לירי שבא לבכות

The John Coltrane Quartet Plays, הוא שם אחד האלבומים המאוחרים של קולטריין והוא אלבום מעבר. הוא מקשר בין התקופה הראשונה שלו בלייבל Impulse, שבה הוא חקר והרחיב ודחף את גבולות הג'אז המוכר והלך במסלול ה'חופשי' – לבין התקופה הא-טונאלית שלו, הקצרה והחשובה, שבה יצאו אלבומים חשובים ומרתקים כמו Ascension או Meditation.

John Coltrane

מאד קשה לאלבום כמו זה שלא ליפול להשוואות של מבקרים, בהתחשב בכך שאלבומו הקודם היה Love Supreme המופתי – אבל כמה שזה אולי קשה, אני יכול לאתגר הזה ולא אכנס להשוואות. מה שכן, זה אלבום שאיכשהו תמיד נעלם מרשימת האלבומים הגדולים של קולטריין, וזה עוול גדול, לא לקולטריין כי מה אכפת לו – אלא למאזינים.
הוא ניסה לקחת פורמולה מנצחת של סטנדרטים פופולרים מעולם הלא-ג'אז, כפי שעשה עם Greensleeves ו-My Favorite Things ונכנס ברבאק של מרי פופינס בקטע שפותח את האלבום Chim Chim Cheree. הוא כותש את הקטע הזה עם הסופרן ועושה ממנו מטעמים. הוא גם מטפל ב A Nature Boy (ובבונוסים של האלבום יש גרסת לייב שבכלל מעוררת חשק ותאווה), שבו הרביעיה שלו מנגנת מדהים, במיוחד ג'ימי גאריסון הבסיסט שללא ספק זה ה-אלבום שלו, ונגינת הקשת שלו על הקונטרה-בס צובעת את כל האלבום הזה באלמנטים של מתח זהיר.

John Coltrane Quartet Plays

אפרופו בסיסטים, קולטריין הכניס גם בסיסט אורח, ארט דיוויס, שניגן איתו מדי פעם כשגאריסון לא היה באיזור, ובמקומות שבהם שני הבסיסטים מנגנים, התוצאה מדהימה. למשל ב Song Of Praise שנפתח באקורדים עדינים שגאריסון מנגן והופך להיות תפילה עדינה ויפה של קולטריין שמנגן כל כך לירי שבא לבכות, כשדיוויס מנגן עם קשת מעליהם.
בבונוסים של האלבום, יש ביצוע נפלא לקלאסיקה Feelin Good (שלרוב מוכרת בזכות נינה סימון) וזה בעיני הרגע של מקוי טיינר, הפסנתרן הצמוד לקולטריין.

מעניין שהאלבום הזה היה יכול כביכול 'צריך' להיות קפיצת מדרגה לכיוון הא-טונאליות, בהתחשב באלבומים שיבואו אחריו, אבל זה נשמע כאילו קולטריין סוגר פרק קדום יותר בעברו, לפני שהוא מתכונן לצאת במלוא הכח עם טירוף החושים והתודעה של Ascension.

אם אתם חובבי קולטריין, ולא שמעתם את האלבום הזה עדיין, אתם ברצינות לא מבינים איזה כייף צפוי לכם.
אגב, ובלי קשר ועם קשר, מסתבר שהבן של קולטריין, ראווי, יופיע בזאפה ב 23.4.

John Coltrane Quartet – Chim Chim Cheree

John Coltrane Quartet – Brazilia

הרשמו לעדכוני הבלוג במייל! לחצו כאן
ו\או - בואו לפייסבוק

Related posts:

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירת אלבומים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לירי שבא לבכות

  1. מאת אהוד‏:

    קולטריין -תמיד בא לך לבכות.
    אגב, באמת תהיתי אם זה הבן של קולטריין שבא לארץ.
    אתה יודע משהו עליו?

    • מאת Yair Yona‏:

      האמת שלא, לא שמעתי את המוזיקה שלו ואני לא רואה את זה קורה. זה יהיה לא הוגן להקשיב לו כי הפריזמה שלי יותר מדי סוגדת לאבא שלו, האוזניים שלי א-נייטרליות

  2. מאת גד‏:

    תודה על הפוסט.
    שמעתי השבוע הרבה קולטריין (Giant Steps, Coltrane's Sound אם להיות יותר ספציפי)- סוגר פערים ומרחיב את ההיכרות איתו. הפוסט הזה בא בזמן הנכון :-)

כתיבת תגובה