יש משהו בסטייל של Bedroom Recordings שאני מאד אוהב. זו מעיין נקודת היתוך בין האמן לשירים שלו, הסביבה הטבעית, המוכרת,
הנוף הוכר מחוץ לחלון והחופש להקליט ברגע שמתחשק ושמרגיש נכון, ולא על פי אילוצי אולפן חיצוני.
Isbells הוא בעצם שם הבמה של הסונגרייטר הבלגי Gaëtan Vandewoude שניגן במספר להקות מקומיות במשך השנים אבל החליט
ללכת סולו, להקליט את שיריו באווירה שהזכרתי למעלה.
התוצאה מקסימה, אלבום יפה, מרגש ואינטימי, עם תחושת כמיהה שמציקה מתחת לעור, ומלים בוחנות ומתבוננות.
קול הפלצט שלו חודר עמוק והמלודיות קליטות, שילוב שישר מקפיץ לראש את אליוט סמית', אבל גם את ניל האלסטד עם עבודות הסולו שלו,
את עמית ארז והעדינות שבכתיבה שלו, ואת ההגשה של ג'וזף ארתור.

אלבום מצויין לשבורי לב, ולאלה שהספיק להם כל הרעש בחוץ

[Audio]
Dreamer
B.B Chevelle
[קנו] Zeal Records
[מומלץ אם אהבתם את] Elliott Smith, Amit Erez, Neil Halstead

פייר בנסוסן הוא אחד מנגני הגיטרה האקוסטית האהובים עלי והטובים ביותר בעולם.
אפשר לראות בו גיטריסט ג'אז, אבל זה יעשה לו עוול, כיוון שבנסוסן הוא הרבה יותר מג'אז ובכל מקרה כל ההווייה שלו איננה סטנדרטית;
קודם כל, הוא נצמד אך ורק לגיטרה האקוסטית ונמלט מ'סאונד הג'אז' המוכר והקצת משעמם בשלב זה של האנושות. שנית, הוא אימץ לחיקו את כיוון הגיטרה DADGAD שהמציא דיווי גראהם. נגינה ב DADGAD איפשרה לבנסוסן המון הרמוניות חדשות על הכלי, שאחרת לא היו מתאפשרות.

שלישית, הוא מושפע מאד מגיטריסטים-פולקיסטים מהאי הבריטי, דוגמת ברט ג'אנש יקירנו או דיווי גראהם והמעגל הזה. תוסיפו לכל זה את העובדה שהוא צרפתי-אלג'יראי ושכתוצאה מכך – עולם הדמיון מלא ועשיר בקונספטים ורעיונות לא-מערביים. דבר אחרון, הוא פינגרפיקר, מה שגורם לי ישר לאהוב אותו יותר.

כל זה הופך את בנסוסן ונגינתו לכל כך מיוחדים בשבילי ואת המוזיקה למרתקת.
אלבומו החדש Vividly יצא בסתיו הקרוב, ואלה חדשות נפלאות לחובבי ג'אז וגיטרות אקוסטיות באשר הם.

ראו טריילר מהאלבום החדש

והנה דוגמה טובה למה הוא כל כך מדהים

[אודיו] Pierre Bensusan – The Welsh Arrow
[מא"א(מומלץ אם אהבתם)] Davy Graham, Bert Jansch, Martin Taylor, some Leo Kottke work

שון סמית' הוא גיטריסט מעולה. את זה הוא כבר הוכיח במשך השנים האחרונות עם מספר אלבומים שהוציא במהלך העשור האחרון כאשר גולת הכותרת הייתה האוסף שהוציא הלייבל Tompkins Square – בשם Berkley Guitar. באוסף הזה תועדו 'כוכבי' סצנת הגיטרות האקוסטיות של קליפורניה וחוץ מסמית' עצמו הופיעו בו גם הגיטריסטים Adam Snider ו-Matt Baldwin.

סמית הוא אחד מאותם גיטריסטים שאני כל כך אוהב, שיודעים לרקוח את ההשפעות שלהם (ג'ון פאהי, לאו קוטקה, רובי באשו) ולצקת לתוכם את העולם הפנימי שלהם, מבלי להסתכן בהעתקה. גם האלבום האחרון של C Joynes הוא כזה בדיוק.
ב-2007 הוציא סמית על גבי תקליט במהדורה מוגבלת בת 300 עותקים את האלבום הנפלא Eternal. רק עכשיו, אחרי שלוש שנים, יוצא האלבום מחדש ועל גבי דיסק וזמין לכל דיכפין בלייבל Strange Attractors Audio House.
המשך קריאה…

English Version
ברט ג'אנש וג'ון ריינבורן היו שגרירי הסינגר\סונגרייטר של הסצנה המבעבעת של מעגל הפולק שצמח מאמצע הסיקסטיז בסוהו הלונדוני, ובעיקר ובמועדון Les Cousins. שניהם כבר היו גיטריסטים מכובדים וידועים שהוציאו מספר אלבומים, אבל החבירה שלהם לדני ת'ומפסון, טרי קוקס וג'קי מקשי ויסודה של להקת הפולק-בלוז-ג'אז פנטנגל, הוציאה את הבשורה שלהם החוצה לעולם הגדול. פנטנגל היו פעילים במשך שבע שנים, תמיד מול אולמות Full House בסדר גודל ענק (ההופעה הראשונה שלהם הייתה בקרנגי הול, לא רע בשביל הופעה ראשונה), ושני החברים האלה הפכו להיות מאד פופולרים ואפשר לראות בהם פורצי הדרך של הבריטים בסצינה הזו, לעולם הגדול.

.

הם כמובן גדלו על ברכיהם של גיטריסטים אחרים כמו וויז ג'ונס ודייבי גרהאם שהיו שם כמה שנים קודם. לא רק הצמד חמד הזה התחנך על ברכי ג'ונס וגרהאם, גם פול סיימון, אל סטיוארט, רלף מקטל וג'ון מרטין ורבים אחרים. כל השמות שציינתי הפכו מפורסמים, מכרו גזיליון תקליטים ועשו קריירות מפוארות (וחלקן נחרבו באמצע האייטיז על ידי אלכוהול, רק כדי לעשות לעצמם תחיה מחודשת עם תום העשור).

המשך קריאה…