על פסגת הר, גבוה למעלה, רקח דיוויד קרוסבי את אחד האלבומים הטובים בעולם

אתם הולכים לקרא על אחד האלבומים הטובים בעולם. תתכוננו.

David Crosby

כשאפרים שמיר התראיין לתוכנית של יואב קוטנר סוף עונת התפוזים, הוא נשאל על הקמת הטריו חמסין (עם אלון הלל ואוהד אינגר) וסיפר איך לא הבינו איך הבחור השקט, הממושקף של כוורת הולך ומקים להקת רוק כסאח (או כמו שקראו לזה בשנות השבעים "קסאח"), מה קרה לו ?
כנראה התפרצות של אגו ושל כמויות שירים שנכתבו בלהקה שבה הוא לא היה הכותב הראשי – וחיפשו מקום לצאת, אנחנו מכירים את זה גם מסיפורו של ג'ורג' האריסון עם פירוק הביטלס, שגרם לו ללכת להקליט אלבום מופת משולש וגדוש בחומרים – All Things Must Pass . יכול להיות, שגם הרצון שוב להיות בודד, לא חלק מקבוצה, קורא תיגר ורוצה לעשות מעשה פרדי מרקורי – to break free.

תהליך דומה עבר דיוויד קרוסבי, מי שהיה גיטריסט הליווי של ה Byrds והיה אחראי על הקולות הגבוהים בהרמוניות המופלאות שלהם ועל האקורדים הג'אזים שלהם. בשלב מסוים הרגיש קרוסבי שהוא נשאר מאחור. רוג'ר מקגווין, מנהיג הלהקה, קיבל את כל הספוט על הבמה ובתקשורת כצפוי מזמר ראשי (לאחר עזיבתו של ג'ין קלארק), ורוב החומר באלבומים היה שלו כאשר לאט לאט החל כריס הילמן הבסיסט לכתוב יותר ויותר, וקרוסבי – נותר מאחור .

The Byrds

לקראת שנת 67, ושחרור אלבום המופת של הבירדז – Younger Then Yesterday, קרוסבי החזיק כבר ארסנל לא קטן של שירים מעולים שהפכו שנים אחר כך לנכסי צאן ברזל בהופעות שלו, כדוגמת Guinevere,Wooden Ships ו Deja Vu, ועדיין לא הצליח להשחיל אותם לתוך הלהקה כמו שרצה, למרות שהשירים שלו שכן נכנסו ל Younger היו בבחינת קפיצת מדרגה עבורו ברמת הכתיבה.
מבחינת מקגווין והילמן, עדיף היה שיישאר זה שמגלגל ג'וינטים, ומזין את הפטיפון בתקליטים של ראווי שנקר וג'ון קולטריין (שני אלמנטים מאד מרכזים שהשפיעו על הכתיבה שלו).

יום אחד הביא קרוסבי שיר שכתב בשם Triad, העוסק בסקס בשלישיה. הוא הציג אותו בפני הלהקה וזו מצידה התבעסה עליו וראתה את הנושא הנועז (ואנחנו מדברים על הפתיחות של שנת 1967 בארה"ב,כן?) כבעייתי וכדבר שאינו מתאים ללהקה שכונתה "הלהקה הכי גדולה באמריקה". בנוסף, קרוסבי עצמו הודה שהיה צעיר, אגואיסט, ומוכן להתעמת עם אנשים, כך שלהיות בחברתו הייתה משימה לא קלה עבור שאר הלהקה.
בשלב הזה, נשבר גבו של הגמל – בירדז, וללהקה נשבר מקרוסבי והוא מצא את עצמו עם סימנים של מגף בוקרים על התחת, פגוע ורמוס, ומנסה להבין איך נבעט מהלהקה מטילת ביצי הזהב הזו שהקהל אהב לחבק. הם פשוט פטרו אותו בלקוניות ואמרו לו We will do better without you

שישה חודשים אחר כך, מצא עצמו קרוסבי משתף פעולה עם גרהאם נאש וסטפן סטילס באלבום מופת  ששינה לקרוסבי את הסטטוס והפך אותו לפרונטמן – הראשון של Crosby, Stills&Nash והשאר – היסטוריה.
קרוסבי הפך להיות דמות מרכזית בסצנת הפולק רוק של החוף המערבי באמריקה, לצד ההרכבים ג'פרסון איירפליין והגרייטפול דד, והפך שוכן קבוע במדשאה של שכונת הייט אשברי, בואכה סאן פרנסיסקו.

קרוסבי הפך לסופרסטאר בזכות ההרכב הזה, שסיפח לשורותיו את ניל יאנג (או כמו שההיסטוריה תציג את זה – ניל יאנג סיפח אותם), במיוחד אחרי הוצאתו של עוד אלבום מופת Deja Vu בשנת 1970. כאן, מצא קרוסבי את הפלטפורמה והחופש היצירתי לכתוב ולתת ביטוי לשירים שלו, באופן חופשי, מבלי שמשקפי השמש של מקגווין, משקיפים עליו על כל צעד ושעל.

דמותו הייתה כל כך חשובה וייחודית, עד שבשנת 1969, עוד לפני הפריצה הגדולה עם CS&N, יצא הסרט Easy Rider עם ג'ק ניקולסון, פיטר פונדה ודניס הופר. דמותו של דניס הופר – בילי, הייתה מבוססת על קרוסבי , כשהסממנים הבולטים הם לבישת אותו ז'קט פרנזים שלבש קרוסבי,ואותו אולר שקרוסבי נהג להסתובב איתו.

Joni Mitchell&David Crosby

קצת לפני כן, בשנת 1968 פגש קרוסבי זמרת בתי קפה במיאמי, קנדית מקלגרי, בשם ג'וני מיטשל. השניים התאהבו וסיפורם נפוץ בכל ה"סצנה". היא כתבה עליו שיר (The Dawntreader) , הוא כתב עליה בית (ב Guinevere). אחרי לא הרבה זמן, שותפו לטריו CS&N גרהאם נאש,התאהב גם הוא בג'וני מיטשל , וגם הוא כתב עליה שיר (Lady Of The Island).
קרוסבי מצידו התאהב באשה בשם כריסטין הינטון. כשמיטשל שמעה על אהבתו החדשה של קרוסבי, היא כתבה לו שיר פרידה (That Song About The Midway ) . כריסטין הינטון נהרגה בתאונת דרכים כשנתיים לאחר הכרותה עם קרוסבי. וכאן, מתחיל הסיפור.

"קרוסבי הלך לראות את הגופה של כריסטין, ומאז לא חזר להיות אותו בן אדם" אמר עליו גרהאם נאש.
השינוי הזה, שחל בקרוסבי , הביא ליצירת אחד אלבומי הפולק רוק המעניינים, המרגשים, המפתיעים והלא מפתיעים כאחד, שנוצרו בהיסטוריה – If I Could Only Remember My Name שיצא בשנת 1971.

If I Could Only Remember My Name

לאחר תאונתה של הינטון, קרוסבי נהג לעלות לראש הר טמפלייס ופשוט לשבת ולבכות שם שעות על גבי שעות.
הוא זכה לביקורים תכופים של חברים מוזיקאים אחרים שהיו באים לארח לו לחברה ולשמור עליו שלא יקפוץ מההר. סלבס כמו פול קנטנר, ג'ק קסידי וגרייס סליק מהג'פרסון איירפליין, גרהאם נאש וניל יאנג, פיל לש וג'רי גרסיה מהגרייטפול דד ועוד רבים וטובים אחרים, היו יושבים ערב ערב עם קרוסבי ליד המדורה, עם גיטרות, ומנגנים שעות . קרוסבי היה בא עם רעיון מסוים לשיר, וכולם היו מנגנים ומפתחים את השירים. בשלב מסוים אסף קרוסבי את החברים הללו, ונכנס לאולפני Wally Heiders בסן פרנסיסקו, בסתיו של 1970 כדי להקליט את תוצר ג'ימג'ום המדורות.

כבר כשמקבלים את התקליט לידיים, אפילו מבלי להניח את המחט על הוויניל, רואים את התמונה על העטיפה שמשדרת את האווירה של האלבום. קרוסבי, מסתכל למעלה, ומתחת לעינו השמאלית משולבת תמונת שקיעה בים. השמש, עם השתקפותה במים נראית כמו דמעה הנופלת מהעין. עיניו משדרות כמיהה וכיסופים. אולי הוא תחת סמים, אולי הן מוצפות דמעות, אולי הן מתאמצות לקלוט את השמש על קו האופק, ואולי הוא מחפש את התשובה לשאלה "איך קוראים לי לעזאזל?".

האלבום נפתח עם השיר Music Is Love, בו משתתפים גם ניל יאנג וגרהאם נאש בקולות ונגינה, שיר שהוקלט, למרבה האירוניה או שלא, בחדר בו הוקלטו רוב אלבומיה של ג'וני מיטשל מ Blue ועד Hejira, שיר מינימליסטי שבו מחבר קרוסבי את שלושת אהבותיו מתוך ארבעה , והוא מציע למאזין לקחת צבעים ובד, להתפשט, לשכב בשמש ערום ולעשות מוזיקה .
משם ממשיך קרוסבי במסע שלו דרך Cowboy Movie. מדובר כבר בשיר מאד ארוך של 8 דקות שהוא קונטרה טוטאלית לשיר הקודם.  אלגוריה לסיפורם של CSN&Y , עם מקצב רפיטטיבי ולא משתנה, במומחיות הכתיבה של קרוסבי, נכתב שיר שלם על שני אקורדים וחצי, שמספר סיפור על כנופיית שודדי רכבת, שנתקלו בנערה אינדיאנית בשם Raven.
מי הוא מי בסיפור, ואיך הוא מתקשר למציאות, אני משאיר לכם לגלות בעצמכם. קרוסבי מציג את הפן האחר שלו כזמר, אותו פגשנו ב'כמעט חתכתי ת'שער', מהרכות של השיר הקודם לכדי זמר רוק עם גרון חריף וכל השיר יש אחד, ג'רי גרסיה, שעושה עבודת גיטרה מדהימה.

Mt. Tamalpais

מכאן חוזר קרוסבי לפסגת הר טמפלייס, המקום בו האלבום התחיל , בקטע אינסטרומנטלי שחושף עוד פן של קרוסבי כזמר וכמלחין – Tamalpais Highs. אחרי הרוקיסטיות של השיר הקודם, הוא מביא לידי ביטוי את האופי הג'אזי שלו. חטיבת קצב של הגרייטפול דד, עם מלודיה משובחת ומשוחררת מספיק אבל כזו שעדיין מחזיקה את המאזין בתמונה. גם כאן, עבודת גיטרות מצוינת של ג'רי גרסיה ואירוח של ג'ורמה קוקנן מלהקת ג'פרסון איירפליין .

בשיר הבא Laughing, עוד פנינה, מביא קרוסבי בצד הלחן הג'אזי-פולקי, וידוי על איך התגלה לו שכל מה שחשב הוכח כלא נכון. איך חשב שמצא את האדם שידע מה באמת קורה וגילה בסוף שהוא סתם אדם זר . על איך חשב שמצא את האור שיאיר את דרכו בחושך, וגילה שמדובר בסה"כ בהשתקפות. איך חשב שמצא את האדם שיודע את הסוד להכל ובסופו של דבר גילה ילד, אולי הילד הקטן שבו, שעומד שם וצוחק לו בשמש. ג'וני מיטשל מתארחת פה בקולות רקע בסוף השיר, עם עבודת גיטרת סלייד מדהימה של ג'רי גרסיה, שוב.

השיר הבא What Are the Names הוא שיר שנכתב על המקום באולפן, יחד עם כל להקת הליווי הגדולה והמשובחת. באולפן, לדברי הטכנאי שלהם סטפן ברנקרד, הייתה מדיניות של להקליט כל מה שמתרחש, וכך נולד עוד קטע מצוין, תחילה נולדה המנגינה ועוד באותו היום התחילו להיכתב המלים שהושלמו ביום למחרת . השיר תואר על ידי ברנקרד כ We are the world של סאן פרנסיסקו . זאת, בזכות  ההרכב הקולי שכונה The Perro Chorus, בו השתתפו , שימו לב : קרוסבי, פול קנטנר וגרייס סליק מהג'פרסון אירפליין, ג'וני מיטשל, גרהאם נאש, פיל לש וג'רי גרסיה ודיוויד פריברג שייצמד לקרוסבי שנים אחר כך . זהו שיר תמיהה על מי שמנהל את המדינה, והאם לבקש שלום זה באמת דבר כזה מוגזם ? מעין "אבשלום" מקומי בסן פרנסיסקו. אחד, ניל יאנג, מנגן גיטרה סולו .

השיר הבא, Orleans, מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש. כל פעם כשאני מקשיב לו אני לא מצליח להבין איך הוא שר כל כך אמיתי, כל כך כן, כל כך קרוסבי. רק הוא לבד, גיטרה וקולות מחזיק את כל השיר. מלות השיר הן למעשה רשימה של קתדרלות בצרפת . השיר מאד קצר (פחות משתי דקות) ומסתיים בנגינת הרמוניות על הגיטרה, שמזכיר לי קצת טיפות של גשם בצורה מסוימת, מעין "דריזנלינג" אנגלי. הוא מחלחל כמו מים לתוך האדמה.

האלבום מגיע לסיום עם הקטע החותם I’d Swear There Was Someone Here והוא כנראה הקטע הכי מצמרר באלבום הזה. זהו קטע שבו דיוויד קרוסבי נכנס לאולפן, למה שקרוי Echo Chamber (פעם עוד השתמשו בכאלה כדי להשיג אפקט אמיתי של הדהוד), והיה שתוי ומסטול לגמרי. ביקש מהטכנאי שיפתח לו מיקרופון ויקליט מה שיוצא. לפתע הרגיש קרוסבי כאילו שרוחה של אשתו כריסטין נמצאת בחדר. לדבריו, מעולם לא הרגיש משהו כזה לפני ואחרי כן. הוא נתן  שירת אקפלה , בעלת הרמוניות קוליות לעצמו, עם הקלטה משובחת, בקטע שנכתב והוקלט על המקום ברבע שעה.
יש רק שני קטעים נוספים שמעבירים בי את הרגשות שהקטע הזה מציף בי והם למה לא סיפרת לי?  של גרוניך ו My Game Of Loving של White Noise. בדקה ועשרים ממצה קרוסבי את הלך הרוח שלו כאדם יוצר שחרב עליו עולמו והוא מכניס את המאזין לאותו מקום בדיוק. והמאזין מצידו מרגיש בכל רגע שישמע את הקטע, כאילו יש לן דיוויד קרוסבי שבוכה לו על הכתף. מצמרר. ברנקרד הטכנאי צוטט אחר כך באומרו שרבע השעה של ההקלטה הזו, היו הרגעים הכי משמעותיים בחיים שלו.

האלבום הזה לא נשמע כמו שום דבר אחר בעולם. זהו אלבום של אסופת היפיז, נבחרת של התקופה הכי יפה בתולדות המוזיקה, שהתאחדו כדי לעשות זיכרון יחד עם חבר . זהו אלבום של אלה שהיו שם במהפכת וודסטוק, ששמו פרחים בקנים של רובים, שצעדו ברחובות, שהתמסטלו במרפסות. זהו אלבום של יוצר גדול שהיה בפסגת הפסגות ולפתע הכל חרב לו, ומשם החלה התדרדרות.
קרוסבי המשיך להנפיק עבודה מעולה, בצמד עם גרהאם נאש בכמה אלבומים, במספר אלבומים עם CSN&Y, אבל מכאן החלה התדרדרות במצבו. קרוסבי שקע לטיפה המרה, והתמכר לסמים, ישב בכלא, יצא, עבר השתלת כבד וגילה ילדים שלו שלא ידע על קיומם.

אם קראתם עד לכאן, אני מניח שאתם מספיק מסוקרנים לשמוע את האלבום הזה. הוא יצא לפני שלוש שנים במהדורה עם סאונד משופר (ומעולה) בצירוף דיוידי עם גרסת האלבום ב-5.1. זה באמת לא אלבום להוריד באמפישלוש. זה אלבום לקנות, שום קובץ לא יכול להתחרות עם הסאונד של האלבום.

לכל אחד מאתנו יש כמה אלבומים שאותם הוא יכול לשמוע בתקופות שונות של חייו, בלופ אינסופי ולקבל מהם כל פעם משהו חדש. האלבום הזה עבורי, הוא חסר זמן ומקום . הוא תמיד יהיה נכון, ותמיד אני אקבל אותו בזרועות פתוחות . אני חייב לו כל כך הרבה שעות של רגש לקרוסבי הזה, שכל פעם שהוא ירצה לבכות לי על הכתף, אני מכין חבילה של קלינקס, ציוד טיפוס הרים וסנדביצ'ים, ומטפס למעלה להר טמפלייס, לשבת איתו ליד המדורה, ושיבכה לי על הכתף. בשביל מה יש חברים?

[אודיו]

David Crosby – Laughing

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

David Crosby – Orleans

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

David Crosby – I'd Swear There Was Someone There

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על על פסגת הר, גבוה למעלה, רקח דיוויד קרוסבי את אחד האלבומים הטובים בעולם

  1. מאת ארני‏:

    אחת הביקורות היפות שקראתי, יצאת לחפש את האלבום

  2. מאת עידית‏:

    האלבום הזה הוא ללא ספק אחד מהאהובים עלי בכל העולם. ביום שבת חפרתי בארגז תקליטים בניו אורלינס ומצאתי אותו (ועוד כמה) בחמישה דולר האחד. לא היתה יותר מאושרת ממני :)

  3. מאת אורית@‏:

    כתבה מרתקת יאיר, אגב הרכב חמסין היה הרכב מצויין,וזכיתי לראותו בהופעות חיות. (אוהד אינגר היה כמו בן בית אצלנו).

  4. מאת שרון רז‏:

    תודה רבה על הפוסט, איזו השקעה, מבורכת. שמעתי את התקליט אבל לא מכיר אותו לעומק ואין לי אותו בדיסק. זה בית חם לאוהבי מוזיקה כאן.

  5. מאת פנחס שטיינמנסקי‏:

    יפה דרשת!

  6. מאת D!‏:

    עשית לי חשק
    אני מצטרף לארני במחמאות

  7. מאת גל בן חורין‏:

    שמע יאיר כל הכבוד על הסקירה, היה לי ממש מעניין לקרוא.
    אני מאוהב באלבום הזה, אין כמוהו להעביר ערב רגוע ועגמומי משהו.

    תודה

  8. מאת דקסטר בוכניק‏:

    מרתק. ואפרופו אבשלום, אולי אתה תדע לומר איזה קטע של שלום חנוך ממש מזכיר את "טמפלייס היי".
    יש משהו כזה, אני משוכנע.

  9. מאת ע.‏:

    שמע. קניתי את התקליט ויניל הזה היום. 20 ש"ח.
    אני נרגש למדי.

    ובכל זאת, אם אין לך אותו בויניל, הוא שלך.

  10. פינגבאק: רשימת קניות |

  11. מאת אסף שני‏:

    קניתי את האלבום הזה בהמלצתך לפני כמה שנים טובות והוא אכן אדיר כמו שכתבת וניסחת כ"כ יפה בפוסט הזה.

    "…שכל פעם שהוא ירצה לבכות לי על הכתף, אני מכין חבילה של קלינקס, ציוד טיפוס הרים וסנדביצ'ים, ומטפס למעלה להר טמפלייס, לשבת איתו ליד המדורה, ושיבכה לי על הכתף. בשביל מה יש חברים?"

    גאון :-)

להגיב על D! לבטל