השכן שעוזר עם הפלאגים של המצברים

בשנת 2002 נכנסתי בפעם הראשונה בחיי לחנות התקליטים Minus Zero בפורטובלו מרקט, לונדון. חלקכם שקוראים את הפוסט הזה והיו בחנות הזו, מרטיבים בזה הרגע, עת משתלטת ערגה מזקיפת חיוך נוסטלגי-מריר. חלקכם אולי נזכרים איך מצאתם שם דיסק של להקת acid-psych שחיפשתם המון זמן. חלקכם נזכרים איך שני המוכרים, לשניהם קוראים ביל, התווכחו מי מהם ימכור לכם איזה בוטלג ישן של ארתור לי. בשבילי החנות הזו, שנסגרה בעצב לפני מספר שנים, היא החנות שבה גיליתי את הקסם הקרוי ניל האלסטד.

נכנסתי לחנות, ומיד עלה על פני החיוך. כמי שגילה לפני דקה וחצי את המוזיקה של ברט ג'אנש וג'ון מרטין, ג'קסון סי פראנק וריצ'ארד ת'ומפסון, העולם היה פרוש לפני ומחכה שאגלה אותו מוזיקלית. ביל דיבר איתי קצת, סיפרתי לו שאני מישראל והגעתי לא מזמן ללמוד סאונד ושהתחלתי לנגן בלהקה בשם The Human Beings. הוא סיפר לי על הרכב הסיקסטיז בשם The Human Beinz, שלא הכרתי והעמיס עלי את הדיסק שלהם.

הוא שאל אותי מה עוד אני שומע ואמרתי לו שלאחרונה גיליתי את הפולק הבריטי הזה. הוא הסתובב אחורה, לקח דיסק כתום ואמר לי בפאתוס ג'ק-בלאקי בנאמנות גבוהה – 'קח את זה, יעשה לך טוב'. זה היה אלבום הסולו של ניל האלסטד, sleeping on roads. הוא סיפר לי שהוא היה בסלואודייב ומואהבי3 ואני הנהנתי בחיוך מלא חשיבות כי לא היה לי נעים לי להודות שאין לי מושג על מה הוא מדבר. אבל ביל היה כל כך אחוז תשוקה לגבי האלבום הזה של ניל האלסטד, כך שלא יכולתי לעמוד בפניו ולקחתי את האלבום.

וכשהגעתי הביתה והקשבתי לאלבום מהתחלה ועד הסוף פעמיים, הלכתי למלא גז בכרטיס הגז, וחזרתי לשמוע אותו עוד פעם, הפעם עם חימום מרכזי שעובד, זה היה מרגעי הבום האלה. שאתה מספר איך גילית את הביטלס ואת יס ושמעת את רוב קיד איי בהופעה לפני שהוא יצא בכלל ואת המיקס הגנוז של האלבום של אלג'יר, ויש את הרגע של ניל האלסטד. ניק דרייק היה כותב על זמני ונשמה שבורה שאין לה דומה. ברט ג'אנש היה גיטריסט פנומנלי ואדם שהבין מלודיה והגשה. ניל האלסטד היה אחד משלנו. הוא היה הדוגמה המושלמת לאדם שהוא השכן מלמעלה, שאתה קורא לו 'נילוס' אם היה גר בישראל, והוא היה עוזר לך עם המצבר של הרכב במידת הצורך.
שקט, מופנם, חודר לנבכי הנבכים של הלב, רך, לא מנסה להסתיר את הקצה שיש לו שם בתוך הנשמה. חי. מחובר לעצמו. ריגשי. מישהו שאתה רוצה שיהיה השכן שלך ותקרא לו 'נילוס'.

עם השנים, כשעבדתי באוזן ובאינספור מקרים אחרים שנדרשתי לתשובה 'מהם אלבומי הסינגר\סונגרייטר האהובים עליך', פינת שנות האלפיים תמיד תמיד שמורה לאלבום הזה. מאז, הוא הוציא עוד שני אלבומים, יפים ומיוחדים כהרגלו. אבל הראשון, כמו העראק הראשון שלך, נחקק לך בזכרון, משהו שאם הוא הגיע ברגע המסוים בחיים המסוים, יש בו את הכח לשנות, ולו במעט, את הצורה שאתה מסתכל על מוזיקה, על כתיבה ועל השכנים שלך.

ביום שישי, 6.11, ניל האלסטד יגיע לישראל ביוזמת המון ווליום. אני אהיה שם, עם המצברים מלאים הפעם, ניתן לו לעשות את הדבר שלו.

10003886_10153634062333232_123888553499644101_n

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה הופעות | עם התגים , | 2 תגובות

כבר אחרי חצות

אני מבקר שוב נושא ואלבום שכבר נגעתי בו לפני ארבע שנים ואני רוצה לדבר על יהורם גאון ועל לדינו, ובמיוחד על Avre Tu (פתחי לי את דלתך)
הגרסה המוכרת יותר שיהורם גאון הקליט לשיר שובר הלב הזה, היא מתוך האלבום שלו 'רומנסות בלאדינו', שעיבד ותיזמר אותן דובי זלצר הגאון.
כאן כתבתי עליו כבר.
ההקלטה הזו עם דובי זלצר, יצאה בשנת 1969. כל התזמורים ענקיים, תקליט מליון דולר, טוני בנט מקומי. גאון שר את החיים שלו שם, מלא בקסם וחן ובחצי חיוך שלו. מלא פאתוס ותאטרליות אולי קצת מוגזמת אבל בהתחשב בשנה ובזה ששנתיים קודם ניצחנו את כל הערבים, אולי זה מתבקש.

אבל הגרסה המצורפת כאן מ 1965 היא יותר צנועה, גם היא מתוזמרת (שמעון כהן), אבל הגאווה, ואולי הרבע גאוותנות שיש בהקלטה ההיא המאוחרת ואין פה בהקלטה המוקדמת, עושה משהו אחר. מביאה ניחוח אחר.
זה כבר לא החזן של בית הכנסת הגדול, אלא הקשיש הצנוע של בתי הכנסת הקטנים בכרם התימנים, אלה שאתם לא יודעים שהם שם.
כנראה שמשהו בחגים האלה ובזה שהתחילה לנשוב היום קצת רוח שהכניסה בי חיים וסתיו, שזורקים אותי שוב ושוב ללאדינו הזה ולמקומות שמעולם לא הייתי בהם אבל איכשהו שזורים לי ב DNA.
unnamed

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | להגיב

שירה שבטית במטוס הרעוע

אני טס מעל הקאנטרי סייד הצרפתי, מז'נווה לנאנט ומקשיב לאלבום היפה של פופול וו – Cobra Verde.

Popol v

כמו הרבה הקלטות אחרות שלהם, האלבום הזה הוא פסקול לסרט של וורנר הרצוג שעוד לא צפיתי בו. אני מנסה לקחת את הזמן שלי עם צפיה בסרטים שאת הפסקולים שלהם אני אוהב, כך שהמוזיקה תשאר עם המימד הוויז'ואלי שאני המצאתי
וזו תשאר הטריטוריה שלי בלי הכתבות חיצוניות. בינתים, זה הולך לי לא רע.

זה אלבום מאוחר של פופול וו, ובשונה מהעבודות הנפלאות שלהם מתחילת הסבנטיז \סוף סיקסטיז כמו Aguirre או Hosiana Mantra המופתי, אין בו את המימד המיסטי-פסיכדלי. זו תקופה אחרת בחיי הלהקה שבה חקר פלוריאן פריקה (האיש מאחורי הלהקה) את הכיוונים השבטיים, ושירה שבטית. כמובן, שהאסתטיקה של הלהקה נשמרת בזכות הגיטרות של דניאל פליישר והפסנתר העקמומי-ממזרי הזה של פריקה, שהוא הצבע המקשר בין כל האלבומים שלהם.
אני מסתכל מחוץ לחלון המטוס, כל מה שאני רואה הוא ירוק. השמש ממש מול הפנים שלי והכל כל כך שקט ויפה. המטוס מאד קטן ורועד דרך האוויר המוצק, והמוזיקה של פופול וו כל כך מרגיעה, כך שאני יודע שהנשמה שלי תשרוד, אפילו אם המטוס יתרסק.

נחתנו, המטוס לא התרסק, אני בדרך להופעה הבאה שלי בטור הזה בצרפת. מזג האוויר נראה נחמד. השבט שר בטקס מסורתי בעינים שלי. כאילו אומר לי שהגעתי הביתה. אולי אני תמיד בבית. תוכל להחליף שבט תמיד, אך תמיד תהיה בסדר.
השירה נמשכת, משדרת על תדר רגוע במיוחד במוח, השמש הארופאית מלטפת בנעימות, יצאתי מהמטוס. חי.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים | עם התגים , , | להגיב

התמונות שטבועות במוזיקה

בפעם הראשונה ששמעתי את המוזיקה של הפסנתרנית היווניה Tania Giannouli, זה היה בתערוכת ווידאו ארט בתל אביב, שבאחת העבודות השתמשו במוזיקה שלה. הסטייל שלה ישר תפס לי את האוזן. הוא היה מיסתורי, סינמטי, חי. הוא היה אדיר
האלבום החדש שלה Transcendence (שיצא בלייבל הניו זילנדי Rattle Records) הוא מרגש ומעורר השראה ולגמרי אחד האלבומים היפים שנתקלתי בהם השנה. אחרי הכל, הוא גרם לי ללכת לכתוב פוסט אחרי שחליתי בעצלנות כתיבה שנמשכת חודשים. זה כנראה אומר משהו על האלבום לא?
Tania Giannouli - Transcrnde

Obsession. זה היה הקטע הראשון שתפס לי את האוזן. טניה כותבת מוזיקה לסרטים, פיצ'רים ודוקומנטרים, מחול וגם פרויקטי אמנות ומיצבי וידאו. הסיבה שאני אוהב את המוזיקה שלה כל כך היא בגלל שהיא מציירת לי את הסצנה בראש, את הויז'ואל שאליו מצטרפת המוזיקה, גם אם המוזיקה לא נכתבה לשום ויז'ואל.
וככשמעתי את Obsession, זה היה נשמע כמו מוזיקה מסרט נשכח של אלמדובר. משהו בין 'העור בו אני חי' ל'דבר אליה'. מוזר, קצת מטריד, קצת מכווץ ומאד מאד יפה.
Tania Giannouli - Transcendence

כשהאזנתי לאלבום המלא, הבנתי שיש פה יותר מאשר הסצנות הקולנועיות שטבועות במוזיקה. זו הייתה הסתכלות רעננה ומעניינת על ג'אז מודרני, מוזיקה קלאסית ובדיוק המינון הנכון של 'נסיונות' מצד האנסמל שלה, שהולך צד קדימה וצעד אחורה בצבעים ובעושר הצלילי שהוא יוצק למוזיקה. פעם זה מעשיר, פעם זה מחסיר אבל תמיד זה בול מה שצריך.

בכל פעם כשאני מאזין לאלבום הזה, הוא מזכיר לי את האלבום של Eberhard Weber, הקונטרה בסיסט האגדי – Later That Evening. מוזיקה שיושבת ברכות על ענן, משקיפה מעל, לא נוגעת באדמה ושומרת על עצמה נקיה. זה גם הזכיר לי קצת את העבודות של Bernardo Sassetti, עליו כתבתי בזמנו כאן, במיוחד באלבום שלו Unreal:Sidewalk Cartoon.
כמו אלבום שהיה צריך לצאת ב ECM.
אפשר לרכוש את האלבום (דיסק\אמפישלוש) באתר של הלייבל או להקשיב פה למטה.
תהנו

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה אלבומי 2015 | עם התגים , | תגובה אחת

יואב שושני – כוכבים

מנסה לחשוב
מה צריך לקרות כאן
כדי ששיר מופלא כמו 'כוכבים' של יואב שושני
יהפוך להיות מגה סינגל להיט ברדיו המקומי
אולי ששר ממשלה כזה או אחר יצטלם ליד גשר, עם אוזניות על האוזניים,
מפזז עם הגיטרות יוסי-אלפנטיות האלה שיש בשיר
כרס רוקדת עם המקצב הטוויסטינג-ביי-דה-פול של הלהקה הישראלית ביותר דייר סטרייטס
והעברית, שפה יפה
וכל השיר הזה, הוא כמו אוויר קר באמצע הלחות, על מצח של פועל אחד וחמישה מנהלי עבודה ביהודה הלוי
נכון שאני סאקר של שירים בעברית שיש בהם את המילה 'לילה', שזו אחת המילים היפות בעברית
(הלילה אנגן לך בכינור גדול, בוגי איתי הלילה, הלילה הוא שירים, שלא יגמר לי הלילה, et al)
וכל השיר הזה הוא שיר בוקר בכלל
ואולי בגלל כל הדברים האלה, אני הרוס על השיר הזה כל כך.
(אחרי שמונה האזנות בריפיט לשיר הזה, משהו כמו 25 דקות של אותו השיר, חשבתי שזה יהיה זמן טוב לכתוב את הפוסט הזה)

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק
פורסם בקטגוריה סקירת אמנים | עם התגים | להגיב