מה זה תל אביב בכלל?

אם הייתי כותב את הפוסט הזה לפני חמש שנים, הייתי אומר שאלבום חדש של שלום גד הוא מאורע נדיר, וכשהוא קורה, העולם שלי עוצר מלכת, אני מתכנס בתוך עצמי ונסחף לעולם אחר, מלא בדימויים, שברי משפטים, וסיפורים על אנשי תחתית, שלעתים הם בעצם גבוהים מאד.

אבל מכיוון שהפוסט הזה נכתב ב 2011, ושלום גד בינתים גילה את עולם האינטרנט, אלבום חדש של שלום גד הוא בכלל לא מאורע נדיר, אבל – נחשו מה, כשהוא קורה, אחת לחצי שנה – העולם שלי עוצר מלכת, אני מתכנס בתוך עצמי ונסחף לעולם אחר וגו'.

לפני חצי שנה יצא אלבומו המופתי 'שירי ארץ ישראל', שהיה אלבום אמירה חברתית חזק במיוחד, והכיל שיר כמו 'שיר הילדים הרעבים' שלא גרם לביבי לבצע רפורמות ולהקל עלינו לקנות אוהלים. זה היה אלבום אדיר ונפלא וראוי לכל המילים הטובות שנכתבו ונאמרו עליו.
וחצי שנה אחר כך יוצא 'תל אביב תל אביב', שמשרטט את קווי דמותו של האמן שמגיע לעיר, ומקבל את הזרות והניכור ונתקל בחווית העיר. כמובן, שהחוויה הזו הייתה יכולה להיות בכל עיר גדולה בעולם, אבל יש משהו בתל אביב שמזמין חוויה אחרת. כנראה בגלל שהמדינה הזו קטנה והקהילה החברתית קטנה עוד יותר, יש ציפיה לאיזה חום ישראלי שיחבק אותנו, ידאג לנו וילטף אותנו, כדי שכולנו נרגיש בעצם הילד של עצמנו.
אבל בתל אביב, כמו בכל מטרופולין, איש איש לעצמו, הזרות והקרירות, והאינדיוודואליות מושלת. ועל כן – "הוא מחפש את תל אביב בתל אביב
וכלום מתל אביב הוא לא מוצא"

מה זה תל אביב בכלל.

עשרים שקל יקנו לכם עוד אלבום גאוני של שלום גד, שמצליח לחבר טקסטואלית את אהוד בנאי, מאיר אריאל ויונה וולך, ברכט ואת סנדיניסטה של הקלאש. לפעמים אני שמח שהוא לא מפורסם.

[עוד] עמי ברנד, אחד המעריצים הכי גדולים של שלום גד, כתב מעולה כהרגלו

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה