בשבחי הטוטאליות

טוטאליות היא מושג שמאד קוסם לי. האמונה הדתית למשל, ולא חשוב מה אני חושב על מהותה, קוסמת לי מאד. היכולת למצא את התשובה בכל דבר, מבלי בכלל להציף שאלה, כי התשובה כל כך ברורה, היא דבר עצום בעיניי. היכולת של הקמיקזה להתאבד עם מטוס, היכולת של חייל ללכת עד סופו הפרטי למען המטרה הלאומית, היכולת לאהוב צבע בגדים של קבוצת ספורט, ולא חשוב מי משחק בה בזמן נתון, רק בשם אהבת המוסד השלם, היא מפליאה.
יש בתפיסה הזו, כמובן, גם בעייתיות רבה. העדרו של הכוח בחשיבה החופשית, התכנות האנושי הזה לפעול בשם המטרה ללא קשר לרצון הפרט ותוך הקרבה שלו למען מטרה נעלה, היא כמובן סותרת הגיון. גם רצח עם הוא דבר מופלא (וכמובן במובנו השלילי), שהאימפקט שלו הוא זוועה,אבל התופעה האנושית קוסמת. איך יכלו המונים ללכת אחרי מצביא שקרא להשמדה טוטאלית של עם, מבלי להניד עפעף, ומה עשתה לאותם האנשים החוויה ללכת ליד הגוויות כשבאו בעלות הברית לשחרר את המחנות ודרשו מהתושבים המקומים ללכת ליד הערימות שהיו פעם אנשים ועכשיו הם עפר האדמה. האם הייתה זו חווית התפכחות?

theme-front-hcb-023.jpg
הטוטאליות היא דבר, אם כן, קסום ומופלא, לחיוב ולשלילה, אבל היא תופעה שבוחנים אותה שנים רבות ולא מצאו לה את הפתרון וההסבר ההגיונים. כשמגיעים שירים טוטאלים, זה מפליא אותי עוד יותר. אין דבר יותר מפעים מלהכנס לעולמו של יוצר שמתעסק בסוגיה קיומית כלשהי, ומצליח לתת לה ביטוי אמנותי, במקום שבו נכשלו כל האנשים הרציונלים.
לפעמים הנושאים הם טוטאלים, ולפעמים זו רק ההגשה. זה לא משנה. הרבה גברים רוצים שלא יעזבו אותם, אבל רק ז'ק ברל אחד, הצליח להנציח את הטוטאליות ב ne me quitte pas. כשבתריי זוזיי שרו ב'בתאבון' על 'סודו של היקום', זה היה חמוד אבל לא באמת נראה שהם יודעים את סודו של היקום, אולי סודו של היקום הוא בפרילנד. בכל מקרה, זה אלבום גדול שראוי שיוציאו מחדש. אבל כש-Theme קוראים לקטעים באלבום החדש שלהם Valentine (Lost) Forever  בשמות כמו Point Of Everything או An Answer To All Life וגם Time Always Wins, בשילוב עם המוזיקה המהפנטת שלהם, אני מאמין. ואני מאמין כמו ילד בישיבה שהרבנים הגדולים מרביצים לו עם סרגל על האצבעות ואומרים לו להפסיק לתהות ולהציב שאלות, כי התשובה ברורה. אז לשלישיה הזו המורכבת מפולני, צרפתי ואנגלי, כך יצאתי לבדוק, יש את מה שנראה כמו התשובות להכל.

המוזיקה של Theme נשמעת באמת כאילו כלו כל הקיצים, נחקרו כל הקצוות, נשאלו השאלות וזה הזמן לתשובות. סגנונית, הם יוצרים טקסטורות סאונד עמוקות שמגיעות מאינדאסטריאל בריטי קלאסי מכיוונים של Coil או ת'רובינג גריסטל, לאיזורים של Current 93 וקראוט רוק. יש כאן הרבה אלמנטים של פחד, תחושה של זריעת חורבן גדול שאחריו מתגלה האדמה מוכת האסון, כאדמה חרוכה, שאין בה מקום לצמיחה. הדרונים האמבייאנטים שמזיזים את המוזיקה שלהם קדימה, נוצרים מכלים כמו טמבורה, גיטרות ומשהו שנשמע כמו הרמוניום הודי.
Point Of Everything

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

"האם לדעתך יש משמעות, לכל מה שאתה עושה?
האם יש משמעות לכל דבר שאתה אומר
האם למדת את עצמך לאחרונה
הסתכל בראי, כולנו מוקפים
לא משנה מה אתה חושב
לא משנה מה אתה עושה
השתקפויות נעשות בבוץ, אך תמיד מחופשות לחבלים
של כסף, ותקווה"

שאלות קיומיות גדולות נשאלות באלבום הזה, השלישי של הלהקה שהיא להקת ההמשך של ריצ'ארד ג'ונסון של אחרי Splintered. שאלות שנשאלות באופן טוטאלי אבל התשובות שלהן התגלו כמעורפלות, לא חד כיווניות, ולעתים לא ניתנות בכלל.
מפלי הגיטרות והסינתיסייזרים שעוברים מצד אחד של המח לצד השני כמו עכברים מפוחדים, שאיזו אצבע אלוהים גדולה וגורלית מסובבת את הגלגל שעליהם הם רצים, מזכירים עבודות של להקת אקספרמינטל-אמבייאנט-קראוט אחרת – Main, בעוד ש Burn The Truth, עם הטקסטורה שלו זורק למקומות שסטיבן אר סמית עושה ב Hala Strana והשילוב בין הקלטות השדה שלו, למפחי הנפש המרוממים שהגיטרות שלו מביאות.
"אם זהו הסוף, האם זה הזמן לצרוב את האמת?" שואל ריצ'ארד ג'ונסון בקולו הדרמטי, בעוד שהאמבייאנט הטורדני הזה חופר לך במוח ולא מאפשר לך להרהר בכלל במחשבה, האם זהו באמת הסוף, ואם כן, מהי הפאקינג אמת?
Time Always Wins

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

יש מטיף במים העמוקים של Theme והוא מנסה לשחות לכיוון מסוים, כשבאים הגלים הגדולים ומאיימים לסחוף אותו לתוך מובלעות האוקיינוס, לחורים השחורים שלא מצויינים במפות והוא צועק ומנסה להתריע ולהזהיר מפני האמת שאליה מתכחשים העוברים והשבים הטרודים ביומם ובצרותיה, והוא טובע וצף. טובע וצף. וכשהוא צף, הוא מצליח להשחיל מילה וכשהוא מתחת למים, העולם הוא מקום טוב יותר.
כמו יחזקאל שעומד בכיכר העיר ומנסה להחזיר אנשים למחנה האלוהים והמקום הבטוח, ומנסה לשכנע אותם שרק התשובה תציל אותם ואת הגורל האומלל שלו הם זכו, והם אפילו לא רוצים להקשיב לאופציה שלהם ולהנצל . הם בטוטאליות של היומיום שלהם, כי כשאין לך אמונה ואין לך במה להחזיק, הטוטאליות היחידה שנשארת לך היא אותה הטוטאליות של אתמול, שתהיה אותה הטוטאליות של עוד ארבעים שנה. הבינוניות, השגרה והעולם הקטן. מדכא, אבל נכון.

————————-
Theme – Valentine (Lost) Forever, הוא הריליס האחרון של הלייבל הישראלי המשובח Heart&Crossbone שאם אתם בעניני נויז\אינדאסטריאל\אקספרימנטל קשה, מאתגר ומעניין, אתם חייבים לבדוק.
לקניה באתר הלייבל
לקניה באוגנדה

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה