.
מלקולם מאד משכיל מוזיקלית, וזה מתבטא בנגינה שלו ובאילתור, הוא מביא השפעות מג'ון פאהי והביטלס, עובר דרך מוזיקה יפנית וקלאסית ומקנח באלברט איילר ואורנט קולמן.
הוא כבר הספיק לעשות כמה אלבומים מרתקים שלא את כולם שמעתי, אבל אלו שעברו אצלי באוזניים, נשארו זמן רב. היום אני בא לספר על מה שנראה כמו האלבום האהוב עלי ביותר שלו – Leather and Lacy.
Leather And Lacy

פעם, לפני 13 שנה, למדתי בס אצל חבר – יוסי.
יוסי ניסה להכניס אותי לג'אז, דבר שלא כל כך הלך דאז כי עוד חיפשתי רשמים על Going For The One, ועבדנו על כתיבת ליינים של בס ל-Giant Steps. כל זה לא החזיק. מה שכן החזיק, הייתה עצה אחת קטנה. 'אל תתחקה אחרי מה שבסיסטים עושים – תתחקה אחרי סקסופוניסטים'. והוא צדק, זה פתח לי את הנגינה, הייתי יושב ומקשיב לסולואים של מיילס ומוציא אותם על הבס, זה פתח לי את הראש, את הידים וגם את התחת.
גרג מלקולם עלה לבמה בשנת 2006 בפסטיבל הג'אז בוולינגטון, וניגן סט סולו של אינטרפטציות נויז-אקספירמנטליות, לקטעים של Steve Lacy.

התוצאה : ב- 2008 ראה אור האלבום Leather and Lacy. שלושת הגיטרות שלו עובדות נפלא, אחת נותנת קצב, השניה נותנת מלודיה, השלישית נותנת אמביינט, רעשים, צלצולים וצפצופים. הסאונד שלו כל כך שונה מכל מה שהכרתי, עד שמצאתי עצמי לא מצליח להפסיק להקשיב לו. הוא מביע את לייסי בצורה לא שגרתית ואפילו מהפנטת, והענין הבולט בכל זה – הוא בכלל לא מנגן ג'ז. הוא ג'זיסט-פולקיסט-נסיוני, וכל התכונות האלה באות לידי ביטוי. לייסי יוצא מהקונטקסט, הסקסופון מתפרק, וההרמוניה מתפרקת איתו.
האלמנט הקצבי מאד מושך אותי באלבום, יש בו מעיין שירת עבדים של פטישים על בזלת, מעיין התחברות לבלוז ישן, מעושן ומלנכולי שאין בו ולו טיפת בלוז סטנדרטי אחת. זו הגדולה של האלבום הזה, הוא באמת מיקס מוזר ומרתק של כל כך הרבה אלמנטים.
Greg Malcolm

לא קל למצא את המוזיקה של גרג, אבל אומר לכם שיש כמה אלבומים שלו שאני חושב ששוה להתאמץ עבורם. הריליס שלו בלייבל  Kraak3 הבלגי – Swimming In It, היה מעיין אלבום פוסט-פאהי מעולה, על Hung (שמעריצי דרק ביילי ימצאו בו ענין), ועל Homesick. משהו בי אומר שהתחקות אחרי כל האלבומים שלו תגלה לכם את אחד המוזיקאים המרתקים ביותר שפועלים היום, שבנוסף לאינטלקט שלכם שיעלה על גדותיו מרוב אושר, גם הלב שלכם ייקרע.
לא הרבה מוזיקאים גורמים לי ללכת לכתוב מוזיקה אחרי שאני מקשיב להם, היום בזמנים אלה. אפשר לומר שחצי מהאלבום הבא שלי כבר כתוב, והוא כתוב באדיבותו הרבה של גרג מלקולם.

Greg Malcolm – Prayer
Greg Malcolm – Art
Greg Malcolm – Ducks

קריאה נוספת : מדף האלבומים המומלצים של מלקולם
ראיון עם גרג מלקולם
קנו: Leather and Lacy

שיתוף פעולה בין מלקולם לגיטריסט היפני-Tetuzi Akiyama – הנה סרטון פרומו

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על גרג מלקולם – הגיטריסט בעל ארבע הגפיים

  1. פינגבאק: Tweets that mention גרג מלקולם – הגיטריסט בעל שש הגפיים | Small Town Romance -- Topsy.com

כתיבת תגובה