לפני ארבע שנים, כשעוד עבדתי באוזן השלישית וניהלתי את הלייבל האלטרנטיבי שלה Earsay, פנו אלי קברניטי החברה עם רעיון מעניין – הוצאה מחודשת של אלבום שירי המחזה 'מלכת אמבטיה', אולי המחזה המושמץ והפרובוקטיבי ביותר שעלה בתאטרון ממסדי בישראל..
בתור חופר שכמותי, לא היה צריך יותר מהמשפט המקרי הזה במסדרון כדי להדליק אותי. שירי המחזה הפרובקטיבי של חנוך לוין יצאו על תקליט ב-15.5 עותקים בערך, והתקליט הפך פריט אספנים נדיר שאנשים שמתעניינים בפריטי אספנים ימכרו את אמא שלהם בשבילו.
יצנרו קשר עם מנהל הקאמרי, נועם סמלשאישר שלקאמרי אין בעלות על המאסטר (או לפחות שהוא לא משוכנע שיש להם בעלות כזו, סלחו לי, הזכרון לא טוב כשהיה). אלמנתו של חנוך לוין, ליליאן, נתנה את בירכתה לפרויקט והפנתה אותי לכתובת אחת - זוהר לוי, מלחין שירי ההצגה ומתופף הלהקה שליוותה אותה. אז יצאתי לחיפושים. המשך קריאה…
לפני מספר ימים, הודיתי בפה מלא, שכן, למרות שאני מאד אוהב מוזיקה אקספירמנטלית ורעש וקדיחות של סקסופוניסטים, אני גם מאד אוהב מוזיקה נוסטלגית ולאונג'.
אמנם יש כמות נוסטלגיה מוגבלת שאני יכול לשאת בשבוע אחד, אחרי הכל אנחנו ב-2010. אבל אולי בגלל שזו 2010, ומהירות העניינים, הזטה-בייט של אינפורמציה, והמהירות להשיג את וואטבר שאנחנו רוצים כל כך להשיג – אנחנו לא נינוחים והופכים עד מהרה לאנשים עם סף קשב וריכוז של ילדים בני שלוש, לא יכולים לדבוק בדבר אחד מההתחלה עד הסוף ומאבדים ענין מאד מהר.
ביום שבו מצאתי עצמי בודק מיילים בסלולרי בשירותים, הבנתי שאני שקוע עמוק בח*א (חיל האויר). המידע הזה בכל מקום, ואני חלק מאותו מכניזם שטני של העולם. אני צריך להרגע. אז הלכתי והתחלתי לחפור את התקליטים הנוסטלגים האלה מהפיפטיז שאני אוהב כל כך. נזכרתי בגן עדן.
זהו שם האלבום ש-Califone הולכים להוציא בשישי באוקטובר.
אני מנסה לחשוב על דרכים להסביר כמה אלבום חדש של קאליפון זה דבר שמשמח אותי, ולא כל כך מצליח. אז אני פשוט אגיד את זה – אלבום חדש של קאליפון יכול לרומם לי את מצב הרוח לכמה חודשים קדימה.
