אחד האלבומים המוזרים ביותר ששמעתי (עד כה)

מוזר באמת. לא סתם קשה לעיכול, או לא ברור. פשוט מוזר.
מתישהו, כל אחד נתקל באלבום די מוזר, שהוא לא יודע איך להתייחס אליו. אני לא מתייחס לדברים אקספירמנטלים משובשים, אלא לדברים שהם קצת פריקים יתר על המידה, או לפחות ככה אתה חושב שאתה נתקל בהם בפעם הראשונה. זה מאד תלוי מתי נחשפת אליהם, ומה יצא לך לשמוע לפני כן. נתקלתי בימים האחרונים באלבום די מוזר, שעוד אגיע אליו עוד מעט. אבל בינתיים, הנה סקירה קצרה של האלבומים המוזרים ביותר שאני זוכר שבהם נתקלתי לאורך חיי המוזיקלים.

אני חושב שהאלבום המוזר ביותר הראשון בחיי, היה האלבום המעולה של White Noise – 'סופה חשמלית'. אני מניח שמי שקורא את הבלוג הזה הקשיב לאלבום המיוחד הזה שהוקלט באנגליה על ידי פליטים\עריקים\משתמטים (לא זוכר את הסיפור המדויק) אמריקאים שרצו להמנע מגיוס לצבא. הכרתי פעם מישהו שהיה מקשיב לאלבום הזה פעם בשנה, באירוע מיוחד. כל פעם הארוע היה שונה, אבל כשהארוע הגיע וזה הצדיק לפתוח את בקבוק היין הסופר-יקר הזה, הוא היה מקשיב לאלבום הזה. למי שבכל זאת לא מכיר, מדובר בחצי אלבום פסיכדלי וחצי אלבום של נסיונות סאונד של סוף הסיקסטיז, מה שמבטיח עניין ואקספירמנטציות של סאונד שנבנו מתוך כלים מוגבלים ויחסית פרימיטיבים. רוצה לומר – האפשרויות מוצו עד תום, כי לא היו יותר מדי כאלה. ומי שרוצה לשמוע עוד, שילך לשמוע את My Game Of Loving המעולה מתוך האלבום. את האלבום הזה שמעתי בפעם הראשונה בגיל 16. ולא ידעתי להשכיל להבין אותו.
My Game Of Loving

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


האלבום הבא היה האלבום השלישי של Soft Machine, שקרוי בפשטות Third. אני הייתי בשיא תקופת הרוברט וויאט בחיי, וחיפשתי עוד ועוד דברים שהמאסטר היה מעורב בהם. בצורה משונה והפוכה מבד"כ, אני הגעתי ללהקה שהייתה לו אחרי סופט מאשין והייתה הרבה פחות מפורסמת – Matching Mole, הרבה לפני ששמעתי סופט מאשין. מצ'ינג מול עשו שילוב של משהו שבזמנו מאד דיבר אלי. קראו לזה ג'אז-רוק. לא פיוז'ן (שלקח צעד אחד קדימה מדי לכיוון החננה-רוק), אבל ג'אז רוק. יענו ליינים של גיטרות וקלידים ובס וכולם נגנים חיות וזה היה מדהים לגלות אותם. מי שלא מכיר, דחוף דחוף שישים ידיו את כל מה שהלהקה הזו הוציאה (שני תקליטי אולפן + הופעות, תיעודי רדיו וכו'). אז אחר כך הגעתי לסופט מאשין 1+2 הפסיכדלים והמדהימים. וכשהגעתי ל third, לפי הסדר הכרונולוגי, נתקלתי באיזו אבן לא ברורה שלא ידעתי איך לאכול. קראו לה Facelift, והיא שימשה פסקול במשך חודשיים, עד שנפל לי האסימון. יחד עם הנפילה הזו, נגמרה לי הסבלנות

Facelift

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

האלבום המוזר הבא הגיע כשהתחלתי קצת ללמוד בס והמורה שלי רצה להכניס אותי לג'אז. אני שמעתי שג'ון קולטריין הוא משהו משהו. אז בגאון צעדתי לי לתוך סופר זאוס בדיזינגוף סנטר (זוכרים את זה??), וביקשתי מהמוכר דיסק של קולטריין. המוכר שאל איזה, ואני עניתי בגאווה אין קץ – "משהו טוב ומסובך". ואז הוא הנחית עלי את The John Coltrane Qurater plays Chim Chim Cheree. שזה בדיוק האלבום שמתווך את תקופת לאב סופרים שלו לתוך תקופת האקספירמנטליות שלו. הצפצופים והחריקות האלה לא עשו לי טוב והאלבום נזרק הצידה לאחר מספר דקות. שנים אחר כך, למדתי להכיר את קולטריין ולאהוב את הדיסק הזה. מאד.

Brazillia

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כשלמדתי סאונד בלונדון, היה לי מרצה בשם קרלוס. הוא היה תותח. אדם זהב, מורה ענק, מסוג האנשים שאתה פוגש בחיים, והופכים להיות דמות לחיקוי עבורך. קרלוס קלט שאני לא בנאדם של מוזיקה שגרתית וכל הזמן ניסה להתקיל אותי. יום אחד דיברנו על קומפרסורים של חברת Joe Meek, והוא שאל אם מישהו יודע מי היה ג'ו מיק. אף אחד לא ידע, ואז סיפר לנו קרלוס שג'ו מיק היה סאונדמן מחופף לחלוטין עם סיפור מאד ארוך (ארוך מכדי לספר עכשיו), אבל חוץ מהעובדה העסיסית שהוא רצח את בעלת הבית שלו והתאבד שניה אחר כך, הוא היה משוכנע (סוף שנות החמישים), שיש אנשים על הירח והם מנסים לתקשר איתו. הוא באמת האמין בזה, שנים לפני שהירח היה משהו בר השגה מבחינת תפיסת האדם. החיים שלו הפכו אובססיבים לעניין הזה, כל כך אובססיבים עד שיום אחד ג'ו מיק הקליט אלבום מחווה לחוצנים מהירח במידה והם ירדו לכדור הארץ. האלבום נקרא I Hear A New World ושיר הנושא מתוכו שווה הכל.

I Hear A New World

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אחר כך, אחרי שהתחלתי לעבוד באוזן השלישית, שיש לה בדיוק את האפקט הזה על אנשים שעובדים בה – התחלתי לחפור מוזיקה אקספירמנטלית במיוחד.
נתקלתי בהמון הרכבים ואמנים שהכינוי 'ביזאר' הוא בגדר מחמאה מלטפת. הרבה פעמים היו דברים סופר קשים ומתוסבכים. חלקם השאירו עלי רושם, חלקם לא. ללא ספק העובדה שנחשפתי להרכבי קראוט כמו Ash Ra Temple או Faust (אהובי לבי), נתתה אותות בי ומאז חיי די השתנו. כי בשלב מסוים התחלתי לחפש דווקא את החופרים המוזרים, למצא את הסאונדים המעניינים באוזניים.

לפני כחודש פירסמתי את סיכום שנת 2008, ואחד האלבומים בו היה השני של The Great Lesbian Show, להקה פורטוגלית הזויה לחלוטין. אני מעתיק את מה שכתבתי אז:
אלבומים כאלה זה בדיוק הסיבה שאני לא מנסה להיות מבקר מוזיקה מקצועי. אתה פתאום מוצא את עצמך מול אלבום שאין לך מושג מה לכתוב עליו. אז נתקעתי, והלכתי ללאסטאףאם שלהם. הנה מה שהם כותבים על עצמם. אני מסתפק בזה ובלהגיד לכם שאלבום כזה אי אפשר לשפוט בסולם של טוב ולא טוב. זה ביזאר לפנים ומענין לשמוע.
The Great Lesbian Show is an uncommitted Portuguese band: we do what we want,
the way we want to do it. The band hasnt got any rigid aesthetic direction, we
prefer to absorb the quintessence of all interesting sounds and creative
references. So, we can define The Great Lesbian Show as an exquisite cocktail of
several decades of rocknroll (and everything around) , comics and cartoons,
incredibly strange music, bizarre tales of everyday life, alternative films,
literature, etc.

A Suicide Guide

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

התגלית החדשה בתחום האלבומים המוזרים, שייכת לגרמני די משובש בשם Frieder Butzmann. הרבה לספר עליו אני לא ממש יודע, הוא שייך לאיזור הדאדא-יסטי והפריקי של אנשים כמו פייר הנרי, והמלחין המינימליסטי איגור ווחביץ' (שהוציא אלבום ענק בשם 'דוקטור פאוסט', ועליו נספר בפעם אחרת).
האלבום של בוצמן, Das Madchen Auf Der Schaukel, יצא בשנת 1983 על גבי תקליט כפול. קצת קשה להסביר מה בדיוק קורה שם. עקרונית, זה לא חלוצי מבחינת הסאונד או הרעיון, אבל נושבת באלבום איזו רוח שאי אפשר להשאר אדישים לה. עם כמות המוזריות שבאלבום, הוא נשאר מרתק ומושך. בוצמן עושה פה עבודת סינתיסייזרים משונה, חלקה מנוגנת, חלקה מסומפלת, חלק מהדברים יושבים על ריפיט למשך כל השיר כאשר מגבים את הסיקוונסים כל מיני צלילים מפחידים, לעתים ילדותים, לעתים שייכים לסרטי אימה. הכרתי את האלבום דרך הבלוג המדהים Mutant Sound שכל מי שמחפש דברים מוזרים ולא שגרתיים מוזמן לבדוק אותו. מדובר על בחור שבשביל הכייף שלו מוריד את כל אוסף הקלטות והתקליטים שלו לדיגיטל ומעלה לבלוג. זה לא-לא חוקי, אבל זה לא לגמרי חוקי. אבל בכל מקרה, האלבום של בוצמן לא ראה אור לייזר והוא לא מוצע למכירה בשום מקום, ולכן בשונה ממנהגי, אני מקשר פה את הלינק להורדת האלבום המאד מיוחד הזה.
תכל'ס, זה היה השיר המסוים הבא, שגרם לי לכתוב את כל הפוסט הזה ולספר לכם כמה האלבום של בוצמן מוזר ומדהים בו זמנית, והוא מה שקרוי A Must Have. בשיר הבא, בוצמן צורח את נשמתו הצמאה ל…פולקסווגן. הרבה מאד פולקסווגן. שווה לשים לב במיוחד לאיזו אורגזמה אדירה נכנס בוצמן בדקה 6:45, כשהוא מגלה את הפולקסווגן. "אה-הא!! פולקסווגן!!"

Wolfsburg

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על אחד האלבומים המוזרים ביותר ששמעתי (עד כה)

  1. מאת בועז כהן‏:

    פוסט פנטסטי. אחד הכי טובים שלך.

    את "רעש לבן" שמעתי אצל אבי בללי בבית, בדיוק לפני 20 שנה, בקיץ הלוהט של 1989. לא האמנתי שזה קורה לי.

    (-:

  2. מאת idanska‏:

    למי שרוצה לצלול לתהומות הרוברט ווייאט על נגזרות המצ'ינג מול והסופט משין שלו:

    http://www.taringa.net/posts/musica/1883976/Robert-Wyatt-Megapost-Discografia.html

  3. מאת שמוליק כץ‏:

    טוב, עוד לא היה לי זמן לקרוא את הכל אבל האלבום של "white noise" כבר בדרכו הוירטואלית לאוזניי בעקבות הטעימה שנתת.
    המשך יבוא בשעת לילה מאוחרת.

  4. מאת נמרוד‏:

    השיר של ג'ו מיק נשמע קצת יותר מדי קלישאתי, עם השירה של שנות החמישים והחייזרים ברקע, כמו שיר הנושא של קומדיה טיפשית על זמר חתונות בשנות החמישים שמתחיל לדבר עם חייזרים (ג'ון סי ריילי בתפקיד הראשי!) – בטוח שזה על אמת?

    ומופע הלסביות נשמע פחות או יותר כמו גירסא נשית ומעודנת של מיסטר באנגל באלבום הראשון – לא שזה רע…

  5. מאת יאיר‏:

    נמרוד – קלישאתי קלישאתי, אבל אתה מדבר על 1960, לא 77…צריך להסתכל על זה בפרספקטיבות זמן הנכונות.
    ומופע הלסביות – כל שיר נשמע כמו משהו אחר, תקשיב לכל האלבום

כתיבת תגובה