הריעו, הריעו לריף ראף! (לא ההוא של ההם עם משקפי הזומביז)


האלבום החדש של   Hurray For The Riff Raff שכב אצלי כמה שבועות ושמעתי אותו כמה פעמים בשבוע לפני השינה.
זה בגלל שיש לו וייב כזה, מרגיע, בין האמריקנה פשוקת הידיים שיוצאת דרך נגינת הבנג'ו של הסולנית\בנג'ואיסטית\היא כל הלהקה בעצם –Alynda Lee Segarra
והשילוב ביניהם והשירים המפתיעים לטובה באיכותם (עבור גברת צעירה בת 24 בסה"כ), עושים את Yound Blood Blues להפתעה נחמדה ונעימה.
young-blood-blues
לרוב, מדובר פה על שירים נטו, עם הבנג'ו, מדי פעם קצת תופים ואקורדיון וחצוצרה, אבל זה אלבום שכולו אלינדה בסופו של דבר.
משהו קצת קתרין וויליאמסי נוכח בהגשה שלה, איזו אדישות קלילה של בעלת נסיון, שוב – למרות גילה הצעיר.

לא אלבום שישנה את חיי, ממש לא, אבל זה כן אלבום נעים, מרגיע, שעם כוס וויסקי חמימה ובת\בן זוג ליד, יכול לבוא טוב, בתור סוגר פינה לאווירה הטובה.
בדקו אותו בעצמכם ותגידו לי מה חשבתם.

[אודיו]
Hurray For The Riff Raff! – Young Blood Blues

Hurray For The Riff Raff! – Is That You

[מומלץ אם אהבתם את] ווילקו, קתרין וויליאמס, טאונס ואן זנדט, ג'קסון בראון
[קנו]

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, סקירת אלבומים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה