אתם בטח שואלים את עצמכם מה פשר הבאנר פה למעלה.
זוהי פינה חדשה בבלוג, שתעסוק בפסיכדליה ואנדרגראונד דרום אמריקאי. זו סצינה אדירה עם דברים מעולים, שנכתבת על ידי Josi מפורום פסיכדליה בתפוז, שברוחב ליבו נתן לי רשות להעתיק את הפוסטים שהו כותב בפורום, לבלוג. עוד קצת מידע על חוסי – כאן.
ועכשיו – לפוסט הראשון, תהנו.
כמלחין לתזמורת, אמן וויז'ואל, ופארט-טיים בונה של רובוטים, קצת קשה להבין איך יש ל-Eric Lindley זמן לשבת ולכתוב שירים כל כך יפים.
לינדלי, או בשם הבמה שלו Careful, הוציא כבר אלבום אחד בעבר ועכשיו הוא עומד להוציא עוד אחד ב 29.6. בינתיים, הוא נותן חינם אי פי בן ארבעה קטעים.
רגע אחד אתה מרגיש שנמאס לך, זו תחושה שכאילו בבת אחת כל הדם נופל לך מהראש לתוך הרגליים והדבר היחידי שאתה מרגיש זה "I Would kill for it now".
זה קורה הרבה עם המון "אלבומי חובה". אתה מבין שאין מצב שאין לך את האלבום הזה בבית. אבל אתה תקוע עם הידיעה ש"כן, אני חייב לקנות את זה מתישהו בקרוב", ואז הפתרון למוח המחורפן מתפצל לשניים: או שאתה תפרן אש, או שאתה שוכח מהאלבום הזה לטובת אלבום אחר ש"אתה חייב שיהיה לך בבית". שני הפתרונות, אגב, לא פרודוקטיביים במיוחד ולא יחזירו את הדם לראש.
לכן, כשקמתי יום אחד בבוקר עם פיסת עצב תהומי בכיס של פיג'מת הפסים שלי, והתחלתי לזמזם
"Oh, it's a happy time inside my mind", הבנתי שזה הזמן לצעוד בגאון ולהזמין לעצמי את ההופעה החיה של טים באקלי – Dream Letter.
בשישי הזה, בדירתנו על הירקון, נשבה בריזה נעימה שנושבת ככה כבר ארבעה ערבים ברצף.
זוגתי, היפה בנשים, ביקשה משהו נעים לשמוע, וכך היא צוידה באלבום הבכורה של סטיב טילסטון ואז המשכנו לאלבום ההופעה המקסים של רלף מקטל (חובה בכל בית). מפה לשם נזכרתי שלא הכנתי מיקסטייפ אז החלטתי הפעם ללכת על מיקסטייפ נעים, של סינגר\סונגרייטרז מהעבר, בשירים שמחזיקה אותם גיטרה אחת בלבד ולעתים עוד כלי קטן או איזה סטרינגס, אבל הדגש הוא על השירים הטובים, ההגשה הכריזמטית והנגינה של היוצר.
המשך קריאה…
