רציתי שזה לא ייגמר, ובכל זאת, מלים אחרונות עליהם + קצת מלים על חורף יפה

בחודשיים האחרונים, החיים שלי קיבלו ערך מוסף, הואא נקרא ציפיה. ידעתי שהופעה של  מאדהאני היא הדבר שיציל אותי.
הרבה שנים של הופעות שבמהלכן אני מוצא את עצמי חסר סבלנות לקראת סופן, נחתם העשור הזה עם מה שהוא אולי, הופעת העשור שלי.
ראיתי אינספור הופעות בחיי, של אמנים גדולים כמו מקרטני במקומות ענקיים כמו פסטיבל גלסטנברי או של אמנים גדולים כמו עמית ארז במקומות מיניאטורים כמו 'צוזאמן'. לעתים נהניתי בטירוף ולעתים לא, אבל תמיד לקראת סוף ההופעה תפסה אותי תחושת ה'יאללה, בא לי ללכת הביתה'. מעטות ההופעות שהצליחו להשאיר אותי ערני וקפוץ במהלך כל ההופעה. אני יכול לספור את ההופעה של Love שהם ניגנו את כל Forever Changes עם כלי מיתר וחטיבת נשפנים, או ההופעה ההיסטורית של My Morning Jacket לפני שהתפרסמו בגדול, בתקופה שיצא It Still Moves וחשבתי ש Dancefloors הוא השיר הכי טוב בעולם או ההופעה של מקרטני בגלסטנברי שבה 100000 איש שרו 'נה נה נה היי ג'וד' ביחד, בגשם של גלסטנברי או ההופעה ההיסטורית של רוקפור במועדון המטרו בלונדון, או נקמת הטרקטור שראיתי לפני שלושה חודשים בפעם הראשונה מזה שנים, או ההופעה הראשונה של עמית ארז שראיתי אי שם באיזור 2005. כל ההופעות האלה השאירו חותם מאד רציני. אבל בתוך כל ההופעות המאלפות האלה, היו המון הופעות מדהימות, שלקראת 70% מהדרך, מצאתי את עצמי נע וזע באי נוחות. הפיוז שלי קצר.
ההופעה של מאדהאני ביום שני האחרון, הזכירה לי what it's all about. היא הזכירה לי איך נראית תשוקה אמיתית. ידעתי שאני אאבד מאחוזי השמיעה שלי, אבל בהופעה הזו, לא היה אכפת לי. עמדתי על הרמקול, כדי לראות מקרוב את הסרעפת של מארק ארם עולה ויורדת בתוך גוף הגומי הזה. רציתי לתפוס את הקולנס של סטיב טרנר כשהוא חופר את הפאז-פידבק שלו. רציתי לראות את הידיים של דן פיטרס ולראות איך פעם אחר פעם הוא מפספס בחינניות אמיתית את הקצב, שהיה רק המלצה בשבילו, לא משהו מחייב. את גיא מדיסון שהיה דוד חביב ונעים הליכות וחייכן שהניע את כל המכונה הזו, כמו בסיסטים מעולים באמת שלא יודעים מה הם עושים, אבל אם יורידו אותם מהבמה, ההופעה תאבד חמישים אחוז.

אני לא נכנס לאיזה סט הם עשו ומה היו הרגעים הגדולים בהופעה, אבל זו הייתה כנראה הופעת העשור, שבאה בטיימינג טוב ובדיוק כשחשבתי שאני כבר כנראה שרוף ויהיה בלתי אפשרי לשמור אותי במתח במהלך הופעה של שעה וחצי, באו מאדהאני והוכיחו לי למה אני אוהב מוזיקה, ומה יש בה שגומר לי להרגיש אחרת. רציתי שזה לא ייגמר, באמת רציתי שזה לא ייגמר. הבעיה החמורה ביותר שסבלה ממנה ההופעה הזו היא האורך שלה, כי ההופעה הזו הייתה צריכה להיות ארבע וחצי שעות ברצף. וגם אז הייתי מתלונן.

יום למחרת, הלכתי ל'סיפורים באוזן', ישבתי מתחת לאף של מארק ארם, ולידו ישב גיא מדיסון. שניהם היו שקטים ומופנמים וחביבים ונראו כאילו במקרה הגיעו במקרה למפגש המעריצים הזה. ניכר שהמעמד גדול על התפיסה העצמית שלהם שלפיה 'הי, אנחנו מאדהאני, הגענו לכאן כדי לנגן, עזבו אותי באמאשלכם'.
שאלתי שאלות, קיבלתי תשובות, חייכתי וצחקתי. אחר כך הסתחבקתי עם מארק 'איי אם יאיר פרום איזרעל, איי לאב יו, קאן איי בי יור דוג?'.
מעטים הרגעים בחיים שאתה מרגיש חי שוב. אלה היו יומיים שרק עכשיו אני מתחיל להרגע מהם. התאהבתי מחדש, אני חי.

אני חייב הרבה לאורלי, רנן ושחר ממונקרייב, הם לא יודעים עד כמה.

ואיזכור אחרון שקשור למאדהאני לתקופה הקרובה או הרחוקה, מגיע דווקא מכיוון קצת לא צפוי.
סטיב טרנר, שהמציא את סופרפאז ביגמאף, הוא בחור כחוש למדי, נראה קצת נרדי, מחזיק גיטרה שיותר גדולה מהגוף שלו, ומוציא רעשים אללה יוסתור.
ואז הוא הולך הביתה לילדים שלו, ועובד על חומרי הסולו שלו. וחומרי הסולו שלו, ללקק את האצבעות.
שלושה אלבומים הוציא טרנר כסולו, שלושתם מצויינים. אני זוכר מעבודתי באוזן השלישית, את העותק של Searching For A Melody שלו, יושב שם שנים כאבן שאין לה הופכין ואני זוכר איך השתוממתי למה אף אחד לא קונה אותו. הוא לא קיבל את הכבוד שמגיע לו כסולו ואני חושב שצריך לשים קצת אור עליו בהקשר הזה.
turner.jpg

Beautiful Winter, הוא אלבום משובח שחסרונו היחידי הוא שהוא גנב מעמית ארז עטיפה, אבל אני סולח לו בהקשר הזה וגם לו נשלח בו את העורך דין.
פולק-אמריקנה מקסים שמתאים לסופשבוע חורפי כזה, מוגש בקול הנעים שלו ושירים יפים וקטנים. לא האלבום המדהים של ההיסטוריה, אבל אלבום נעים לשים כשאתה מכורבל עם הכלבה החדשה שלך.
תשעה קטעים יש באלבום הזה, שהוא בעצם הרבה יותר EP, כל אורכו הוא 20 דקות, וכל שיר הוא שתי דקות למעט שני ארוכים במיוחד שמגיעים לארבע דקות. אין פה ששירים מלנכולים עצובים ועגמומים עם אקוסטית, אלא קבוצת שירים מצויינת שמאופיינת בגיטרות חשמליות מלאות אופי, קאוור אחד לטאונס ואן זנדט 'Nothing' ומוד נפלא שנוצר במהלך עשרים הדקות האלה. האזנה מומלצת במיוחד. אני משתעשע מהעובדה שהוא, כמו כל מאדהאני, לא מסתכל על עצמו בתור סטאר או מוזיקאי משמעותי וחשוב, אז הוא מוציא תקליטים קטנים כאלה שלא מגיעים להכרה גדולה ומוכר אותם באתרים כמו cdbaby, מהיצרן לצרכן. זה משעשע ואולי ככה זה צריך להיות.

Beautiful Winter

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Nothin'

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

The Parting Glass

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על רציתי שזה לא ייגמר, ובכל זאת, מלים אחרונות עליהם + קצת מלים על חורף יפה

  1. מאת מה דהני מה?‏:

    בחיאת יאיר ,בתור מקורב, למה עמית ארז צריך לסבול בתוך מה שנקרא אטליז ?
    הוא נראה סובל בכל יוטיוב שאני רואה.

  2. מאת זמיר‏:

    "פולק-אמריקנה מקסים שמתאים לסופשבוע חורפי כזה"
    ממש ככה – באמת מקסים לגמרי.
    אחרי הפוסט המעולה לקראת ההופעה מצאתי ראיון איתם שבו הם מזכירים את טאונס ואן זאנדט כאחד מהחמישה שהשפיעו עליהם ביותר. יש גם ביצוע נפלא שלהם ל-Buckskin Stallion Blues שלו יחד עם ג'ימי דייל גילמור.
    פשוט נהדר איך שדברים טובים מתחברים, ואלי באמת טרנר הוא החוליה שמחברת.

    וכרגיל – תודה יאיר!

  3. מאת יאיר‏:

    זמיר – בכייף
    מה דהני מה – עמית דווקא נראה לי נהנה, אבל אולי כדאי שתשאל אותו
    עטר – תודה

  4. מאת yuv‏:

    אחלה פוסט יאיר, גם אצלי יש הופעות כאלה שמחזיקות אותי בפוקוס מלא עד לסיומן, יש כאלה שלא משנה כמה הדרנים יהיו, עדיין אני אצא אל החשכה עם תחושה שהייתי יכול יותר !

    לא יצא לי לשמוע את מאדהאני, אבל הגעתי לפוסט כי חיפשתי להביא ציטוט כתוב על לטאונס ואן זנדט .. :-)

כתיבת תגובה