ההתעללות הנוחה של פיקארה

אני מודה, אני אוהב כשמתעללים בכלים קלאסים. אני אוהב כשמוציאים אותם מחוץ לקונטקסט המקובל שלהם וככל שמתרחקים לצדדים הרחוקים יותר מהמרכז – זה יותר כייף.
תודו, שכשרואים נגנים קלסים מנגנים, הם הרבה פעמים נראים אחוזי טירוף (ואני מקווה שאני לא מעליב אף אחד פה). אותי תמיד מעניין מה קורה בלילה בלילה, כשהם מסיימים לחלום בספרדית, לנגן מאהלר, והם נשארים לבד עם הבלי שלהם.

אני משוכנע שמתגלים שם צדדים אפלים .
צד אפל כזה, אפשר למצא במוזיקה של Pikara, שם הבמה של הכנרת השוודית\דנית Sara Johanne.

האלבום השני שלה, Constellation, יצא לפני כמה חודשים והוא מבריק. רובו אינסטרומנטלי, מלא בלופים של כינור, שמהדהדים במסדרונות המוזיקה הקלאסית, שפותחים דלתות על דלתות של מוזיקה אקספירמנטלית.
מניפולציות של כלים, אני מת על זה, וב-Constellation יש הרבה כאלה. כמה שיותר, יותר טוב.

[אודיו] Pikara – Carina

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, סקירת אמנים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה