אולי דרך מוזיקה, זה יעבוד. פסטיבל העוד 2014

unnamed (8)

אני הולך להתעלם לחלוטין מהעובדה שאנחנו חיים בתוך אחת התקופות השחורות של ישראל שאני מכיר ב 33 השנים שאני כאן והולך לדבר אך ורק על מוזיקה. לשמחתי, המוזיקה שאני מדבר עליה היא פסטיבל העוד, שמתחיל היום וימשך עד יום שבת. אני מאמין בכח של מוזיקה לגשר בין פערי מחשבות ואמונות ופחדים. הפסטיבל הזה מגיע ברגע הנכון.

זו מסורת נפלאה של קונצרטים מעולים בניהולו האומנותי של אלי גרינפלד ובהפקה של צוותא, שמחברים מוזיקה קלאסית ערבית יהודית פרסית, יוונית ועוד ועוד. הקשר לעוד הוא היום קצת יותר רופף, בדומה לקשר שבין פסטיבל הפסנתר למופעי סולו פסנתר. אבל המילה עוד זורקת את הקונטקסט האמנותי פנימה, ממש כמו שהמילה פסנתר הופכת את העסק לאקוסטי\אינטימי.

לא יופיע השנה אבל תמיד יש מקום להקשיב ליאיר

מהצצה בתכניית הפסטיבל, המופע שצד את עיני אוטומטית ולצערי לא אוכל להגיע אליו:
זיו יחזקאל במופע "ליאלי" – מחווה לגדולי המוסיקה הערבית: מוחמד עבאד אלוהאב, אל חלים חאפז, מלחם בראקת, וודיע אלסאפי, כארם מחמוד ואחרים בליווי 15 נגנים בשיתוף תזמורת נצרת ביום רביעי 9 ביולי , שעה 20:30.

חוץ מהמופע המעניין הזה, יש תוכניה עשירה שאני ממליץ לכם לבדוק כאן למטה.
לקוראי הבלוג יש אפשרות לכרטיסים מוזלים לכל המופעים. ציינו את הקוד 2014 בעת ההזמנה בקופות (036950156).

unnamed (9)

 

 

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה הופעות | עם התגים , | להגיב

אסופת סדקים

10356308_10152559196477386_437494981192028677_n
(צילום: יפעת גריצמן)

אני שמתי לב לדרך שבה הוא החזיק את כפות ידיו ונענע אותם במחווה מול הקהל. ככל שידיו היו קפוצות יותר ושריריו מתוחים יותר בזמן שהיחידה הזו של שתי ידיים משולבות נעות ביחד, כך יכולתי להרגיש את ההערכה הענקית שהוא מרגיש ליושבים מולו.

שמעתי כבר אינספור פעמים על מוזיקאים מחו"ל שמגיעים לישראל ונדהמים מהקהל ומהחום שלו. החום הים תיכוני שנפלט החוצה כגוש אחד, ללא מילים ועם מחיאות כפיים בלבד, פוגש אדם מפורטלנד אורגון שלא יודע איך להכיל את כל זה. ורואים שהוא היה מת להפתח קצת יותר מול הקהל, וכנראה שבמילים הספורות שהוא כן אמר, זה המקום הפתוח ביותר שלו.
ככה, כשהתחיל לנגן שיר והבין שזה זמן סיפור ושהקהל יוכל לקבל את הסיפור, הוא פשוט עצר והתחיל לספר על נסיעה ארוכה שבה הבין שג'ורג' האריסון מת. כי הוא מספר סיפורים שכזה. את השירים לא תמיד אפשר להבין אבל הסיפור הוא קל.

ואין הפרדה בין האיש על הבמה שעומד ושר לבין אותה נפש בצורת גוף שהולכת ברחוב וקונה פלאפל או ממלאת את הפרטים למשלוח בסופרמרקט. הוא אחד. ולא רק שהוא אחד, הוא גם אחד שלא שאל שאלות אף פעם. הוא נולד לעשות את החרא הזה, והטוטאליות שלו מורגשת בכל תו שניגן, ובכל מילה שהוציא מהפה והתרגמה לעיוות בפנים. הוא היה טוטאלי אך לא הירואי. הוא היה השכן המצחיקול הסטלן והמוזר שאף פעם אתה לא מבין באמת מה הקטע שלו, אבל הוא זה שבא להחליף איתך מילים בשעות קשות, ויש לו הרבה מילים להחלפה.

והוא עשה כבוד לגיבורים המוזיקלים שלו, והוא אירח מעריץ מהקהל על פסנתר, והוא ניגן את השיר הזה וניגן גם את השיר ההוא והבהיר למה הוא סטאר ולמה הוא תמיד ישאר במימדים האלה ולא יתנפח יותר מזה, וילבש ג'ינס וחולצה מכופתרת, והגיטרה שלו תעשה פידבק והמתקן של המפוחית שעל הצוואר שלו לא ישב ישר וזה יהיה לו לא נח, והוא יהיה דלוק מהתשוקה של עצמו ככה שהוא לא יבדוק את הכיוון של הגיטרה ולא ישים לב שהיא מזייפת במיתר אחד, וגם כשישים לב לזיוף אז על הזין שלו ועל הזין של כל תאטרון גשר שצופה בו, כי מה זה חשוב בעצם כשאתה לא שואל שאלות ונולדת לעשות את החרא הזה.

ואתה יוצא החוצה והעולם שלך כרגיל והוא ימריא על מטוס ויסע מפה בדרך לעוד לקוח מרוצה וישאיר אלף איש עם סדק קטן בלב, כזה שרק אנשים שלא שואלים שאלות ומגשימים את המהות שלהם כי אין להם משהו אחר לעשות, יכולים ליצור. ואתה מבין שבסופו של דבר הכל באמת כל כך קטן, החיים ממשיכים איתך ובלעדיך והם אסופה של סדקים קטנים בלב שרק אנשים כמו אם וורד יכולים לגרום לך.

 

Photo: Yuval Erel

Photo: Yuval Erel


הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , | 2 תגובות

המון דברים מקומיים ועוד קצת מחו"ל

הצטברה פה כמות כזו יפה של דברים ששווה לדבר עליהם אז חשבתי, היי, וואט דה הק, הבה נרשום רשימה מגוונת בכל מיני דברים.


ונתחיל בכך שאמן הפולק דמיאן ג'ורארדו הולך להגיע לישראל בספטמבר, להופעה בבארבי.
אני מחבב את ג'ורארדו, יש לו קטע אינטימי רך מספיק כדי לבוא לי טוב אבל לא להיות סיסי מדי כדי לבוא לי רע. חוץ מזה שיש לו טכניקת גיטרה מעולה, והם כתבו עליו ב Dusted Magazine שהוא מביא קצת מריצ'ארד ת'ומפסון. אני לא שמעתי את ת'ומפסון שם, אבל מספיק שזרקו את השם שלו באוויר כדי שזה יגרום לי ללכת להתעמק במוזיקה שלו יותר. את ההופעה מביא פרומוטר חדש אוהד עזרתי, עם החברה החדשה שלו ZUZZ Agency. אשרו את ההגעה שלכם באיוונט כאן.

10304974_10152608321587224_6866722799867879065_n

ואם כבר, זה הזמן להזכיר את ההופעה המרגשת המתרגשת עלינו ביום רביעי, של אם וורד, האיש שהביא את הלב שלו למרכז העולם וכבש איתו יבשות. הוא יופיע כאן בתאטרון גשר, ועד אז שווה לעקוב אחרי פועלו של אורי זר אביב שגם דאג לראיון איתו בטיים אאוט של היום (נכון לרגעים אלה, עוד לא אלה באתר שלהם), וגם לספיישל מאלף (אורי, מסיר אלף כובעים בפניך על התוכנית) ברדיו הקצה.
35268_banners_1200x573_03

עונת התרבות בירושלים הוא אחד ממפעלי התרבות המסקרנים ביותר שקורים פה בקיץ. יש כל כך הרבה דברים מעניינים ששווה לבדוק.
בציטוט ישיר מהקומוניקט:

נקודת מפגש על קו התפר, שבה שף כאמל השלמון ושף אסף גרניט יחקרו, יבשלו ויארחו את המטבח הירושלמי שלהם;
חוויה אינטימית ומפתיעה במלון ירושלמי – במסגרת פסטיבל בבית;
טכס חנוכת תחנת מחאה חדשה מול בית ראש הממשלה, בעיצוב סטודנטים מבצלאל, במסגרת מתחת להר לאמנות ציבורית חדשה;
הצצה אל קווי המתאר של סצינת המוסיקה העכשווית בעיר, בשבוע השידורים, ההופעות והחפירות- במסגרת החזית
וכמובן- פסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת, בפסיפס של מופעי מוסיקה מהארץ והעולם, סיורים ומפגשים הקוראים לאמני ואזרחי כל העולם – בואו בשלום
בין היתר תוכלו לפגוש השנה את: עזיזה ברהים (סהרה המערבית) |הדיי עפאים | חיים לוק יחד עם תזמורת שבאב אל אנדלוס, (מרוקו) | עידית הרמן | באלקה סיסוקו (מאלי) ווינסנט סגל (צרפת) | נעמי יואלי | דומיניק הובר (שוויץ) | אניה בוקשטיין | צבי אלחייני | רדיו תדר | טניה ברוגרה(קובה) | סנטיאגו סיירה (ספרד) | צביה מרגליות | רייסקינדר | טל ארז וגלית שאבו | פרץ אליהו | מיכל ואעקנין | אילנית תדמור | בינת אל פאנק | מוג'הדין | תלמידי התכנית לתואר שני בעיצוב, בצלאל | גילה בשארי | על- פיקרה | גבריאל בן-חורין | דנה רוטנברג |שלמה בר והברירה הטבעית – ורבים אחרים.
אתם שוב מוזמנים לנדוד בין בתים פרטיים, כנסיות עתיקות, צלילי מואזין ובית המשפט העליון. בין גנים נוסטלגיים להר הזיכרון, בין מזרח למערב העיר, בין קודש לחול, בין קמאי לעכשווי.

10262235_722477204457414_3743207379710264760_n

עופר טל ואורי וורטהיים, הלא הם רדיו טריפ משיקים מיקסטייפ חדש, שני במספר של גרוב ישראלי בסט תקלוט במסעדת האחים, ביום שני הקרוב. ההמלצה שלי – אל תרשו לעצמכם לפספס. כי כשיבוא השיר Mas Matiasaan של אריס סאן ואתם תהיו בעראק השלישי שלכם, אתם תרגישו שהגעתם ל gadda da vida שלכם.
זה גם זמן טוב להזכיר שאורי וורטהיים ואריאל תגר (כלבתא) הוציאו אלבום ראבאדאב פאנקי גרובי ג'מיקני מתובל בבהרט ובנשמה ים תיכונית.
הם משיקים אותו היום אם אתם עוד מספיקים. האלבום ניתן להאזנה כאן.

ולאלבום קטן ומלא בקסם ונשמה שלא יקבל חשיפה גדולה מדי וחבל כי הוא באמת יציאה מקסימה, של נדי בילו ואמן כלי המיתר גלעד וייס שהביאו אלבום מוזיקה טורקית עם טאצ' פסיכדלי. נפלא, קנו אותו בסבבה בכמה כסף שתרצו לקנות אותו

ובפינת הדברים שקורים מעבר לים, הלייבל האמריקאי הקטנטן GrassTops הוציא הקלטה נדירה אש (1982) של הגיטריסט רובי באשו. אם אתם לא מכירים את באשו, אספר ממש בקצרה שמדובר באחד המוזיקאים הנערצים עלי, אדם ששילב בנגינת הגיטרה שלו פולק אמריקאי, מוזיקה יפנית, פרסית, קלאסית, בלוז, בשילובים מוזרים ומרתקים. הלייבל גם הולך להוציא ריאישיו בספטמבר של אחד האלבומים היפים של באשו The Art Of 6 and 12 Strings Guitar. כל תיעוד של יצירתו של באשו הוא מכרה של זהב.

ונחתום עם כבוד גדול להוראס סילבר, פסנתרן הג'אז הנפלא שנפטר אתמול בגיל 85. אין טעם לדבר על הוראס סילבר, מספיק להקשיב לאלבום המופת Blues For My Father, כסיפתח לעולם המוזיקלי הנפלא והעשיר שלו.

אני חושב שזה מספיק להיום.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה הופעות | עם התגים , , | 2 תגובות

הרפתקת הקאנטרי של רינגו סטאר

קודם כל ולפני שנשכח, פירסמתי פוסט בבלוג התאום באנגלית, על האלבום החדש של Nels Cline. אז אם אתם חובבי עבודות הגיטרה הבלתי יאמנו של הגיטריסט הבלתי יאמן הזה, לחצו כאן.

מזג האוויר הזה, ביחד עם הופעת הטריביוט לג'ין קאלרק שצפיתי בה מספר פעמים השבוע, עושים לי חשק לקאנטרי ווסטרן.
אז פתאום עלתה לי בדמיון המחשבה על רינגו סטאר ונזכרתי שאני בעצם מאד אוהב את האלבום השני שלו Beaucoups Of Blues. האלבום הזה, יצא בשנת 1970 והוא כולו שירי קאנטרי ווסטרן, מופקים לעילא ועילא.

Ringo Starr - Beaucoups Of Blues

לרינגו תמיד היה fetish למוזיקת קאנטרי, והוא גם ניסה ללכת עם התשוקה הזו עוד בתקופת הביטלס בשיר Act Naturally. רק שאז, גם הביטלס לא ידעו לעשות קאנטרי ווסטרן וגם הוא לא היה זמר, הוא פשוט היה מתופף ששר את השיר.
באלבום השני של רינגו, שהוא לטעמי אחד מאלבומי הפוסט ביטלס הטובים שנעשו, רינגו הוא גם משופשף בתור זמר, גם הכתיבה היא משמעותית יותר טובה (נכתבה על ידי כותבי שירים מקצועים, כולל צ'ארלי דניאלס, כאשר רינגו בוחר שירים מתוך פיילת שירים שהוצעה לו) וגם ההפקה הופקדה בידי פיט דרייק מנאשוויל שעבד עם כל אמן קאנטרי שאתם יכולים לחשוב עליו. התוצאה, כאמור, נפלאה. האלבום כשל יחסית במכירות, ואולי זה מפני שהתקליט הקודם היה תקליט פופ בכל ולאנשים היה קשה לעכל את המעבר הסגנוני. כך או כך, יקח עוד שנים עד שרינגו יעמוד מול מיקרופון, בינתים הוא העדיף לקדם את קריירת הקולנוע שלו.

זה אלבום סימפטי וכייפי להעביר איתו אחה"צ. חסר לרינגו את הנשמה של הקאנטרי שיש לאילנות גבוהים כמו ג'וני קאש או טאונס ואן זנדט, ואין סיבה שתהיה לו בתור ליברפולי ששר אמריקאית. אבל עדיין, זה עובד בקטע של נעים ברקע, השירים יפים, העיבודים נוחים, ורינגו תמיד יעלה חיוך על הפנים, גם אם ידבר על שואה גרעינית.

האזינו כאן

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים | עם התגים , , | להגיב

מוג'הדין

כשסיימתי לשמוע את האלבום החדש של מוג'הידין, על הפתיחה הזועמת שלו ודרך האנרגיות הקשוחות שעברו בו, הבנתי שככה מבחינתי צריכים להשמע השוליים המוזיקליים פה.
כלומר, לא בהכרח מוזיקת מחאה אבל מחוברת לתדר של הפאניקה הקיומית ששוררת כאן באוויר, גם אם אתה לא מחובר לתקשורת ולחדשות ולכל מה שקורה, הפאניקה הזו שכובלת אותך למטה ומונעת ממך להוציא החוצה את כולך. התחושה הזו של 'לא יכול להיות', משוספת בסכינים חדות שהן בעצם גבעולי חיטה, בדיוק כמו שתמונת האלבום המדהימה מציגה. כרגיל, ירושלים, על כמה שהיא בלתי נסבלת, מוציאה כנות בלתי מתפשרת מבין חומותיה.

ìä÷åú àéðãé àì÷èøåðéåú ÷åìðåò î÷ñéí

אלבום הבכורה של מוג'הדין יצא במהדורת ויניל מצומצמת לאספנים, 300 עותקים סה"כ
ב 1.5.14.
אלון אבנת (דיוואלט), הראל שרייבר (אק-דאק/מיול דרייבר) ואורי קריסטל ׁ(סאסבסוניק/רמש/ואן פצנובסקי), מספקים באלבום החדש, Dead language, שמונה שירי פוסט-פאנק מכוננים, מגובים בטקסטים נוקבים (ביניהם, ציטוטים מעוררי מחלוקת משירתו של המשורר הכנעני יונתן רטוש), וחמושים בצלילים תעשייתיים-אלקטרוניים, כשברקע מהדהדות השפעות של P.I.L, מארק סטיוארט, The Fall ו Suicide.
בין השירים אפשר גם למצוא גרסת כיסוי ל"בצע" של להקת ישראל מ 1988, טקסט פוליטי חזק שהקדים את זמנו ורלוונטי מתמיד גם היום.

הבלוג שמח לחלק כרטיס אחד לאחת ההופעות ההשקה של האלבום – התאריכים פה בפוסטר היפה.
כדי לקבל כרטיס, השאירו בתגובות את השם שלכם ולאיזה הופעה תרצו, ואנחנו נחלק סתם באופן שרירותי ובלי תחרות בעלת נושא. התחרות הסתיימה – דוד, תהנה.



Mujahideen-Poster-V01int

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה אלבומי 2014 | עם התגים | 23 תגובות